רש"י על תענית ד׳ ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית ד׳ ע״ב:י״ג רש"י על תענית ד׳ ע״ב:ט״ו »

14 וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּמְקוֹם שֶׁשּׁוֹאֵל מַזְכִּיר! הָהוּא לְהַפְסָקָה אִיתְּמַר. וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִתְחִיל לְהַזְכִּיר — מַתְחִיל לִשְׁאוֹל, פָּסַק מִלִּשְׁאוֹל — פּוֹסֵק מִלְּהַזְכִּיר.

פירוש רש"י על תענית ד׳ ב:י״ד

14 והא א"ר יוחנן במקום ששואל מזכיר – במקום שאינו שואל אינו מזכיר והיכי א"ר יוחנן דהלכה כר' יהודה שמזכיר ביו"ט האחרון הא ליכא שאלה דאין אומר ברכת השנים ביו"ט:

15 להפסקה איתמר – דכשהוא מפסיק לשאלה בערב הפסח פוסק נמי להזכרה דהכי משמע במקום ששואל מזכיר:

16 והא תרוייהו איתמר – התחלה והפסקה:

17 יתחיל לשאול – דהיינו בחול שיכול לשאול:

18 פסק מלשאול – בערב הפסח פוסק מלהזכיר אלמא לא סבירא ליה כרבי יהודה והיכי אמר הלכה כמותו:

« רש"י על תענית ד׳ ע״ב:י״ג רש"י על תענית ד׳ ע״ב:ט״ו »