רב פנינים על משלי י״ב

1 ועל החלוקה השנית כי תראה. כי אזלת יד צדיקים ומה גם תופשי התורה כי לא לחכמים לחם אל תקוץ והנחם כי זולת נקיון עונותיך הלא בהם תזכה לתורה כי אוהב מוסר הם היסורין אוהב דעת הוא דעת התורה כנודע כי אחד מהדברים אשר אינן רק ע"י יסורין היא התורה כי ע"י המוסר דעת אלהים ימצא ולכן שונא תוכחת אשר יוכיחנו אלוה ישאר בער שלא ישיג חכמה:

2 ושמא תאמר הלא תלית אהבת דעת התורה והשגתה אל אהבת מוסר ולא כן הדבר כי הלא מן השמים יכריזו חכם או טפש לזה אמר מי שהוא טוב ויסבול עניותו לעסוק בתורה יפיק אל הפועל רצון מה' אשר הוכרז עליו שיהיה חכם אך הבלתי נותן חלקו בתורה אשר תתקיים גזרת החכמה שנגזרה עליו במה שיהיה איש מזמות ובעל תבונה במילי דעלמא והלא ירשיע ליהפך חכמתו אל חכמת חיי שעה ויניח חיי עולם ולא זה הרצון מה':

3 ל או יאמר פרי צדיק הוא תלמיד אחד בוא עץ חיים כאלו נטע עץ לאכול פירותיו שהן חיים ולכן מי שלוקח נפשות רבות שהכניסן תחת כנפי השכינה הוא יקרא חכם בעצם כי לעצמו נוטע אילנות רבות של חיים. או יאמר פרי הנמשך מהצדיק שיראה וילמוד הרואה טוב מעשיו הוא עץ חיים לכן לוקח נפשות שמלמדן בקום עשה הוא חכם שמכ"ש שיזכה עד אין קץ: או יאמר פרי וכו' לומר הלא על דבר צדיק ורע לו רשע וטוב לו הלא תשובתו בצדו לנקות חלאת הצדיק פה ומשלם לרשע אל פניו להאבידו אך מה תענה על צדיק קובר את בניו וילך ערירי והרשע זרע רב ישאיר אחריו והלא לא תהיה רעת הצדיק בלבד בעה"ז כי גם בעה"ב לא ינוח לו אם ערירי ימות וגם טוב הרשע ההוא לא בלבד יהיה בעוה"ז כ"א גם בעוה"ב כי ע"י זרעו אפשר ייטב לו שם וגה תכפל התמיה אם הרשע ההוא שנה ושלש ועודנו מחזיק תמיד ברשעו שתבטל טענת התשובה לומר שיאריכו לו אולי ישוב בתשובה כי המתמיד כ"כ תקות תשובתו אבדה כמעט וזולת הקושי מצד עצמו הלא שתים רעות לצדיק מתרגשות אחד כי יהיה כל ימיו סר וזעף נעצב אל לבו ויבטל מן התורה כי שמעתא בעיא צילותא ובבא לכלל כעס תורתו משתכחת שמת כי ח"ו יבא להרהר אחר מדותיו יתברך חלילה וישחית נפשו על כן בא שלמה בחכמתו והניח הנחה א' פתח דבריו לתקן הכל ואמר דע לך כי אין הצדיק צריך פרי בטן למצוא לנפשו מנוחה כי הלא פרי צדיק הוא העץ חיים אשר לו בעולם הבא בזכות תורתו ומצותיו והוא דעת ספר הזוהר עד שתמהו על הצטרך יבום אשת ת"ח והשיבו שהוא להביא נפש אשר מת בלא זרע ואחין לא היו לו ליבם ולכן אל תתמה על החפץ. ועל הכרתת זרעו אל תחוש כי ולוקח נפשות הוא יתברך חכם וידע גלגולי סבתם ולא לרעתם זה הוא מפאת הנפשות עצמן:

4 לא וגם על עוצם היסורין לצדיק ההוא בראותו כליון בניו הלא תקשה ותאמר הן צדיק בארץ ישולם בשובו כל שכן רשע וחוטא כי ק"ו הוא שיאות ילקחו נפשות זרע רשע וחוטא כלומר מי שהוא רשע ומתמיד בהווה תמיד לחטוא זהו אמרו וחוטא כי בזה לא יקל לשוב שנאמר שיאריכו לו על כך:

5 א אך אמנה אל תשית לב ולא תעצב אל לבך פן תשכח תורתך ויטפש דעתך כי אוהב מוסר ומקבלו באהבה אוהב דעת כי בזכות יסורין תזכה לתורה כנודע שאינה באה רק על ידי יסורין וההפך אם תשנא היסורין ותעצב אל לבך כי שונא תוכחת הלא יפסיד חכמתו וישאר בער ולכן הזהר והשמר פן תשכח:

6 ב ועל השנית פן תבא להרהר חלילה שמור נפשך מאד כי ראה מה בין הסובל ובלתי מהרהר למהרהר כי הלא מי שהוא טוב בלתי מעקש ומהרהר זולת כפרת העון ביסורין עוד יקבל שכר סבלנותו וזהו יפיק רצון מה' או שע"י קבלו מאהבה יעשה זדון עונו רצון וזכות כמאמרנו על כי נרצה עונה והיא מסקנא דגמרא כאן מאהבה כאן מיראה מאהבה נעשו זדונות כזכיות מיראה נעשו כשגגות וזהו כי נרצה עונה כי נעשה העון רצון במה שלקחה מעצמה מיד ה' וכו' שהוא מאהבה וזהו יפיק רצון כו' אמנם אשר הוא איש מזמות מהרהר אחר מדותיו יתברך חלילה הלא אצ"ל שלא יכופר עונו ביסורין כי אם שגם ירשיע ויוסיף על חטאתו פשע ויירש תרתי גיהנם היסורין פה וגיהנם לעתיד:

7 ושמא תאמר ומה תשיב על תוכחתי דע לך ב' הנחות אחת כי לא יכון אדם ברשע כי לא תכון זרעו שמת כי גם שאמרתי שיש צדיק הולך ערירי הוא שאין לו רק זכות עצמו לבדו אך אם יש לו זכות ב' צדיקים שהוא ואביו היו צדיקים שנמצא זרע איש זה שרש של ב' צדיקים בל ימוט:

8 ואם תראה כי נהפוך הוא לעיניך יהיה כי אולי הרשע ההוא מצא אשת חיל והיא עטרת בעלה כי תרוממהו ובזכותה יכון ביתו ואם שורש צדיקים ימוט אולי פגע באשה מבישה והיא לו כרקב בעצמותיו לכלותו עד יאבד שרשו וזרעו מפני רעתה וזה אמר אשת חיל וכו' וייחס אותה לעטרת על דברת הבנים שיכין זרעו כי בנים עטרה לאבות כמאמרם ז"ל בבראשית רבה פס"ג:

9 עוד טענה שנית כי מי יודע מי הוא הצדיק ומי הוא הרשע כי לפעמים יש לנראים רשעים מחשבות צדיקים בלבותם ומעשיהם משפט ולא כנראה לעינים שפעולתם רעה כי כונתם לטובה הפך הנראה כאשר רבותינו ספרו לנו מאיש שהיה מגדל בלורית ובטכסיסי גוים וחשדוהו וחשבוהו לגוי והודיע מעשיו ולמה היה כך והכירו כי היה צדיק גמור ולעומת זה יש לנראים צדיקים תחבולות רשעים כאמרם כיצד מעשרין את התנן שנמצא שצדקתו מרמה לרמות את רואיו וזהו תחבולות רשעים מרמה:

10 ואל תתמה כי הלא יקרה שיהיו דברי רשעים שהם באמת ארב דם ומחפים ומיפים עד שפי ישרים בלבותם הדנים לכל אדם לכף זכות ולא יביט כי תחת הוראת הדברים הטובים יש מצודה רעה לארב דם ובפיהם ידברו טוב עליהם להצילם כאשר נתאנה יצחק בדברי עשו וזהו ופי ישרים יצילם את הרשעים הנה כתבתי לך טענות מסברא:

11 והנני שם לפניך ראיה מוחשת איך חביב לפניו יתברך בית צדיקים מכל העולם כלו כי הלא בדור המבול השחית כל בשר עד בלתי השאיר נין ונכד ובית נח בניו ונשיהם ובניהם העמיד לעד וזה אמר הפוך רשעים וכו' והוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה הפוך רשעים ואינם זה דור המבול ובית צדיקים יעמוד אלה תולדות נח ע"כ ואם כן אפוא מוטל עליך לשום אזנך כאפרכסת לשמוע תשובתי אשר שמתי לפניך בהנחה שהוא יתברך לא מבלתי חבב זרע צדיקים יוליך אבותם ערירים מן העולם אבות ובנים בנים לה':

12 יאמר כי אין להלל בעל שכל רב אם רשע הוא כ"א אדרבה יותר יהיה לבוז באמור אליו מה רב שכלך אם נעוה לבך ודעה חסרת להשכיל להטיב ולפי רוב שכלו יגדל בזיונו ושיעור הכתוב לפי שכלו יהולל איש וכן נעוה לב לפי שכלו יהיה לבוז כי לפי ערך שכלו יערך בזיונו על העותו לבו. או יאמר אל יתהלל איש על פעולה טובה רק לפי שכלו אשר יעשנה כי הלא אם יהיה נעוה לב כמדה ההיא אדרבה יהיה לבוז:

13 תדע כי הלא אם יהיה איש עובד את עצמו במלאכה בזויה לבלתי הצטרך לבריות ולעומתו איש מתכבד לבלתי עשות מלאכה שלא לפי כבודו ומת ברעב לו היינו מהללים לכי הנגלה הלא נאמר כי המתכבד יקרא מכובד והעושה מלאכה של עבדות יקרא נקלה. אך בהעריך כל פעולת איש לפי שכלו אדרבה נאמר טוב הוא הנקלה אחר שהוא עבד לו לעצמו ולא יתבזה בעד אחרים רק לתמוך כבודו לבלתי יצטרך לבריות מהתכבד אחר שהוא חסר לחם שיצא שכרו בהפסדו כי מה שבשכלו של נקלה הוא כבוד ומה שבשכלו של מתכבד הוא קלון שיצטרך לבריות ואין לך קלון גדול הימנו וזהו טוב וכו' ממתכבד וכו':

14 וההיקש בזה אם נראה צדיק מרחם על בהמתו כנודע כי טרם יאכל הוא יאכילנה כד"א ונתתי עשב וכו' ואחר כך ואכלת ושבעת ועל רשעים יתאכזר הלא יראה הרואה בלי השקפת כוונת שכלו של צדיק ויאמר הלא מצד הפעולה אכזרי יקרא האיש הזה וגם חסר לב כי הלא איזה דרך בני אדם לרחם יותר על אדם כמוהו או על בהמה שלמטה מסוגו וזה ירחם על בהמתו ויתאכזר על אנשים אך בהשקיף אל הדבר לפי שכלו נאמר יודע צדיק נפש בהמתו כלומר לא יסכל קוטן ערך נפש בהמתו בערך נפש בני האדם אך רשעים המאבדים נפשם הקדושה רחמים שלהם היא האכזרי ולכן בהתאכזר עליהם לטובתם ליסרה אותם ולמען ישובו מדרכם הרעה רחמנות יחשב:

15 עוד אראך באצבע כיוצא באלה כי יקרה איש בעל שדה תבואות ומפני הכבוד לא יעבוד אדמתו בידו כי יאמר כי אין זו רק מלאכת אנשים ריקים ויקרה שהריקים לא יוכלו או לא יחפצו על קרירות הזמן ובעל השדה הזה ירדוף אחריהם פעם אחר פעם עד יעברו ימי זריעה ויחסר לחמו מפני כבודו ומי פתי יחשיב את האיש הזה למכובד שלתמוך כבוד הניח השדה בור ולא לחסר לב וזה אמר עובד אדמתו בעצמו ישבע לחם ואינו קלון כי אדמתו היא אך אם מרדף ריקים הם אנשים ריקים נאוחים אל הדבר הוא חסר לב כאמור הנה מזה לפי שכלו יהולל איש ולא לפי מציאות הפעולה:

16 ט עוד יתכן באמרו טוב נקלה וגם מי שהוא עבד לו לנקלה שהוא בזוי מאד ממנו טוב ממתכבד לבלתי עשות מלאכה נמבזה וחסר לחם. או טוב נקלה בעשות מלאכתו בידו עם היות עבד לו כי לא ימתין עד יעשנו העבד ממתכבד וכו' ועל דרך רמז יאמר כי יש בני אדם מתרחקים מעבוד את ה' מפני הכבוד כי יש כמה מצות יצטרך איש לבלתי פנות אל כבודו רק להתבזות כענין דוד באומרו ונקלותי עוד מזאת ויש ימשוך ידו מפני הטורח ומה גם עסק התורה ויש על בלתי סגף חומרו רק למלא כל תאותיו אמר כי אל זה יביט האיש כי אם צדק מה יתן לו יתברך הלא לעצמו הוא מטיב וזהו טוב נקלה בלתי חש אל הכבוד וגם היות עבד בלתי חש אל הטורח אחר שהוא לו כלומר לעצמו בעה"ב מאשר הוא מתכבד לבלתי עשות המצות וגם הבלתי חפץ לטרוח כי יהיה חסר לחמה של תורה שלא באה רק בעמל ועבדות:

17 י ועל הג' אמר יודע צדיק וכו' לומר לא יבצר או הוא צדיק ומרפה ידו לבלתי הכביד על חומרו או הוא רשע ולא שב לבלתי סגף אבריו אם צדיק הוא יודע ומכניע צדיק נפש בהמתו הוא נפש הבהמית לבדה כד"א ויודע בהם את אנשי סכות ואם רשע הוא ורחמי רשעים הם אבריו הוא אכזרי לעצמו:

18 יא כי אמשול לך משל למי שלא יחרוש אדמתו האם נאמר שמרחם עליה שלא יחרוש ולא יעבוד לבלתי הכניעה אדרבה אז טוב לו כי ישבע לחם כן המכניע חומרו עובד אדמתו יקרא וההוא ישבע לחם אלהיו בעוה"ב ואם הוא מרדף ריקים הולך אחר אבריו ותאותיהם הוא חסר לב:

19 הנה למעלה חלקנו בין רשעים לרעים כי רשע יקרא החוטא בינו למקום ורע מי שהוא רע לבריות כאמרם ז"ל על אוי לרשע רע ולפי זה אומרו רעים וחטאים לה' יהיה רעים לבריות וגם חטאים לה' וזה דרך הרע לבריות כגנבים וגזלנים וחמסנים כי גם הרשעים לשמים ימאסו בו ויקרה יתאזר רשע לצוד בחרמו את הרעים ולשלול שללם אשר שללו וחמסו מהבריות וכל ישעו וכל חפץ יהי למלא בטנו שחמד מה שהם חמסו ויראה טלפי חסידות לאמר כי יעשה כן לשלחם ביד פשעם וזהו חמד רשע מצוד רעים ומראה כי קנא לה' כי גם שלא צדיק הוא הלא מראה ששרש ישראל שכולם צדיקים יש לו לקנא לאלהיו וזהו ושרש צדיקים יתן ויהיה יתן מה שיוציא וידבר כמו נתן ריחו ותן לו תודה כן זה שרש צדיקים שיש לו יתן ויראה לזולת. או יאמר חמד וכו' כי דעתו להוציא נפקותא מתוך הקדמה אחת בדרך ק"ו והוא פן יאמר איש היתכן כי אם יעסוק איש בפיו בתורה זולת מעשה הטוב אשר יעשה שמפרי הפה בלבד יאכל בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא עם היות כי אין זה רק פרי הפה בלי מעשה על כן הקדים ואמר חמד רשע וכו' לומר כי מושל רשע כדי לצוד רעים על דבר גנבה או רעה זולתה מה יעשה לבל ירגישו רעים וישמטו יתנכל לכלול בתפיסתו צדיקים ורעים יחד לצוד אחר כך מתוכם בחקירותיו את הרעים ולא עוד כי אם שיעשה שורש והתחלת מצודתי מהצדיקים ואגבן יאסוף המוחזקים לרעים להסתיר דבר וזהו חמד רשע מצוד את הרעים ולכן שורש והתחלה של צדיקים יתן במצודתו וברשעתו לא יחוש אל צער הצדיקים:

20 והנה להיותו רשע אלמלא הב"ה עוזר את הצדיקים אם הרעים יתאמצו להכחיש הלא כצדיק כרשע יכה ויפצע ביסורין רעים אך מה יעשה הוא יתברך למען הוציא מצרה צדיק יכשיל את הרעים שיכשלו בלשונם ויודו ורוב פעמים שלא בכוונה יוציאו מלין יפלו במהמורות בל יקומו והאלהים עשה למען יפטרו את הצדיקים וזהו בפשע שפתים שפשעו שפתי הרעים בהם להוציא שפתותם נגד טובותם ויגלו רעתם כפושעים שפתותם בם מוקש הרע ההוא ויאחז הוא לבדו ויצא מצרה צדיק או באיזה פשע שפשע בשפתיו האיש הרע אותו עון מנקש אותו שילכד גם עתה בשפתיו באופן יצא מצרה צדיק ועתה מוציא הק"ו לומר אם פשע שפתים של איש רע מספיק לב' תועלות שמוקש רע וגם שמוציא מצרה צדיק:

21 ומה גם שעתה נלמוד שמפרי פי איש הוא פרי שכר קריאה בתורה ישבע טוב בעולם הזה כי מרובה מדה טובה כו' וזה מפרי ולא כל הפרי כי עוד ישאר פרי לעולם הבא ולא עוד כי אם מקריאתו של זה ישמע השומע וילמד לקיים מה שהאיש הלזה קורא בתורה ויעשנו כי גם זה פרי פי איש גם זה שמור לו וזהו וגמול ידי אדם השומע שיעשה במעשה ובפועל ישיב לו לצדיק כי לעומת מה שפשע שפתים מוקש רע להשיב לו גמולו נלמוד גם להפכו וזה אמר ידי אדם ולא אמר וגמול ידיו אם חוזר אל האיש הנז'. או קרוב לזה מפרי כו' כי אם היה מלמד ראובן לשמעון או עוסק בתורה לעצמו וישמע לוי ועשה מה ששמע אשר מעשה לוי הוא פרי פי ראובן אמר כי מפרי פיו ישבע טוב ראובן הלז ולא יחסרו מזכות לוי להשביע לראובן כי אם גם וגמול ידי אדם ישיב לו וגם זה יוצא מאמרו בפשע שפתים כו' כי אחר שבפשע שפתים שלא במתכוין יצאו ב' תועלות גם מפרי פי איש שלא במתכוין ישבע טוב וכו' וזה נכון מהקודם וגם שאל מקום אחד הכל הולך:

22 הנה מהראוי יאמר ושומע עצה אמנם שתי מדות בדעות בני אדם יש בלתי רואה חובה לסברתו כי ישרה תמיד בעיניו לכל דבר ויש כי גם שכל דרכו ישר בעיניו לא ימיש משמוע דעת זולתו אולי יישר בעיניו ויברור אי זה יכשר אמר כי אשר דרכו ישר בעיניו אויל יקרא כי דרך אויל ישר בעיניו ואם אשר דרכו ישר בעיניו לא ימיש משמוע דעת זולתו גם שלא יעשה לקחת עצה מהזולת ולסמוך עליו רק להתיעץ מתוך ב' הדעות הנה ישתנה שם אויל מעליו וחכם יקרא וזהו ושומע לעצה כלומר אין צריך לומר אם שומע עצה ששומע לעשות כ"א גם השימע להתיעץ כאמרו לעצה יקרא חכם רואה את הנולד פן יעשה מה שיתחרט:

23 אויל וכו'. הנה מבלתי שמוע עצה האויל ויתנהג בדרך אולת אשר ישר בעיניו יפול ברעה לרוע הנהגתו וע"י כן יכעוס כי יראה קלונו שע"י בחירת סברתו והנהגתו כעיר פרא כרע נפל ולמה שהוא אויל ישנה באולתו במה שיודיע כעסו לזולת על מה הוא כועס שהוא כי ע"י בחירת רוע הנהגתו נפל ברעה ויהיה לו קלון שידעו אולתו שבחר ברע ולא הבין דרכו וזהו אויל ביום יודע כעסו שלא ישקוט עד יודיע כעסו על מה הוא ולוקח לו קלון וטוב טוב היה יכסה קלונו ולא יודיע חרפתו כי הפילתו עצתו וזהו וכוסה קלון ערום: או יאמר כי יש מדות ממדות שונות באדם יש אשר אין מעצור לרוחו והיה כי יכעוס יגלה כעס לבו וידבר סרה על שכנגדו ויש לא יגלה מיד פן תצא תקלה אך לא יעבור מהיום שבא בו לכלל כעס ויש ישמור לפיו מחסום עד המחרת ואז יגלה תלונתו וכעסו ויש למעלה מזה שאין צריך לומר שלא יגלה כי אם גם יעשה מכסה וחפוי אל הקלון שהקלו בו שע"י בא לכלל כעס באופן שלו יצוייר יודע לרבים קלונו לא יורגש והנה היה קרוב לשמוע כי המדה הא' מארבעתן היא מדת האויל והאחרונה מדת החכם וב' אמצעות ממוצעות כי כל א' מדת בינוני אמר שלמה כי לא כן הוא רק כי גם השנית היא מדת האויל כי בהגלות כעסו ביום חרון אפו כי חם לבבו יפריז על מדותיו לחרף את שכנגד ועשה רעה וגם מי יודע אם טרם בקר יודע אליו כי אין על שכנגדו אשמת דבר כי התלו בו וטוב לו הסתר דבר והאריך אפו מדבר דבר מיום אל יום וגם אם אחרי עבור יום יבאו לרצותו הקרובים אליו או בעל דבר מה שאין כן ביום הראשון כי אין מרצין לאדם בשעת כעסו על כן גזר אומר כי אויל יקרא אשר ביום יודע כעסו ולא יביט אל בחינות אלו אשר הן בחינות חכם לב ועל הד' שהיא נראה מדת החכם אמר כי עולה היא על גבי תואר חכם והיא תואר ערום בעל התחכמות רב ביותר כי רבה היא עוד יתכן תאר גבול הד' אל ערום למה שהוא תואר היולי שאפשר תהיה ערמומיתו לטובה או לנטור איבות באופן לא ישמר שכנגדו עד נפלו בידו על כן אמר לא תגזור אומר רק שערום הוא:

24 הנה בבני אדם גם בני איש יש יחזיקו בתרמית דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם ולכן בגלל הדבר הזה יחרד איש וילפת אומר בלב במה אדע מי זה האיש שיושר לבו אמריו ואאמין לקול דבריו ומי זה מראה תומה ותחתית ערמה ואשתמרה בל יכרה שוחה ללכדני על כן אמר שלמה הנה בב' סוגי בני אדם לא תצטרך לתחבולת הבחנה כי ברור הוא אך על השלישי אני אשיבך מלין והוא כי אשר יפיח אמונה שכל הפחת פיו הוא אמונה שלא יוציא מפיו מה שלא יהיה אמונה אומן זה בלי ספק תבטח בו כי יגיד צדק ויהיה תוכו כברו שלא יהתל בך וכן מי שתראה שהוא עד שקרים אין ספק שיגיד לך מרמה ואל תאמין בו כי הוחזק רמאי אחרי התמכרו להעיד שקר וזהו ועד שקרים מרמה שחוזר אל מלת יגיד האמורה שהמפיח אמונה יגיד צדק ועד שקרים יגיד מרמה:

25 אמנם יש כת ג' אשר לא תדע שחרה כי ידבר סרה ויבחר לשון ערומים וישנה לטוב ותהיה רדון על שתי הסעיפים פוסח לא תדע אם תאמין לקול האות הראשון או לקול האחרון כי יש בוטה דברים חדים ורעים מגיעים עד החלל כמדקרות חרב וגם יבטה לשון חכמים מרפא כי מיד יאחוז לשון חכמים לחפות בלשון חכמה והתנכלות מרפא על אשר דקר לתקן מאמרו שהיה נראה כמדקרות חרב ורפא ירפא כי יבחר לשון חכמים במחמאות פיו ושם תחלת דברי פיהו המר למתוק ויחזור אומרו ולשון אל בוטה הנז' שבוטה כמדקרות ואחרי כן ולשון כו' כטבע רוב פסוקי הספר הלז למבין בו באופן לא תדע אם תטה אל תחלת דברי פיהו או אל אחרית פיהו:

26 על כן הנני מלמדך כלל גדול והוא שפת אמת כו' והוא כי הדבר בעצמו יורה דרכו כי אשר הוא דבר אמת בכל יום הולכת וחזקה תכונת אמתתו ואשר שקר הוא לא תכון אמתתו רק עד יאמר איש אנוח ואתישבה בדעתי ואראה בעין שכלי אם נכון הדבר כי מיד ישקיף וירא כי נכה רגלים הוא יחזיק בו ולא יקום וזה אמר שפת אמת תכון לעד כי לעד תהיה הולכת ונכונה אך עד ארגיעה שהוא עד יאמר איש ארגיעה ואתישבה להבין בה יכון לשון שקר ולא יותר מהשיעור הלז ושיעור הכתובים יפיח כו' ולכן על שתי אלה לא תצטרך תחבולת הבחנה להשמר ממצודתם אך יש בוטה וכו' ועל כן זה הכלל שפת כו':

27 יז או יאמר מי שיפיח אמונה שאינו אומר שראה מה שמגיד רק שמאמין שכך הוא שיורה שירא מלשקר איש זה בהעיד על דבר יגיד צדק אך אם זה הוא מוחזק לעד שקרים נחוש כי מרמה הוא אומרו שלא ראה רק מאמין לשיחשבוהו למדקדק בעדותו ובלשון הרע שיגיד:

28 יח והנה יש מקבל הלשון הרע ובוטה רעות כנגד מי שנאמר עליו כמדקרות חרב אך מי שיש לו לשון חכמים עושה מרפא ואומר למגיד שפת אמת וכו' ובמתון יודע האמת כמפורש בקודם: או יאמר יש בוטה כו' לומר ראה נא מה בין לשון חכמים לביטוי שפתים כי הנה יש בוטה כלאחר יד והוא כמדקרות חרב שבדבור אחד ידקור דקירות רבות הוא המספר לשון הרע שהורג ג' כאחד כנודע והוא כמבטא בשפתים מעשה שהיה אשר אין רטיה אחת מספקת לרפאותם וחילופו בלשון חכמים והוא מאמרם ז"ל על שמעו ותחי נפשכם ב"ו אינו מרפא מכות רבות ברטיה אחת באחד מאבריו והקב"ה אם ימלא איש עונות אשר חטא בכל אבריו ברטיה אחת באזנו יתרפא כלו והוא שיטה אזנו לשמוע תורה ומוסר וזהו שמעו ותחי נפשכם כי נמצא כי לשון חכמים המדברת באוזן החוטאת היא מרפא בהשמיעו לחוטא ורפא ירפא:

29 הנה יקרה יחשבו אנשים רשעים לרמות את איש צדיק ולעומתם יש מביני רעתם ייעצו את הצדיק עצה טובה להנצל מהרמאות ועל ידי כן ישמע ולא תבא רעתם אל הפועל ואז ישמחו יועצי שלום באמרם אנו הצלנו את הצדיק אמר שלמה כי לא כן הוא כי אין צריך לומר עתה שנשאר רמאותם בלבם ולא בא אל הפועל כי אם אפילו אם היו עושים הרעה בפועל היה ניצול הצדיק באשר ה' אתו וזהו מרמה בלב חורשי רע כלומר בהשאר המרמה בלב חורשי רע שלא בא אל הפועל אז ליועצי שלום שמחה באמרם אנו פעלנו השאר המרמה בלבם:

30 ולא כן הוא כי הנה לא יאונה ולא יזדמן לצדיק כל און אפילו כשרשעים מלאו רע לגמרי שמלאו והשלימו הרע יצילנו ה' מהלכד במצודתם: או יאמר כי גם בהחל הצדיק במחשבה רעה או התחלת המעשה לא יאונה לו עשות כל און לגמרי כי טרם כלותו ישוב ממנה אך רשעים מלאו רע לגמרי:

31 אפשר כיון שמותר לשנות מפני השלום כי גם שתועבת ה' שפתי שקר אך ועושי אמונה על ידי השקר הוא רצונו שעשה יהיו נאמנים איש את רעהו ואיש את אשתו ולא אמר ועושי שלום למה כי שתים הנה דרכי ההשנות מפני השלום או לשום שלום בין המשוללים ממט כדרכו של אהרן ב' לקיים שלום בין איש לרעהו בל יבאו לריב כשנותו יתברך באמרו ואר זקנתי פן יבאו לריב אברהם ושרה ואלו אמר ועושי שלום היה נראה הסוג הראשון לבד על כן אמר עושי אמונה לכלול השני' שהוא לעשות יאמינו איש ברעהו ואיש באשתו ולא יבגדו איש בעמיתו ולא יהיו כמו אכזב מים לא נאמנו: או יאמר תועבת ה' הוא שפתי שקר אך עוביי אמונה על ידי שקר שעושים בחריצות לומר שקר כדי להוציא האמת הוא רצונו ית' שעל ידי כן יודע האמת ומה גם לשרים ושופטים העושים בערמה למכסים על פשעיהם להוציא מלבם ולעשות בהם משפט:

32 כי הלא יקרה שאדם ערום יכסה דעת וכו' והוא כי יעשה אדם דבר רע ברשע ובדעת ולהיותו אדם ערום יעשה רמיה ויהיה כוסה דעת שיחפה ויארר שבלי דעת עשה הדבר ולב כסילים אשר לפגיו משולל חריפות יקרא את מעשה האדם ערום אולת שיחשב לב כסילים שאולת היה המעשה ההוא ובבלי דעת עשה כי יאמינו לדבריו:

33 אך כאשר יד חרוצים תמשול שיד המושל בארץ תהיה מאנשים חרוצים וחריפים אז הרמיה של אדם ערום בכסותו דעת תהיה למס שימססום בידים כי יעשו גם המה בערמה וימציאו המצאות באמת או בשקר עד יוציאו האמת לאמתו והוא ענין ועושי אמונה רצונו כמדובר:

34 כב או יאמר תועבת ה' שפתי שקר אך אם הוא להוציא האמת כמפורש הוא רצונו של ה' הנזכר:

35 כג הא כיצד הנה אדם ערום כו' שיקרא ירמה ראובן את שמעון ואם היה מגלה שמעון שהבין רמאותו ושהוא הרע לו הלא יזהר ראובן ויתנכל להמציא המצאות כוזבות מיוסדות על שקר באופן לא יאחז בלשונו על כן אדם ערום כוסה דעת שמכסה ומסתיר שיודע ברמאות ועל ידי כן לב כסילים המרמים אותו יקרא את מה שמכסה שמעון ומשמיע דברים שיבינו שאינו יודע בדבר אולת לא יקראוהו ערמה והוא עושה לתפסם פתאום והם לתומם כי לא נשמרו:

36 כד ואז יד חרוצים תמשול בם שבחריצותם יאחזום כי ילכדו בלשונם על ידי המצאות כמפורש למעלה באופן שרמיה שעשו תהיה למס נמצא ששפתי שקר של אדם ערום בכסותו מאמוריו מה שיודע יעשו אמונה והוא רצונו יתברך:

37 הנה אין ספק כי אין דאגה על בלימה רק כל צרה או יסורין והנה בהיותה בלב איש פנימה כי לא יגלנה לזולת אם הסובל אותה הוא אחד העם הלא בתרקב עצמותיו ותהיה הולכת וגדלה אך בהיותה בלב אדם חשוב רב השכל הלא בטוב שכלו ימעיטנה ויכניענה בצד מה וזהו דאגה בלב איש כלו' בלב הקרוי איש החשוב מאד הדרך כל איש או אנשים שבמקרא אין ספק שהאיש ישחנה וימעיטנה בטוב שכלו אך לא יספיק להפכה מדאגה לשמחה אמנם דבר טוב שידובר לאיש הסובל אותה כאשר יודיענה לזולת הנה גם ישמחנה את הדאגה כי יהפכנה לשמחה:

38 ואיזה דבר טוב ידובר לו הוא יתר מרעהו צדיק כו' לומר אל תתעצב סובל הדאגה כי הלא היתני מרעהו ממנה כי גדלו יסוריו ודאגתו מזולתו הוא צדיק באמת כי ה' צדיק יבחן או יתעתד להיות צדיק והוא מאמרם ז"ל בב"ר על והנה טוב מאד כי אין מדה מביאה את האדם לחיי העולם הבא כמדת יסורין כי בם יכנע ויהיה צדיק ואם כן למה זה תקוץ בתוכחת ודאגה והיא טובה לך ולבל יאמר לך בעל הדאגה הלא טוב לי להייתי צדיק אך לו חפץ ה' בי לא יהיה על ידי יסורין רק אהיה יתר מרעי בעושר ונכסים ואהיה צדיק בגשם נדבות וצדקות רבות לזה אמר ודרך רשעים תתעם כלומר אמור לו גם כן כי העושר וטובה שהוא דרך הנמצא לרשעים בעולם הזה היא תתעם כי הטובה מיהרת את האדם שישמן ויבעט באופן שלהיות צדיק אין לך מדה שלא תמוט כמדת יסורין כמבואר אצלנו במקומות רבים ובמאמר ב"ר הנז' והנה אין ספק כי באמור אל סובל הדאגה כי היתר דאגה מרעהו יתעתד להיות צדיק מה שאין כן ברוב טובה שהוא דרך רשעים כי היא תתעם כי תוגתו לשמחה תהפך כי בדאגה יקנה חיי העולם הבא וזה אמר ודבר טוב ישמחנה כמדובר: או יאמר השם מגמתו להיות יתר וזרעהו ולא יאמר די לי אכשיר מעשי שוה לרעי ובן גילי רק ישתדל להעדיף ולהיות יתר מרעהו תמיד ההוא יהיה צדיק אך דרך רשעים אשר היא להביט בוגדים ולומר הלא יש רעים וחטאים ממני או כיוצא בו ודי לי שלא אהיה כהם ולא יביט אל הטובים ממנו לעשות כן גם הוא אותו הדרך תתעם לכן טוב לגבר יברח מכיוצא בה ולא ישקיף אל הדומים לו להסתפק להיות כהם:

39 לדברי המפרשים שלא תחרוך הרמיה את הציד מהראוי יאמר לא תחרוך אך באומרו יחרוך אחשבה יחזור אל הציד והענין בל יאמר איש אצבור כעפר בצר גם שיהי ברמיה ולא בהתר כי אח"כ הציד אשר אצוד בה הוא ההון יחרוך וישרוף ויבטל את הרמיה כי אעשה צדקה מצדי אשר צדתי ויהיה הזכות שורף הרמיה הוא העון ומאבדו וישאר הזכות כי לא כן הוא כי הנה לא יחרוך את הרמיה צידו כי עון עצמו אינו נמחק ולא בלבד הציד עצמו כי הלא היא מצוה הבאה בעבירה כי אם גם והון אדם יקר חרוץ שיהיה לו גם הוא לא יספיק לחרוך את הרמיה בגשם נדבות שיעשה בו:

40 עם היות כי גדולה צדקה כי בארח צדקה הוא הרחב יקנה אדם חיים ובדרך נתיבה אל מות עכ"ז איננו שוה לחרוך הרמיה כי איננה לא בארח ולא בנתיב שלה רק שלא כדרכה האמתי כי באה בעבירה וגם מה שיתן מהונו לא יחרכנה כי שלא לשמה היא לחרוך הרמיה:

41 כז או יאמר הביטה וראה מה רב טוב העושה לשם שמים כי הלא אין מדה רעה כרמיה כי הנה לעוצם רעתה לא יחרוך ויבטל אותה כל צידו שצד בה ולא כל הון אדם המיוחס אליו אשר היה לו בהתר הכל יכלה והיא לא תכלה בשום אופן כי עון הרמיה לא תמחה כמפורש:

42 כח ועכ"ז אם הרמיה היא בארח צדקה שמרמה את העני שיטול ולא ירגיש כענין תת לו צדקה דרך הלואה שלא יבוש או לזרוק לו בפתחו או יקנה ממנו חפץ ביותר משויו שהיא רמיה בארח צדקה הנה יקנה חיים ואם לא תמצא ותהיה רמיה ממש רק דרך נתיבה של רמיה כמרמה ולא בעצם כי ירגיש העני במעט לא יבצר לפחות למנוע ממנו המות וזהו ודרך נתיבה אל מות:

43 כז ואם נפרש אומרו חרוץ ענין כריתה אפשר יאמר ענין משל הדיוט כי הון הנקנה בהיתר יחלוף וילך ואשר באיסור הוא ובעליו רק שמהפך הסדר והוא לא יחרוך שלא יספיק לחרוך ליהנות לצלות ולאכול איש אשר הרמיה צידו כי ימות טרם יהנה באופן שיאבד גם הוא אך מה שהוא הון אדם שלו בהיתר היתר לבדו הוא שיתעתד להיות חרוץ ונחתך הוא הממון כי יגרום החטא אך לא הוא עצמו:

44 כח ואם מה שהוא חרוץ וכלה הוא בארח צדקה שבזבז הונו יקנה חיים הם האמיתיים למעלה ואם בדרך נתיבה הצד הנסתר הוא מתן בסתר יכפה אף אצ"ל שיקנה חיים כי אם גם יצילנו ממות העה"ז כד"א וצדקה תציל ממות: