רש"י על יומא כ״ט א

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור יומא כ״ט א
1 הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה קָשׁוּ מֵעֲבֵירָה, וְסִימָנָיךְ: רֵיחָא דְבִישְׂרָא. שִׁילְהֵי דְקַיְיטָא קְשֵׁי מִקַּיְיטָא, וְסִימָנָיךְ: תַּנּוּרָא שְׁגִירָא.
2 אִישָּׁתָא דְסִיתְוָא קַשְׁיָא מִדְּקַיְיטָא, וְסִימָנָיךְ: תַּנּוּרָא קָרִירָא. מִיגְמָר בְּעַתִּיקְתָּא קַשְׁיָא מֵחַדְתָּא, וְסִימָנָיךְ: טִינָא בַּר טִינָא.
3 אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי, דִּכְתִיב: ״לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר״, מָה אַיָּלָה זוֹ קַרְנֶיהָ מַפְצִילוֹת לְכָאן וּלְכָאן, אַף שַׁחַר זֶה מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן.
4 אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָמָּה נִמְשְׁלָה אֶסְתֵּר לְאַיָּלָה — לוֹמַר לָךְ: מָה אַיָּלָה רַחְמָהּ צַר וַחֲבִיבָה עַל בַּעְלָהּ כׇּל שָׁעָה וְשָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה, אַף אֶסְתֵּר הָיְתָה חֲבִיבָה עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כׇּל שָׁעָה וְשָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה. אָמַר רַבִּי אַסִּי: לָמָּה נִמְשְׁלָה אֶסְתֵּר לְשַׁחַר — לוֹמַר לָךְ: מָה שַׁחַר סוֹף כׇּל הַלַּיְלָה, אַף אֶסְתֵּר סוֹף כׇּל הַנִּסִּים.
5 וְהָא אִיכָּא חֲנוּכָּה! נִיתְּנָה לִכְתּוֹב קָא אָמְרִינַן. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֶסְתֵּר נִיתְּנָה לִכְתּוֹב. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֶסְתֵּר לֹא נִיתְּנָה לִכְתּוֹב, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
6 מוֹקֵים לַהּ כְּרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לָמָּה נִמְשְׁלוּ תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּאַיֶּלֶת — לוֹמַר לָךְ: מָה אַיָּלָה זוֹ כׇּל זְמַן שֶׁמַּגְדֶּלֶת — קַרְנֶיהָ מַפְצִילוֹת, אַף צַדִּיקִים, כׇּל זְמַן שֶׁמַּרְבִּין בִּתְפִלָּה — תְּפִלָּתָן נִשְׁמַעַת.
7 שָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד. אֵימַת? אִילֵּימָא בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, לָא סַגִּיא דְּלָאו כֹּהֵן גָּדוֹל? אֶלָּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, מְאוֹר הַלְּבָנָה מִי אִיכָּא?
8 הָכִי קָאָמַר: וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים כִּי אָמַר ״בָּרַק בַּרְקַאי״ הוֹרִידוּ כֹּהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה.
9 תָּנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין: לֹא זוֹ בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אַף מְלִיקַת הָעוֹף וּקְמִיצַת מִנְחָה בַּלַּיְלָה תִּשָּׂרֵף. בִּשְׁלָמָא עוֹלַת הָעוֹף — מַאי דַהֲוָה הֲוָה. אֶלָּא קוֹמֶץ,
פירוש רש"י על יומא כ״ט א
1 הרהורי עבירה - תאות נשים קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה:
2 ריחא דבישרא - המריח בשר צלי קשה לו ריח מאד שמתאוה לו:
3 שילהי דקייטא - אלול שהוא סוף הקיץ קשה מקייטא קשה חומו מחום הקיץ של תמוז לפי שכבר נתחמם כל האויר וגוף הבריות בחום הקיץ שעבר עליו תמיד מתחמם הוא עתה בחום קל ומזיקו:
4 וסימניך תנורא שגירא - תנורא שהוסק ביום פעמים ושלש חם הוא ונוח להסיקו בעצים מועטים:
5 אישתא דסיתווא - קדחת של ימות החורף מחממות את החולה בידוע שהוא קשה מאד יותר מקדחת המבערתו בימות הקיץ:
6 וסימניך תנורא קרירא - צריך עצים מרובים להסיקו אף זה שהאויר צונן והגוף צונן והחולי מבעירו בידוע שהוא חולי קשה:
7 מיגמר בעתיקתא קשה מחדתא - מי שלמד והסיח דעתו ושכח קשה לחזור וללמוד מה ששכח יותר ממה שלא למד:
8 וסימניך טינא בר טינא - טיט שגובלים אותו מטיט חומר כותל ישן קשה לגבלו יותר מטיט של עפר חדש:
9 מאי טעמא דרבי - דאמר תימור של חמה מפצע:
10 אילה זו - לאו דווקא נקט שהרי אין קרנים לנקיבה:
11 למה נמשלה אסתר כאילת - במס' מגילה ד' טו: אמרינן דאסתר אמרה מזמור זה כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני:
12 הניחא למ"ד - פלוגתא במסכת מגילה דף ז. איכא למאן דאמר מטמאה את הידים ואיכא למ"ד דאינה מטמאה את הידים דלאו ספר היא:
13 מוקים לה כרבי בנימין בר יפת - כלומר דריש להאי שחר כר' בנימין בר יפת:
14 למה נמשלה תפלתן של צדיקים כו' - דהאי שחר לשון תפלה הוא דריש ליה כמו רוחי בקרבי אשחרך ישעיהו כ״ו:ט׳ למנצח על התפלה שהיא כאילת שכ"ז שמגדלת קרניה מפצילות בכל שנה ושנה נוסף בה פיצול אחד:
15 אימת אילימא כו' - קא סלקא דעתיה הורידו כהן גדול לבית הטבילה סיפא דמתניתין הוא וביום שטעו לשחוט את התמיד בלילה קאמר הורידו כ"ג לבית הטבילה לשחוט תמיד אחרי הטבילה אימת הוה האי טעות:
16 אי נימא בשאר ימות השנה - דלאו יוה"כ ובסוף אחד מן החדשים כשהלבנה צומחת סמוך לעלות השחר:
17 לא סגי דלאו כהן גדול - לא דיי עבודת שאר ימים דלאו בכהן גדול:
18 מאור הלבנה מי איכא - לצמוח סמוך לשחר:
19 ה"ק וביום הכפורים כי אמר ברק ברקאי כו' - והוציאוהו לבית השריפה מסקנא דמילתא הוא והורידו כ"ג מילתא באפיה נפשיה היא ומהדר לאורויי בסדר עבודה דיוה"כ והכי קאמר כשהרואה אומר ברקאי היו מורידין כ"ג ביוה"כ לבית הטבילה שחרית:
20 לא זו בלבד - לא זבח לבדו שנשחט בלילה אמרו ישרף:
21 אלא אף מליקת העוף וקמיצת המנחה בלילה תשרף - דגמרי להו משחיטה דמליקת העוף וקמיצת מנחה במקום שחיטת הזבחים הם:
22 מאי דהוה הוה - אי אפשר להחזירה: