רש"י על שבת פ״ב א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת פ״ב א:ג׳
3 הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וָחֶרֶס, רַב הוּנָא אָמַר: מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס, וְרַב חִסְדָּא אָמַר: מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר. מֵיתִיבִי: הָיוּ לְפָנָיו צְרוֹר וָחֶרֶס — מְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס וְאֵין מְקַנֵּחַ בַּצְּרוֹר, תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא! תַּרְגְּמַהּ רַפְרָם בַּר פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא אַלִּיבָּא דְרַב הוּנָא: בְּאוֹגְנֵי כֵּלִים.
פירוש רש"י על שבת פ״ב א:ג׳
3 מקנח בצרור - בשבת אע"פ דלאו בר טלטול הוא בעלמא:
4 ואינו מקנח בחרס - משום סכנה:
5 מקנח בחרס - שיש תורת כלי עליה:
6 באוגני כלים - שהם חלקים ואינן מקרעין את הבשר: