רש"י על יומא ע״ב א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור יומא ע״ב א
1 כְּלִיל תְּכֵלֶת״, וְיָלֵיף ״תְּכֵלֶת״ ״תְּכֵלֶת״ מִפָּרוֹכֶת: מָה לְהַלָּן שִׁשָּׁה, אַף כָּאן שִׁשָּׁה.
2 וְנֵילַף מִשּׁוּלָיו וְרִמּוֹנָיו — מָה לְהַלָּן שְׁמוֹנָה, אַף כָּאן שְׁמוֹנָה! דָּנִין כְּלִי מִכְּלִי, וְאֵין דָּנִין כְּלִי מִתַּכְשִׁיט כְּלִי.
3 אַדְּרַבָּה: דָּנִין גּוּפוֹ מִגּוּפוֹ, וְאֵין דָּנִין גּוּפוֹ מֵעָלְמָא. הַיְינוּ דְּאָמְרִינַן: לִשְׁאָר בְּגָדִים שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן ״שֵׁשׁ״.
4 פָּרֹכֶת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה — אַרְבְּעָה דְּשִׁיתָּא שִׁיתָּא, לָא דִּינָא וְלָא דַּיָּינָא.
5 חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפוֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר״, אַרְבְּעָה דְּשִׁיתָּא שִׁיתָּא — עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה, זָהָב — אַרְבְּעָה, הָא עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא.
6 וְאֵימָא זָהָב נָמֵי שִׁשָּׁה! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, אָמַר קְרָא: ״וְקִצֵּץ פְּתִילִים״. ״פְּתִיל״, ״פְּתִילִים״ — הֲרֵי כָּאן אַרְבָּעָה.
7 רַב אָשֵׁי אָמַר, אָמַר קְרָא: ״לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן״. הֵיכִי נַעֲבֵיד? נַעֲבֵיד אַרְבְּעָה דִּתְרֵי תְּרֵי — הָווּ לְהוּ תְּמָנְיָא. נַעֲבֵיד תְּרֵי דִּתְרֵי תְּרֵי, וּתְרֵי דְּחַד חַד — ״וְעָשִׂיתָ״, שֶׁיִּהְיוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו שָׁווֹת.
8 אָמַר רַחֲבָא אָמַר רַב יְהוּדָה: הַמְקָרֵעַ בִּגְדֵי כְהוּנָּה לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִקָּרֵעַ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, וְדִילְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: נַעֲבֵיד לֵיהּ שָׂפָה כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיקְּרַע! מִי כְּתִיב ״שֶׁלֹּא יִקָּרֵעַ״?
9 אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַמַּזִּיחַ חוֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד, וְהַמֵּסִיר בַּדֵּי אָרוֹן — לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִזַּח״ וְ״לָא יָסוּרוּ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְדִילְמָא כִּי קָאָמַר רַחֲמָנָא, חַדְּקִינְהוּ וְעַבְדִינְהוּ שַׁפִּיר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזַּח וְלֹא יָסוּרוּ! מִי כְּתִיב ״שֶׁלֹּא יִזַּח״ וְ״שֶׁלֹּא יָסוּרוּ״?!
10 רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמֵי, כְּתִיב: ״בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ״, וּכְתִיב: ״וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעוֹת״! הָא כֵּיצַד? מִתְפָּרְקִין וְאֵין נִשְׁמָטִין.
11 תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים״. יָכוֹל לֹא יִהְיוּ זָזִין מִמְּקוֹמָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעוֹת״, אִי ״וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו״, יָכוֹל יִהְיוּ נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים״. הָא כֵּיצַד? מִתְפָּרְקִין, וְאֵין נִשְׁמָטִין.
12 אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: ״עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים״, שֶׁעוֹמְדִים דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן. דָּבָר אַחֵר: ״עוֹמְדִים״, שֶׁמַּעֲמִידִין אֶת צִפּוּיָין. דָּבָר אַחֵר: ״עוֹמְדִים״. שֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִבְרָן וּבָטֵל סִכּוּיָין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עוֹמְדִים״, שֶׁעוֹמְדִין לְעוֹלָם וּלְעוֹלָמִים.
13 אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ״ —
פירוש רש"י על יומא ע״ב א
1 כליל - גדיל ואין גדיל פחות משנים:
2 ואין דנין כלי מתכשיט כלי - רמונים קשוטו של מעיל הן:
3 ארבעה דשיתא שיתא - ארבעת מינין של שש שש דהא נאמר בו שש ואמר מר דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה:
4 לא דינא ולא דיינא - אין ספק וערעור בדבר:
5 וקצץ פתילים - פתילים משמע תרין וכשקוצץ כל אחד לשנים הוה להו ד':
6 רב אשי אמר - היינו טעמא דזהב ו' לא אפשר דכתב ביה לעשות אותו בתוך התכלת ובתוך הארגמן משמע שיערב ממנו עם כל מין ומין:
7 ניעביד ארבעה - המינין דתרי תרי חוטין של זהב הוו להו תמניא של זהב:
8 חדקינהו - קשרם יפה ועל הטבעות והבדים אומר שיתנם בטבעות בדוחק:
9 כתב לא יסורו - אלמא אין זזין מהן וכתיב שמות כה והבאת אלמא הולכים ובאים בתוכן:
10 מתפרקין ואינן נשמטים - בראשיהם היו עבים והכניס ראשן אחד בדוחק בטבעת ובאמצען היו דקין הלכך לא היו נדחקין בטבעות אלא מתפרקין והולכין לכאן ולכאן אבל אינן נשמטין לצאת מהן לפי שהן עבים בראשיהן:
11 דרך גדילתן - העליון למעלה והתחתון למטה:
12 שמעמידין את ציפויין - ציפוי הזהב מעמידין ע"י מסמרות לשון אחר שלא התליעו ולא נפל ציפויין:
13 שמא תאמר - משנגנזו אבד סיברן שלא ישובו עוד:
14 ובטל סכויין - מה שאנו סוכין וצופין להן:
15 שרד - לשון שריד: