רש"י על יומא י״ד א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יומא י״ד ע״א:ה׳ רש"י על יומא י״ד ע״א:ט׳ »

1 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה כדתנן נתכוין. דלא נתכוין לו. נראה כוונתו דלא עלתה לו הזאה ראשונה שהזה על האדם אם היה צריך הזאה הואיל דלא נתכוין לו אם יש באזוב ישנה עליו:

2 תוספות יום טוב על משנה שבת פתח ↗

מזין עליהן. כתבו התוס' דאיצטריך לאשמעינן במקומן דלא חיישינן שמא תפול ההזאה על הבהמה ויפסלו כדתנן במסכת פרה משנה ג' פרק בתרא נתכוין להזות על האדם והזה על הבהמה אם יש באזוב לא ישנה עכ"ל. דנפסלו במלאכה דהזאה של בהמה אינה אין שם הזאה עליה והוי להו כמים שנעשו בהן מלאכה כך פי' רש"י בפ"ק דיומא דף י"ד. והר"ש מפרש טעם אחר. אבל לפי' הר"ב והרמב"ם דהתם שפירשו לא ישנה שאינו צריך לטבול שנית אלא יזה במים שנשארו באזוב הואיל ותחלת טבילתו כשרה היתה. נפרש דאיצטריך לאשמעינן שלא נחוש לשמא יתכוון להזות על הבהמה ויזה על הכלים דתנן בסיפא דהזייתו פסולה עד שישנה. והוא לא ישנה. ומ"ש הר"ב דלהכי מקבל טומאה הואיל ועשוי לאדם שינהיג בו את הבהמה. פי' לצורך האדם וז"ש הרמב"ם שהוא מכלי האדם בשעת הרכיבה וכן דקדק הר"ן וכתב כדי למשכה למקום שירצה:

6 כדתנן נתכוון וכו' אם יש באזוב ישנה - כלומר ראויין השיריים להזות על אדם שצריך הזאה דלא נתכוון לו וחוזר ושונה ואין צריך לחזור ולהטביל:

7 לא ישנה - דנפסלו במלאכה דהזאה של בהמה אין הזאה עליה והוו להו כמים שנעשית בהן מלאכה:

1 חידושי הלכות פתח ↗

בפרש"י בד"ה כדתנן נתכוון כו' דלא נתכוון וחוזר ושונה וא"צ לחזור כו' עכ"ל כצ"ל עיין בפירוש הרמב"ם ורע"ב בפ"ב דפרה שפירשו היפך פרש"י:

2 עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת פתח ↗

ב וּמַזִּין עֲלֵיהֶן. בִּמְקוֹמָן, וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא תִּפֹּל הַהַזָּאָה עַל הַבְּהֵמָה וְיִפָּסְלוּ כְּדִתְנַן בְּמַסֶּכֶת פָּרָה, תּוֹסָפוֹת עַיֵּן רַשִׁ"י יוֹמָא דַּף יד, וּלְפֵרוּשׁ הָרַ"ב שָׁם צָרִיךְ לוֹמַר דְּאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְכַוֵּן לְהַזּוֹת עַל הַבְּהֵמָה וְיַזֶּה עַל הַכֵּלִים דְּהַזַּיָתוֹ פְסוּלָה עַד שְׁיִשְׁנֶה, וְהוּא לֹא יִשְׁנֶה:

« רש"י על יומא י״ד ע״א:ה׳ רש"י על יומא י״ד ע״א:ט׳ »