רש"י על יומא נ״ג ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור יומא נ״ג ב:ג׳
3 תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיַּפְסִיעַ שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן שָׁלוֹם, וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל. וּמִשּׁוּם שְׁמַעְיָה אָמְרוּ: שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְיָמִין, וְאַחַר כָּךְ לִשְׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, וְאוֹמֵר: ״יִפּוֹל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ״.
פירוש רש"י על יומא נ״ג ב:ג׳
3 ואם לא עשה כן - נראה כמו שלא נטל רשות להיפטר:
4 וראוי לו שלא התפלל - ראוי לו שלא התפלל גרסינן כלומר נוח היה לו אם לא התפלל כמו ראוי לו שלא בא לעולם:
5 מימינו אש דת - אלמא ימין עדיפא:
6 ורבבה מימינך - הימין סובלת רבבה מזיקין: