רש"י על יומא ד׳ א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יומא ד׳ ע״א:א׳ רש"י על יומא ד׳ ע״א:ג׳ »

2 אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּיָלֵיפְנָא מִמִּלּוּאִים, הַיְינוּ דְּתַנְיָא: זֶה וְזֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, דַּהֲוַאי נָמֵי הַזָּאָה בְּמִלּוּאִים. אֶלָּא לְדִידָךְ דְּיָלְפַתְּ מִסִּינַי, הַזָּאָה בְּסִינַי מִי הֲוַאי?

פירוש רש"י על יומא ד׳ א:ב׳

2 זה וזה - כהן דיום הכפורים וכהן דפרה:

3 כל שבעה - ימי דהפרשה:

4 מכל חטאות שהיו שם - מכל פרה ופרה היו נותנין קצת למשמרת מן האפר בחיל כך שנינו במסכת פרה פ"ג משנה יא ואני שמעתי אפר פרה של משה לא כלה:

5 דהואי נמי הזאה - בפרישה דמלואים כל ז' דכתיב ויקרא ח׳:ל״ג ויז על אהרן וגו' וכתיב שבעת ימים ימלא את ידם כל ז' עשה להם כחוק יום הראשון:

« רש"י על יומא ד׳ ע״א:א׳ רש"י על יומא ד׳ ע״א:ג׳ »