רש"י על יומא נ׳ ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור יומא נ׳ ב:ה׳
5 פְּשִׁיטָא דְּבָתַר מִתְכַּפֵּר אָזְלִינַן, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמַּקְדִּישׁ — מוֹסִיף חוֹמֶשׁ, וְהַמִּתְכַּפֵּר — עוֹשֶׂה בָּהּ תְּמוּרָה.
פירוש רש"י על יומא נ׳ ב:ה׳
5 פשיטא - דלענין תמורה מתכפר הוי בעליו:
6 דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן - שלשה דברים בנותן משלו את חובת חבירו:
7 המקדיש - בהמתו לצאת בו חבירו חובה שעליו המקדיש הוי בעלים לענין תוספת חומש אם הוממה ובא לחללה אבל אם בא המתכפר לחללה אינו צריך להוסיף חומש דגבי חומש כתיב ויקרא כ״ז:ט״ו ואם המקדיש יגאל וגו' מקדיש ולא מתכפר:
8 והמתכפר עושה בה תמורה - אבל המקדיש אם המיר בה אינה תמורה דאין ממירין בשל אחרים והאי לאו בעלים דידיה הוא: