רש"י על יומא נ״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור יומא נ״ב
1 לְמֵיעַל לְהֶדְיָא. וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הִצְרִיכָן הַכָּתוּב לְשָׁלִיחַ.
2 וְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, נֵיעוּל בֵּין מְנוֹרָה לְכוֹתֶל! מַשְׁחֲרִי מָאנֵיהּ.
3 אָמַר רַבִּי נָתָן: אַמָּה טְרַקְסִין, לֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִי כְּלִפְנִים אִי כְּלַחוּץ.
4 מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה׳ שִׁשִּׁים אַמָּה אׇרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רׇחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ״, וּכְתִיב: ״וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי״, וּכְתִיב: ״וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אוֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רוֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ״, וְלָא יָדְעִינַן אַמָּה טְרַקְסִין אִי מֵהָנֵי עֶשְׂרִים, וְאִי מֵהָנֵי אַרְבָּעִים.
5 וְדִילְמָא לָא מֵהָנֵי עֶשְׂרִין וְלָא מֵהָנֵי אַרְבְּעִין, וַחֲלָלָא קָא חָשֵׁיב, כְּותָלִים לָא קָא חָשֵׁיב. תִּדַּע, דְּכֹל הֵיכָא דְּקָא חָשֵׁיב כְּותָלִים — חָשֵׁיב לֵיהּ לְדִידֵיהּ,
6 דִּתְנַן: הַהֵיכָל מֵאָה עַל מֵאָה בְּרוּם מֵאָה. כּוֹתֶל אוּלָם חָמֵשׁ, וְהָאוּלָם אַחַת עֶשְׂרֵה, כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְאׇרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה, וְאַמָּה טְרַקְסִין, וְעֶשְׂרִים אַמָּה בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, כּוֹתֶל הַהֵיכָל שֵׁשׁ, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכוֹתֶל הַתָּא חָמֵשׁ.
7 אֶלָּא קְדוּשְּׁתֵיהּ אִי כְּלִפְנִים אִי כְּלַחוּץ.
8 וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בָּעֵי יוֹסֵף אִישׁ הוּצָל: ״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה׳״. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר קְרָא:
9 ״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם״, אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר: ״וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה״?
10 וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהַתַּנְיָא, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: חָמֵשׁ מִקְרָאוֹת בַּתּוֹרָה אֵין לָהֶן הֶכְרֵעַ:
11 ״שְׂאֵת״.
12 ״מְשׁוּקָּדִים״.
13 ״מָחָר״.
14 ״אָרוּר״.
15 ״וְקָם״.
16 וְהָתַנְיָא: הוּא יוֹסֵף אִישׁ הוּצָל, הוּא יוֹסֵף הַבַּבְלִי, הוּא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה, הוּא אִיסִי בֶּן גּוּר אַרְיֵה, הוּא אִיסִי בֶּן גַּמְלִיאֵל, הוּא אִיסִי בֶּן מַהֲלַלְאֵל, וּמָה שְׁמוֹ — אִיסִי בֶּן עֲקִיבָא שְׁמוֹ. בִּדְאוֹרָיְיתָא — לֵיכָּא, בְּדִנְבִיאֵי — אִיכָּא.
17 וּבִדְאוֹרָיְיתָא לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא דְּבָעֵי רַב חִסְדָּא: ״וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת כְּבָשִׂים וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים פָּרִים״ — אוֹ דִילְמָא אִידֵּי וְאִידֵּי פָּרִים! לְרַב חִסְדָּא מְסַפְּקָא לֵיהּ, לְאִיסִי בֶּן יְהוּדָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ.
18 מַתְנִי׳ הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְּרוּפָה מִן הַדָּרוֹם, וּפְנִימִית מִן הַצָּפוֹן. מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן — הוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם, מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרוֹכֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן,
19 הִגִּיעַ לָאָרוֹן — נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, וְנִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ בְּדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ, וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן. וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל.
20 גְּמָ׳ בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, מִי הֲווֹ פָּרוֹכֶת? אֶלָּא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, מִי הֲוָה אָרוֹן?
21 וְהָתַנְיָא: מִשֶּׁנִּגְנַז אָרוֹן — נִגְנְזָה עִמּוֹ צִנְצֶנֶת הַמָּן, וּצְלוֹחִית שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וּשְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, וְאַרְגַּז שֶׁשִּׁגְּרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּכְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁיבוֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אוֹתוֹ וְהָלָךְ״.
22 וּמִי גְּנָזוֹ — יֹאשִׁיָּהוּ גְּנָזוֹ. מָה רָאָה שֶׁגְּנָזוֹ? רָאָה שֶׁכָּתוּב: ״יוֹלֵךְ ה׳ אוֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ״, עָמַד וּגְנָזוֹ.
23 שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכׇל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה׳ תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקּוֹדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.
24 וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״שָׁמָּה״ ״שָׁמָּה״, וְאָתְיָא ״דּוֹרוֹת״ ״דּוֹרוֹת״.
25 וְאָתְיָא ״מִשְׁמֶרֶת״ ״מִשְׁמֶרֶת״.
26 לְעוֹלָם בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, וּמַאי ״הִגִּיעַ לָאָרוֹן״ — מְקוֹם אָרוֹן. וְהָא קָתָנֵי: נָתַן אֶת הַמַּחְתָּה לְבֵין שְׁנֵי הַבַּדִּים! אֵימָא: ״כְּבֵין שְׁנֵי הַבַּדִּים״.
27 צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר צוֹבְרָהּ. תָּנֵי חֲדָא: צוֹבְרָהּ פְּנִימָה שֶׁהִיא חוּצָה לוֹ. וְתַנְיָא אִידַּךְ: צוֹבְרָהּ חוּצָה שֶׁהִיא פְּנִימָה לוֹ.
28 אָמַר אַבָּיֵי: תַּנָּאֵי הִיא. וְאָמַר אַבָּיֵי: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר פְּנִימָה שֶׁהִיא חוּצָה לוֹ — דִּתְנַן, מְלַמְּדִין אוֹתוֹ: הִזָּהֵר
פירוש רש"י על יומא נ״ב
1 למיעל להדיא - לילך אצל הכותל הצפוני כל אורך ההיכל וכל שעה עיניו נזונות מבית קדשי הקדשים דרך הפריפה שכנגדו:
2 ור' יוסי אמר לך חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח - אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו שנאמר אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה מלכים א ח׳:ל״ח הלכך חביב הוא שלוחן ליכנס לפומבי:
3 משחרי מאניה - בגדיו משחירין מעשן המנורה שהשחיר את הכותל:
4 טרקסין - לשון פנים וחוץ הוא כך ראיתי בתלמוד ירושלמי וראיה לדבר חסידים הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבם במעשר ברכות דף לה: למדנו שהטרק לשון כניסת פנים הוא:
5 דביר - היא המחיצה לפני הדביר חלל בית קדשי הקדשים שהוא לפנים מן המחיצה:
6 קחשיב לדידיה - למקום המחיצה לבד מן הששים:
7 כותל אולם - כותל החיצון למטה רוחב היסוד והאסקופה ולמעלה מגובה כיפת הפתח עובי החומה שעולה עד ק' אמה לבד רוחב כיפת החלל שהיא י"א אמה לבד רוחב כיפת עובי החומה:
8 והתא שש - יציע שאחורי בית הכפרת:
9 מפנימה הכין - ולפנים מאותה מחיצה הכין מקום חללה והזמינו לתת שם את הארון אלמא דביר גופיה לאו מקדושת פנים הוא:
10 היכי קאמר קרא - מי אמרינן ה"ק ודביר בתוך הבית מחיצה עשה שמפסקת בתוך הבית:
11 או דילמא ה"ק ודביר בתוך הבית מפנימה - דמקום הדביר גופיה משל פנים הוה ואותו הכין לתתו שם באותה כניסה את הארון:
12 אין להם הכרע - לדעת היכן הן נוטין:
13 שאת - הלא אם תיטיב שאת בראשית ד׳:ז׳ ולשון סליחה הוא או שאת אם לא תיטיב ולשון נשיאות עון הוא:
14 משוקדים - ארבעה גביעים משוקדים שמות כה או משוקדים כפתוריה ופרחיה:
15 מחר - וצא הלחם בעמלק מחר שם יז או צא והלחם בעמלק מיד ומחר אנכי נצב והיום אי אתה צריך לתפלתי:
16 ארור - וברצונם עקרו שור בראשית מ״ט:ז׳ ארור שור של שכם שהוא מארור כנען או ארור אפם כי עז:
17 וקם - הנך שוכב עם אבותיך וקם דברים ל״א:ט״ז וכאן רמז לו תחיית המתים או וקם העם הזה וזנה:
18 ויעלו עולות כבשים - ונ"מ לפסוק כאן את הטעם באתנחתא או דילמא אידי ואידי פרים ואין אתנחתא בטעם עולות אלא טעם גרש ויעלו עולות כדי שיתחבר לשל אחריו:
19 מתני' החיצונה פרופה מן הדרום - רבנן קאמרי לה:
20 פרופה - ראשה כפולה לצד החוץ ונאחזת בקרס של זהב להיות פתוחה ועומדת:
21 מהלך ביניהן - נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהן עד שמגיע לפריפת הצפון:
22 הגיע לצפון - ומשנכנס לתוך החלל הפך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהם באמצע החלל כדאמר מר ב"ב דף צט. ארון שעשה משה היה לו אויר עשרה אמות בבית קדשי הקדשים לכל רוח ורוח:
23 מהלך לשמאלו עם הפרוכת - שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרוכת היתה לו למזרח החלל לבין שני הבדים והבדים היו ארוכים עד הפרוכת ראשן אחד למערב והשני למזרח אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום ואורך אמתים וחצי של ארון ביניהן:
24 דרך כניסתו - כשם שנכנס כשהולך לדרום עד שהגיע לארון פניו כלפי דרום כך כשיצא לא היסב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון:
25 בבית החיצון - בהיכל:
26 גמ' מי הוו פרוכת - אמה טרקסין הוה:
27 תשימו בארגז מצדו - אלמא גבי ארון הוה קאי וממילא שמעינן דעמו נגנז:
28 יולך ה' אותך - ודאג שמא יגלה לבבל:
29 תנו את ארון הקדש בבית - והא התם קאי אלא גניזה היא:
30 אתיא שמה שמה וכו' - כתיב בארון אשר אועד לך שמה שמות ל׳:ו׳ וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר שם טז. ואתיא צלוחית מצנצנת המן:
31 דורות דורות - כתיב בצנצנת למשמרת לדורותיכם שם וכתיב בצלוחית שמן משחת קודש יהיה זה וגו' שם ל ואתיא מקלו של אהרן מצנצנת במשמרת משמרת דכתיב ביה למשמרת לאות לבני מרי במדבר יז:
32 כבין שני הבדים - כאילו היו שם ונותנה ביניהם:
33 תנן - מתני' כמ"ד בברייתא דלעיל יומא דף מט: צוברה כדי שיהא עשנה שוהה לבא:
34 תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו - מתחיל לצוברה בראש המחתה של צד פנים שאותו ראש המחתה אינו לצד ידו והולך ומושך ידו אליו וצובר תמיד במשיכה עד ראש המחתה השני אשר אצל בית ידה:
35 ותניא אידך - מתחיל לצוברה בראש הפונה חוצה לצד ההיכל שהיא פנימה לו בצד גופו והולך וצובר תמיד הלאה עד ראש המחתה השני: