רש"י על יומא ס״ט ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יומא ס״ט ×¢×´×‘:י׳ רש"י על יומא ס״ט ×¢×´×‘:י״ד »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

251 מפאת רוחניותה, וכמבואר למעלה הערה 245. ובנצח ישראל פנ"ג תתלז: כתב: "על ידי משה היו עם אחד לגמרי. כמו שאדם, אף שאבריו וחלקיו הם רבים, והם מתחברים כמו שהוא הגוף, לא נקרא שם אדם אחד עליו רק על ידי הנפש, שהוא צורה לאדם, כי הצורה היא אחת. ודברים אלו הם דברים ברורים מאוד למי שיבין דברי חכמה. ולכך היו ישראל על ידי משה לעם אחד. כי... משה היה מלך להם זבחים קב., והוא נחשב צורה לישראל, כמו מלך שנחשב צורה לעם". ובכלליות השריש כמה פעמים שהרוחני הוא אחד, ואילו הגשמי הוא מרובה ומחולק. וכגון, נאמר דברים לד, א "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו וגו'", ופירש רש"י שם "כמה מעלות היו, ופסען משה בפסיעה אחת". וכתב שם בגו"א אות א בזה"ל: "ואם תאמר, ולמה פסען בפסיעה אחת. אבל יש לדעת, כי דבר זה מורה על המדריגה הגדולה שהיה למשה לאחר מיתתו, שהיה בא למדריגה אשר אין שם חלוק כלל, לכך פסע כל המעלות בפסיעה אחת, לא זו אחר זו, שאז היה דבק במעלה שיש חלוק, וכל דבר שיש חלוק - גשם או כח בגשם. אבל משה היה דבק במעלה שאין שם גשם, ולא מצטרף ומתיחס אל גשם, ולפיכך אין שם חלוק מעלות, ולכך פסען בפסיעה אחת". ובגבורות ה' פמ"ג קסג. כתב: "וזה כבר התבאר הרבה בזה הספר, כי החילוק הוא דבר גשמי, והאחדות הוא דבר אלוקי, כי אחדות הוא שייך אל עניין נבדל מהגשם, והחילוק והפירוד תמיד לגשמי". ומקור מפורש הוא בגמרא יומא סט:, שכאשר רצו לבטלו יצה"ר דעריות, אמרו "היכי נעביד, נקטליה נהרוג את יצה"ר דעריות לגמרי, כליא עלמא "יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" רש"י שם. ניבעי רחמי אפלגא "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו, ולא לאחרת" רש"י שם, פלגא ברקיעא לא יהבי" ולמעלה פ"ב הערה 173 הובאו מקורות נוספים ליסוד זה, וראה להלן הערות 490, 1689.

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

42 כן השריש הרבה פעמים שהרוחני הוא אחד, ואילו הגשמי הוא מרובה ומחולק. וכגון, נאמר דברים לד, א "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו וגו'", ופירש רש"י שם "כמה מעלות היו, ופסען משה בפסיעה אחת". וכתב שם בגו"א אות א בזה"ל: "ואם תאמר, ולמה פסען בפסיעה אחת. אבל יש לדעת, כי דבר זה מורה על המדריגה הגדולה שהיה למשה לאחר מיתתו, שהיה בא למדריגה אשר אין שם חלוק כלל, לכך פסע כל המעלות בפסיעה אחת, לא זו אחר זו, שאז היה דבק במעלה שיש חלוק, וכל דבר שיש חלוק - גשם או כח בגשם. אבל משה היה דבק במעלה שאין שם גשם, ולא מצטרף ומתיחס אל גשם, ולפיכך אין שם חלוק מעלות, ולכך פסען בפסיעה אחת". ובגו"א שמות פי"ח אות ז ד"ה אמנם כתב: "מה שהיה משה שקול נגד כל ישראל רש"י שמות יח, א, כי במה שמשה היה נבדל מכל ישראל... ומאחר שהוא נבדל מהם צריך אתה לומר שהוא שקול נגד כולם, כי כל דבר נבדל אין בו חילוק פרטי כלל, כי הפרטים שייך בדבר שהוא גשמי, אבל לדבר הנבדל אין בו פרטי... ולכן היה משה נגד כל ישראל, שהרי אין דבר פרטי בו, ודבר זה ענין ברור". ובגו"א בראשית פכ"ח אות יז ביאר שם מדוע בחלום יעקב נעשו כל האבנים לאבן אחת רש"י בראשית כח, יא, וז"ל: "ודבר שהוא קדוש ונבדל הוא דבר שלא יתחלק, והוא אחד... ולא יצטרף אליו רבוי כלל, רק אחדות", וראה שם הערות 70, 74, 90. ובגבורות ה' פמ"ג קסג. כתב: "וזה כבר התבאר הרבה בזה הספר, כי החילוק הוא דבר גשמי, והאחדות הוא דבר אלוקי, כי אחדות הוא שייך אל עניין נבדל מהגשם, והחילוק והפירוד תמיד לגשמי". וכן כתב בח"א לחולין צא: ד, קו:, וז"ל: "כי הנבדל לא יתכן בו חילוק, והחילוק הוא לגשם". ובנר מצוה יז: כתב: "ולפיכך באות ה"א ברא השם יתברך העוה"ז, כי העוה"ז יש בו חילוק... ועוה"ב שהוא אחד לגמרי נברא ביו"ד מנחות כט:", ושם הערה 93. וכן הוא באור חדש סב.. וראה בתפארת ישראל פס"ב הערה 29, ובאר הגולה באר הרביעי הערה 484, והובא בדר"ח פ"ב הערה 173, פ"ד הערה 191, פ"ה הערות 293, 1600, 2229. וראה למעלה פ"א הערה 108, ופי"ג הערה 38. ומקור מפורש לכך הוא בגמרא יומא סט:, שכאשר רצו לבטלו יצה"ר דעריות, אמרו "היכי נעביד, נקטליה נהרוג את יצה"ר דעריות לגמרי, כליא עלמא "יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" רש"י שם. ניבעי רחמי אפלגא "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו, ולא לאחרת" רש"י שם, פלגא ברקיעא לא יהבי".

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

320 כפי שביאר בגו"א דברים פ"ח אות ג את דברי רש"י דברים ח, ד, ש"ענני הכבוד היו שפים בכסותם, ומגהצים אותם", וז"ל: "ואם תאמר, למה היה זה הנס בחנם להם, שהרי היו יכולים לעשות בגדים, ולא מצאנו נס בחנם ראה להלן פ"ו הערה 42. ויראה, כי הקב"ה נתן להם כל פרנסתם, וכל הנהגותיהם בידי שמים, כמו שהקב"ה נתן להם המזון, והיה ענין אלקי, ולא היה אנושי כלל, כך היה מלבושיהם גם כן דבר אלקי, ולא על ידי בשר ודם. שכל ארבעים שנה שהיו במדבר היה הנהגתיהן על פי ה', שהיה מספק צרכיהן, שלא בא דבר בלתי שלם מן השם יתברך. שאחר שסיפק צרכיהם במדבר באכילה ושתיה, היה מספק כל צרכם אף במלבושיהם. שאין לומר שיהיה קצת צרכיהם על פי ה', וקצת צרכיהם אנושי" הובא בחלקו למעלה פ"א הערות 483, 705, ולהלן פ"ה הערה 106. ובגו"א בראשית פכ"ח אות לא כתב: "כי אחר שמשגיח עליו בלחם, משגיח עליו לתת לו כל פרנסתו, ונותן לו בגד ללבוש". וכן כתב בנתיב העבודה פי"ז א, קל., וז"ל: "ויש לך לדעת כי האדם צריך לפרנסה, הן פרנסת הנפש הן פרנסת הגוף. פרנסת הגוף הוא מזונות הגשמי, ופרנסת הנפש הוא התורה... ולכך כאשר השם יתברך הוציא את ישראל ממצרים, והיה מלך עליהם, וישראל הם עבדיו, מיד שהוציאם היה מפרנס אותם במן, שהוא פרנסת הגוף. ואחר כך נתן להם התורה מיד, שהיא פרנסת הנפש. עד כי השם יתברך, כמו שברא את האדם בגופו ובנפשו, כך הוא מפרנס הגוף והנפש". ובנתיב התורה פי"ח תש: כתב: "כי המצוה היא אלקית בלתי גשמי, והדבר שהוא בלתי גשמי לא יתחלק. כי הדבר שהוא גשמי, הוא מתחלק, אבל הדבר שהוא בלתי גשמי, אינו מתחלק כלל. ולפיכך כאשר התחיל המצוה, אומרין לו גמור המצוה ירושלמי פסחים פ"י ה"ה". ובגבורות ה' פמ"ג קסג. כתב: "וזה כבר התבאר הרבה בזה הספר, כי החילוק הוא דבר גשמי, והאחדות הוא דבר אלוקי, כי אחדות הוא שייך אל עניין נבדל מהגשם, והחילוק והפירוד תמיד לגשמי". וכן כתב בח"א לחולין צא: ד, קו:, וז"ל: "כי הנבדל לא יתכן בו חילוק, והחילוק הוא לגשם". ובנר מצוה יז: כתב: "ולפיכך באות ה"א ברא השם יתברך העולם הזה, כי העולם הזה יש בו חילוק... ועולם הבא שהוא אחד לגמרי נברא ביו"ד מנחות כט:". וראה תפארת ישראל פס"ב הערה 29, באר הגולה באר הרביעי הערה 484, ולמעלה בפתיחה הערה 34. ומקור מפורש לכך הוא בגמרא יומא סט:, שכאשר רצו לבטלו יצה"ר דעריות, אמרו "היכי נעביד, נקטליה נהרוג את יצה"ר דעריות לגמרי, כליא עלמא "יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" רש"י שם. ניבעי רחמי אפלגא "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו, ולא לאחרת" רש"י שם, פלגא ברקיעא לא יהבי". הרי שאין חצי בשמים, אלא רק דבר שלם הובא למעלה פ"א הערה 155.

2 איש כלבבו; שמואל פתח ↗

את רדייתה של הפרטיות בחיים מבטאים חז"ל בתיאור מפליא, כשמגלים לנו סודות מחדרם של אנשי כנסת הגדולה. "אמרו, הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה, בעו רחמי ואמסר בידייהו, אמר להו חזו דאי קטליתו ליה לההוא, כליא עלמא - יכלה העולם שלא תבא פריה ורביה - חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח - לפי שפסק החימום מן המעים ואפילו אותן שעיברה התרנגולת כבר אינם מתבשלים במעיה"54יומא סט: וברש"י שם אמרו, הואיל ועת רצון הוא, נבקש רחמים על יצר העבירה עריות, בקשו רחמים ונמסר בידם. אמר להם ראו שאם תהרגו אותי, יכלה העולם. אסרו אותו לשלושה ימים וחפשו ביצה טריה בכל ארץ ישראל ולא נמצאה..... בלי "יצר" לא המשיכו החיים.

3 יומא פתח ↗

אֲמַר לְהוּ: חֲזוֹ, דְּאִי קָטְלִיתוּ לֵיהּ לְהָהוּא, כָּלֵי עָלְמָא. חַבְשׁוּהוּ תְּלָתָא יוֹמֵי, וּבָעוּ בֵּיעֲתָא בַּת יוֹמָא בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָא אִשְׁתְּכַח. אָמְרִי: הֵיכִי נַעֲבֵיד? נִקְטְלֵיהּ — כָּלֵי עָלְמָא, נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַפַּלְגָא — פַּלְגָא בִּרְקִיעָא לָא יָהֲבִי. כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ וְשַׁבְקוּהוּ, וְאַהְנִי דְּלָא מִיגָּרֵי בֵּיהּ לְאִינִישׁ בְּקָרִיבְתֵּהּ.

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

490 אודות שהקב"ה מתחבר לאחדות ולא לחילוק, כן ביאר להלן פ"ד תחילת מי"ב בביאור המשנה שם "כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים", עיי"ש. ובגו"א בראשית פי"ב אות ד כתב: "אין הקב"ה מייחד שמו על יחיד פרטי, רק על אומה שלימה". ולמעלה פ"ב מ"ב תקלב. כתב: "ראוי להטיב עם הצבור שהם כלל... כי הוא השם יתברך עם הצבור", ושם הערה 323. ורש"י דברים לג, ה כתב: "בהתאספם יחד של שבטי ישראל באגודה אחת, ושלום ביניהם, הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם", וראה בגו"א שם אות ה. והרי אף האבנים שמתחת למראשתיו של יעקב נעשו לאחת רש"י בראשית כח, יא. ובגו"א שם אות יז כתב: "דבר שהוא קדוש ונבדל הוא דבר שלא יתחלק, והוא אחד... ולא יצטרף אליו אל יעקב רבוי כלל, רק אחדות". ובגבורות ה' פמ"ג קסג. כתב: "החילוק הוא דבר גשמי, והאחדות הוא ענין אלקי, כי אחדות הוא שייך אל ענין נבדל מגשם, והחילוק והפירוד תמיד לגשמי". ומקור מפורש הוא בגמרא יומא סט:, שכאשר רצו לבטלו יצה"ר דעריות, אמרו "היכי נעביד, נקטליה נהרוג את יצה"ר דעריות לגמרי, כליא עלמא "יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" רש"י שם. ניבעי רחמי אפלגא "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו, ולא לאחרת" רש"י שם, פלגא ברקיעא לא יהבי" הובא למעלה בהערה 251, ולהלן הערה 1689. ולמעלה פ"ב הערה 173 הובאו מקורות נוספים ליסוד זה.

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

80 בעוד שכאן מברר שברירות התורה מחייבת קללה מבוררת, הרי בח"א לסנהדרין צא: ג, קפב. ביאר ששכליות התורה מחייבת קללה שלימה ולא חלקית, וכלשונו: "מקללין אותו קללה גמורה מפורשת, וכל זה מפני שהוא נוהג העדר בתורה השכלית, וכל שכל הוא אינו מחולק. ואינו כמו החומר, ששייך בו חלוק ומקצת, אבל השכל אינו לחצאין. ולפיכך מנקבין אותו ככברה שהוא מנוקב לגמרי, כאשר נותן קללה והעדר למנוע תורה מן התלמיד, קללתו גם כן מבוררת לגמרי". ואודות שאין מקצת בדברים שכליים, כן אמרו חכמים יומא סט: "אמרי, היכי נעביד בנוגע ליצה"ר של עריות, נקטליה, כליא עלמא "יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" רש"י שם. ניבעי רחמי אפלגא "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת" רש"י שם, פלגא ברקיעא לא יהבי". וראה דר"ח פ"ב הערה 173, שם פ"ד הערה 191, שם פ"ה הערות 293, 1600, 2229, ושם פ"ו הערה 98.

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

377 פירוש - בפסוק ג נאמר "והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח". ובפסוק ד נאמר "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור". ורש"י פסוק ד כתב: "והוציא את הדשן - הצבור בתפוח כשהוא רבה, ואין מקום למערכה, מוציאו משם". הרי שמלבד מצוה מיוחדת של תרומת הדשן פסוק ג, יש על הכהנים להסיר שאר הדשן של אברי הקרבנות שנתאכלו ולהוציאו מחוץ לעיר למקום שפך הדשן, כמו שנאמר פסוק ד "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור", והוא הדשן הנשאר במזבח אחר ההרמה. דאין לומר שפסוק ד איירי באותו הדשן שהוזכר בפסוק ג המונח אצל המזבח, דזה אינו, וכמו שכתב הגו"א שם אות יא קכב:: "הצבור בתפוח. לא אותה ששם אצל המזבח, דאותה היה נבלע במקומה, כמו שכתב רש"י בפרשת ויקרא א, טז". וראה להלן הערות 380, 1316. ועולה מדבריו היסוד שאין ראוי לדברים אלקיים שיהיו מקצת כך ומקצת אחרת. וכן כתב בהרבה מקומות, ונביא כאן מעט מזעיר; בתפארת ישראל ר"פ לה תקי: כתב: "יש לבאר, למה נתנה התורה בסיני בשני פנים; עשרת הדברות מפי השם יתברך לישראל, ושאר תורה נאמרה על ידי משה... כי ראוי שתהיה תורת ה' תמימה, ואיך יהיה על הלוחות דבר חסר, שהם עשרה דברות בלבד". וקודם לכן, שם פי"ז רס: תמה: "אחר שנתנה לאברהם מצות מילה, וגיד הנשה ליעקב, למה לא נתן להם התורה בשלימות". ובגו"א שמות פכ"א אות א קכב. כתב: "כי 'תורת ה' תמימה' תהלים יט, ח, אין מצותיה מחולקות, ולפיכך נאמרו כולם מהר סיני... לפי שהתורה היא אחת, אין לומר שיהיו קצת מצות נאמרו במקום זה ומקצתן במקום אחר, ולפיכך נאמרו כולן שם". ובדר"ח פ"ד מ"ב לט: כתב: "וזה שאמר אבות שם 'שמצוה גוררת מצוה', כלומר שעשיית המצוה האחת היא התחלה לאחרת גם כן, מאחר שכל המצות הם דבר אחד, ולפיכך מצוה אחת גוררת מצוה אחרת. כי כל דבר שהוא אחד אינו נחלק כלל. וכאשר הוא עושה מצוה שהוא חצי דבר, המצוה הזאת גוררת האחרת, עד שיעשה כל המצות, שהם דבר אחד". ובנתיב התורה פי"ח תש: כתב: "כי המצוה היא אלקית בלתי גשמי, והדבר שהוא בלתי גשמי לא יתחלק. כי הדבר שהוא גשמי, הוא מתחלק, אבל הדבר שהוא בלתי גשמי, אינו מתחלק כלל. ולפיכך כאשר התחיל המצוה, אומרין לו גמור המצוה ירושלמי פסחים פ"י ה"ה". ובגבורות ה' פמ"ג ריט: כתב: "וזה כבר התבאר הרבה בזה הספר, כי החילוק הוא דבר גשמי, והאחדות הוא דבר אלוקי, כי אחדות הוא שייך אל עניין נבדל מהגשם, והחילוק והפירוד תמיד לגשמי". וכן כתב בח"א לחולין צא: ד, קו:, וז"ל: "כי הנבדל לא יתכן בו חילוק, והחילוק הוא לגשם" ראה להלן הערות 849, 973, 1941. ומקור מפורש לכך הוא בגמרא יומא סט:, שכאשר רצו לבטלו יצה"ר דעריות, אמרו "היכי נעביד, נקטליה נהרוג את יצה"ר דעריות לגמרי, כליא עלמא "יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" רש"י שם. ניבעי רחמי אפלגא "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו, ולא לאחרת" רש"י שם, פלגא ברקיעא לא יהבי". הרי שאין חצי בשמים, אלא רק דבר שלם. וראה להלן הערה 849 שהובאו שם מקבילות נוספות. ולהלן הערה 1352 יישב שאלה זו.

5 יומא פתח ↗

12 כליא עלמא - יכלה העולם שלא תהא פריה ורביה:

13 ביעתא בת יומא - ביצה הנולדה בו ביום לפי שפסק החימום מן המעים ואפילו אותן שעיברה התרנגולת כבר אינן מתבשלין במעיה:

14 שהוא אמתי - מסכים על האמת ושונא את השקר:

15 לפלגא - שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת:

16 כחלינהו - סימו את עיניו ע"י כחול:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

103 לשונו להלן פט"ו נא:: "אין פעולה מלמעלה לחצאין". ולמעלה פנ"ג לאחר ציון 184 כתב: "אבל זה שאמר הבן החכם 'אשר צוה ה' אתכם' דברים ו, כ, איך יהיה זה הוצאה מן הכלל, אחר שהוא מודה כי השם יתברך צוה המצות, איך יאמר שצוה ה' אתכם ולא לו. שאם צוה השם יתברך המצות, צוה לכל, או לא צוה לגמרי". ולמעלה פנ"ה לאחר ציון 81 כתב: "זה כי הוא העלה הראשונה יתברך שמו וזכרו לעד, שכולל הכל, ואין פעולותיו בחלק בלבד, רק בכל". וראיה מובהקת לדבר שאצל הקב"ה אין פעולה חלקית הם דברי הגמרא יומא סט:, שאמרו שם "אמרו אנכה"ג הואיל ועת רצון, הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה שיתבטל. בעו רחמי, ואמסר בידייהו. אמר להו חזו דאי קטליתו ליה לההוא, כליא עלמא "יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" רש"י שם... אמרי, היכי נעביד. נקטליה, כליא עלמא. ניבעי רחמי אפלגא "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת" רש"י שם, פלגא ברקיעא לא יהבי". הרי שאין דבר שאינו הכל אצל הרקיע. והם הם הדברים הובא למעלה פנ"ה הערה 83, וש"נ.

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

1028 לשונו בהספד קצ: "והוסיף לומר כאילו בנה פלטרין של מעלה ופלטרין של מטה. ורוצה לומר כי אין לתחתונים קיום זולת חבור עליונים לתחתונים ביחד, כי אין קיום לאחד בעבור שהוא חצי דבר. ולכך צריך שיהיו מקושרים ומחוברים עליונים והתחתונים. ואין החיבור הזה רק על ידי התורה, שהיא מקשרת עליונים ותחתונים". ובח"א לסנהדרין צט: ג, רכט. כתב: "והוסיף לומר כאילו בנה פלטרין של מעלה ופלטרין של מטה. ורוצה לומר כי אין לתחתונים קיום זולת חבור עליונים לתחתונים, ולאחד אין קיום לעצמו. ומכל שכן שאין לתחתונים קיום כי אם על ידי עליונים, כי העליונים והתחתונים ראוי שיהיו אחד, ובזה יש קיום לעולם, ולחצי דבר אין קיום". ובדר"ח פ"ו מ"ב כח. כתב: "כאילו בנה פלטרין של מעלה ופלטרין של מטה. וזה כי כאשר היה פירוד בין העליונים והתחתונים, אין כאן עולם שלם, כי אין העולם מתקיים לחצאין. ולפיכך אם העולם אחד, אז יאמר לדבק טוב עפ"י ישעיה מא, ז, ולקישור הזה אחד... אבל אם אין העולם הזה אחד מקושר, אינו מקוים. ומפני זה כאשר עוסק בתורה לשמה, מחבר פמליא של מעלה ופמליא של מטה, הרי דבר זה נחשב כאילו בנה פלטרין של מעלה ופלטרין של מטה". ושם כט. הוסיף טעם שני: "ועוד, כי התורה היא יסוד עליונים והתחתונים, כי כאשר יש לעליונים ולתחתונים חבור אל התורה, דבר זה בעצמו הוא יסוד עליונים ותחתונים, כי אין קיום אל העולם כי אם על ידי התורה. ולפיכך אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה". ואודות שאין קיום לחצי דבר, כן כתב בדר"ח פ"ג מ"י רלג:: "כי הדברים שהם מקושרים יחד, אין קיום לאחד זולת השני". ושם מי"ז תמב. כתב: "אין זה רק חצי דבר, ואין לחצי דבר קיום". ושם פ"ה סוף מט"ז תי:: "אי אפשר רק שיהיה הכל אחד, ודבר זה הוא קיום העולם בודאי, כאשר לא יפרד ולא יחלק". ובח"א לסנהדרין צז. ג, רח. כתב: "זהו כאשר הוא בכולו, כי אין דבר לחצאין מלמעלה". וצרף לכאן דברי הגמרא יומא סט:, שכאשר רצו לבטלו יצה"ר דעריות, אמרו "היכי נעביד, נקטליה נהרוג את יצה"ר דעריות לגמרי, כליא עלמא "יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" רש"י שם. ניבעי רחמי אפלגא "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו, ולא לאחרת" רש"י שם, פלגא ברקיעא לא יהבי". וכן לא היה קיום לרבי יוחנן ללא ריש לקיש ב"מ פד.. ורבי טרפון אמר על רבי עקיבא קידושין סו: "כל הפורש ממך כפורש מן החיים".

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

849 אודות שהגשמי הוא פרטי, והשכלי הוא כללי, הנה זהו יסוד נפוץ מאוד בספריו. וכגון, בגו"א בראשית פל"ג אות טו קסה. כתב: "כי אין ראוי אל הנבדל... שיצטרף אליו חלק אחד פרטי, במה שאין פרטי וחלק שייך בנבדל". ובגו"א שמות פי"ח אות ז יב. ביאר את דברי רש"י שמות יח, א שכתב "שקול משה כנגד כל ישראל" בזה"ל: "אמנם נראה לי כי יש בזה דבר גדול מה שהיה משה שקול נגד כל ישראל, כי במה שמשה היה נבדל מכל ישראל, ודבר זה שהיה משה נבדל מישראל הוא ידוע. ומאחר שהוא נבדל מהם, צריך אתה לומר שהוא שקול נגד כולם, כי כל דבר נבדל אין בו חילוק פרטי כלל, כי הפרטים שייך בדבר שהוא גשמי, אבל לדבר הנבדל אין בו פרטי. ומפני כי משה היה נחשב אצל ישראל נבדל אלקי, לא ישתתף משה עם ישראל, ולכן היה משה נגד כל ישראל, שהרי אין דבר פרטי בו, ודבר זה ענין ברור". וכן כתב בגו"א דברים פל"ד אות א תקיט:, בביאור דברי רש"י דברים לד, א שמשה רבינו ביום מותו פסע את המעלות מערבות מואב אל הר נבו בפסיעה אחת, וז"ל: "ואם תאמר, ולמה פסען בפסיעה אחת. אבל יש לדעת, כי דבר זה מורה על המדריגה הגדולה שהיה למשה לאחר מיתתו, שהיה בא למדריגה אשר אין שם חלוק כלל, לכך פסע כל המעלות בפסיעה אחת, לא זו אחר זו, שאז היה דבק במעלה שיש חלוק, וכל דבר שיש חלוק, גשם או כח בגשם. אבל משה היה דבק במעלה שאין שם גשם, ולא מצטרף ומתיחס אל גשם, ולפיכך אין שם חלוק מעלות, ולכך פסען בפסיעה אחת". ובגבורות ה' הזכיר יסוד זה הרבה פעמים, עד שכתב שם פמ"ג ריט:: "כבר התבאר פעמים הרבה בזה הספר כי החילוק הוא דבר גשמי, והאחדות הוא ענין אלקי, כי אחדות הוא שייך אל ענין נבדל מגשם, והחילוק והפירוד תמיד לגשמי" ראה להלן הערה 973. ובתפארת ישראל פל"ט תקצז. כתב: "כי השם יתברך מייחד שמו על הכללי, לא על הפרטי. ודבר זה מפני כי השם הוא המהות השכלי, אשר אין השכל פרטי, רק כללי". ובנצח ישראל פ"ו קנט: כתב: "לא תמצא במספר הזה מספר פרטי, שלא היה המספר רק 'ששים', או 'ששים רבוא', וכל המספרים האלו הם מספר כללי, ולא תמצא מספר פרטי. כי הכל נאמר מצד הענין האלקי שיש בטור המלכה, והפרטי הוא מצד החומרי הגשמי". ושם פכ"ט תקפא: הביא את מאמרם שבת לא. שאמרו "בשעה שמכניסין אדם לדין, אומרים לו... עסקת בפריה ורביה", וכתב: "ראוי שיהיה נוטה אחר הנבדל מן החמרי, ולכך יש לו לעסוק בפריה ורביה. לפי שהנבדל אינו נחשב פרטי רק כללי... כי הפרטי הוא מצד הגשמי בלבד. אבל הנבדל הוא כללי, כמו שמבואר זה מעצמו. ומי שעוסק בפריה ורביה, הרי הוא כמו כללי, ואינו נחשב עוד פרטי, ולפיכך הוא מתדמה לנבדל, שאין נחשב הנבדל פרטי". ובבאר הגולה באר הרביעי שסד: כתב: "הכלל קרוב אל השכל, והפרטי קרוב אל הגשמי, ודבר זה ידוע". ובדר"ח פ"ב מ"ב תקכח. כתב: "כי התורה אינה כמו המצוה, שהמצוה כאשר הוא עושה המצוה, אינו מתעסק בדבר שהוא הכל כאשר הוא עושה המצוה, ולא שייך בזה הכל. וכאשר הוא עוסק בתורה, הוא קונה ענין כללי. וכל ענין השכלי הוא כללי, ואינו דבר פרטי, כמו שמבואר דבר זה". ובדר"ח פ"ה מט"ו שסט: כתב: "וידוע כי אין החילוק רק מצד הגשם בלבד, שבו החילוק, והאחדות הוא מצד הצורה, שאין בה חילוק כלל". ואמרו חכמים עירובין נד. "בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. אדם נותן לחבירו סם, יפה לזה וקשה לזה "יפה לחולי זה, וקשה לחולי זה. יפה ללב ורע לעינים" רש"י שם. והקב"ה נותן תורה לישראל סם חיים לכל גופו, שנאמר משלי ד, כב 'ולכל בשרו מרפא'". ובנתיב התורה פ"א מח. כתב: "ואמר כי 'בשר ודם נותן סם לחבירו', כי מפני שאי אפשר שלא יהיה לאותו סם איכות; או שהוא קר, או שהוא חם, וכיוצא בזה מן האיכות. ואם הסם ההוא קר, אז מזיק לאברים הקרים. ואם הוא חם, מזיק לאברים החמים, כי לא ימלט הסם ההוא מן איכות. אבל התורה היא רפואה כללית, כי אין בתורה איכות, רק כי היא שכל אלקי העליון, ובשביל כך התורה היא סם חיים ורפואה אל הכל". וכן הוא בגו"א דברים פל"ד אות א תקיט:, נתיב התורה פ"י תו:, אור חדש פ"א רסט., ח"א לשבת לב. א, כא., שם קנא: א, פ:, וח"א לב"ב יז. ג, עז:. ובח"א לשבועות ט. ד, יא: כתב: "יש למלך בשביל זה מעלה אלקית, ולכך מושחים המלכים בשמן הקודש הוריות יא:. והמעלה האלקית הזאת כמו שאמרנו הוא מה שהמלך מושל על הכלל, והכלל הוא נבדל, כי הגשמי פרטי". ובח"א לע"ז ד: ד, כט: ביאר שהכלל מסוגל לחטא ע"ז השכלי, והפרט מסוגל לחטא עריות הגשמי. ובח"א לחולין צא: ד, קז. כתב: "כי הנבדל לא יתכן בו חילוק, והחילוק הוא לגשם". ומקור מפורש לכך הוא מאמר חכמים יומא סט: "אמרו אנכה"ג, לאחר שבטלו יצרא דע"ז, הואיל ועת רצון, הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעו רחמי, ואמסר בידייהו. אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא, כליא עלמא "יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" רש"י שם. חבשוהו תלתא יומי, ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל, ולא אשתכח "ביצה הנולדה בו ביום, לפי שפסק החימום מן המעים" רש"י שם. אמרי, היכי נעביד; נקטליה, כליא עלמא. ניבעי רחמי אפלגא "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו, ולא לאחרת" רש"י שם, פלגא ברקיעא לא יהבי". הרי שאין חילוק ומחצה בעליונים. וראה למעלה הערה 377.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

4 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

41 אודות ש"אין ראוי שתהיה קבלת התורה לחצאין", הנה השריש הרבה פעמים שאין ראוי לדברים אלקיים שיהיו מקצתן כך ומקצתן אחרת. ונביא כאן מעט מזעיר; בגו"א שמות פכ"א אות א קכב. כתב: "כי 'תורת ה' תמימה' תהלים יט, ח, אין מצותיה מחולקות, ולפיכך נאמרו כולם מהר סיני... לפי שהתורה היא אחת, אין לומר שיהיו קצת מצות נאמרו במקום זה, ומקצתן במקום אחר, ולפיכך נאמרו כולן שם". ובתפארת ישראל ר"פ לה תקי: כתב: "יש לבאר, למה נתנה התורה בסיני בשני פנים; עשרת הדברות מפי השם יתברך לישראל, ושאר תורה נאמרה על ידי משה... כי ראוי שתהיה תורת ה' תמימה, ואיך יהיה על הלוחות דבר חסר, שהם עשרה דברות בלבד". וקודם לכן, שם פי"ז רס: תמה: "אחר שנתנה לאברהם מצות מילה, וגיד הנשה ליעקב, למה לא נתן להם התורה בשלימות". ובדר"ח פ"ד מ"ב לט: כתב: "וזה שאמר אבות שם 'שמצוה גוררת מצוה', כלומר שעשיית המצוה האחת היא התחלה לאחרת גם כן, מאחר שכל המצות הם דבר אחד, ולפיכך מצוה אחת גוררת מצוה אחרת. כי כל דבר שהוא אחד אינו נחלק כלל. וכאשר הוא עושה מצוה שהוא חצי דבר, המצוה הזאת גוררת האחרת, עד שיעשה כל המצות, שהם דבר אחד". ובנתיב התורה פי"ח תש: כתב: "כי המצוה היא אלקית בלתי גשמי, והדבר שהוא בלתי גשמי לא יתחלק. כי הדבר שהוא גשמי, הוא מתחלק, אבל הדבר שהוא בלתי גשמי, אינו מתחלק כלל. ולפיכך כאשר התחיל המצוה, אומרין לו גמור המצוה ירושלמי פסחים פ"י ה"ה". ובגבורות ה' פט"ו נא: כתב: "אין פעולה מלמעלה לחצאין". ושם פמ"ג ריט: כתב: "וזה כבר התבאר הרבה בזה הספר, כי החילוק הוא דבר גשמי, והאחדות הוא דבר אלוקי, כי אחדות הוא שייך אל עניין נבדל מהגשם, והחילוק והפירוד תמיד לגשמי" ראה להלן בדרשה הערה 768. ושם פנ"ג קכו: כתב: "אם צוה השם יתברך המצות, צוה לכל, או לא צוה לגמרי". ובדרשת שבת הגדול קב. כתב: "'ושמו אצל המזבח' ויקרא ו, ג, מה ענין זה שקצת הדשן היה מניח אצל המזבח, וקצת הוציא אל מחוץ למחנה". ובח"א לחולין צא: ד, קו: כתב: "כי הנבדל לא יתכן בו חילוק, והחילוק הוא לגשם". ומקור מפורש לכך הוא בגמרא יומא סט:, שכאשר רצו לבטלו יצה"ר דעריות, אמרו "היכי נעביד, נקטליה נהרוג את יצה"ר דעריות לגמרי, כליא עלמא "יכלה העולם, שלא תהא פריה ורביה" רש"י שם. ניבעי רחמי אפלגא "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו, ולא לאחרת" רש"י שם, פלגא ברקיעא לא יהבי". הרי שאין חצי בשמים, אלא רק דבר שלם.

« רש"י על יומא ס״ט ×¢×´×‘:י׳ רש"י על יומא ס״ט ×¢×´×‘:י״ד »