רש"י על תמורה כ״ב א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור תמורה כ״ב א:א׳
1 לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין, וְאִם עַד שֶׁלֹּא כִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים — תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת, וְעוֹשָׂה תְּמוּרָה וּמוֹעֲלִין בָּהּ.
פירוש רש"י על תמורה כ״ב א:א׳
1 לא נהנין - מדרבנן:
2 ולא מועלין - דאם נהנו פטורין מקרבן מעילה דכיון דלא היא ולא דמיה קריבין אזלא קדושתה:
3 ואם עד שלא כפרו הבעלים - אתרוייהו קאי כלומר כל זמן שלא כפרו הבעלים שלא רצה להתכפר באחרת:
4 תרעה עד שתסתאב כו' - ואעיברה שנתה קאי ולא אאותה שאבדה ונמצאת בעלת מום דהא מסאבא וקיימא ותימכר מיד ויביא בדמיה אחרת:
5 ועושה תמורה - הואיל ודמים מתירין ליקרב דהכי אמרינן בפרקין דלעיל תמורה דף כ. דדבר הרועה להסתאב עושה תמורה: