רש"י על תמורה כ״א ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תמורה כ״א ע״ב:י״ג רש"י על תמורה כ״ב ע״א:א׳ »

15 מַתְנִי׳ וְלַד חַטָּאת, וּתְמוּרַת חַטָּאת, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ — יָמוּתוּ, וְשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ, וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים — תָּמוּת, וְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה.

פירוש רש"י על תמורה כ״א ב:ט״ו

15 מתני' ושאבדה ונמצאת בעלת מום - קודם שנתכפר באחרת:

16 אם כיפרו הבעלים - אחרי כן באחרת:

17 תמות - ואפילו לרבנן דאמרי לקמן ופליגי עליה דרבי דאין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שכיפרו הבעלים בהא מודו הואיל ואיכא תרתי לריעותא דאבדה ונמצאת בעלת מום. ולהכי נקט בעלת מום דאי תמימה הואיל ונמצאת קודם כפרה אפילו כיפרו הבעלים שוב באחרת רועה:

« רש"י על תמורה כ״א ע״ב:י״ג רש"י על תמורה כ״ב ע״א:א׳ »