רש"י על סנהדרין צ״ט ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סנהדרין צ״ט ×¢×´×‘:א׳ רש"י על סנהדרין צ״ט ×¢×´×‘:ג׳ »

1 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם לְעָמָל נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד״. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא אִם לַעֲמַל מְלָאכָה נִבְרָא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ״, הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא. וַעֲדַיִין אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל תּוֹרָה אִם לַעֲמַל שִׂיחָה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״, הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל תּוֹרָה נִבְרָא. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: כּוּלְּהוּ גּוּפֵי דְּרוּפְתְּקֵי נִינְהוּ. טוּבֵיהּ לִדְזָכֵי דְּהָוֵי דְּרוּפְתְּקֵי דְּאוֹרָיְיתָא.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נתיבות עולם פתח ↗

22 אמרו חכמים ע"ז מ. "מנא לך הא, מתלתא קראי שמיע לי", ופירש רש"י שם "מתלתא קראי - מג' חכמים גדולים שהם כדיי לסמוך עליהם כעל המקרא". והם הם הדברים שנאמרו כאן. וצרף לכאן דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו לראש השנה טז. שהביא קושיית רבותינו בעלי התוספות ז"ל דאיך תקנו חכמים לתקוע בשופר מיושב ומעומד, והא קעבר משום בל תוסיף. ותירץ הרשב"א, וז"ל: "ומסתברא דלא קשיא כלל, דלא אמרו דאיכא משום בל תוסיף אלא במה שהוא מוסיף מדעת עצמו. אבל במה שעמדו חכמים ותקנו, אין כאן בל תוסיף, דכבר אמרה תורה דברים יז, יא 'על פי התורה אשר יורוך', והכא נמי ראו צורך לתקוע ולחזור ולתקוע, ומצוה לשמוע לדברי חכמים מ'לא תסור' שם". ולפי דברי המהר"ל יאירו דברי הרשב"א. וכן רבא שהוא בעל המימרא במכות אמר סנהדרין צט: "כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא", ופירש רש"י שם "'דרפתקי' כיס ארוך שמשימין בו מעות. כל הגופין נרתקין הם לקבל ולהכניס דברים, אשריו למי שזכה ונעשה נרתק לתורה". ולפי יסודו שמניח כאן הדברים מבוארים, כי כאשר נעשה נרתיק למעות, הרי המעות לחוד והנרתיק לחוד. אך הנעשה נרתיק לתורה, הוא נעשה אחד עם עצם התורה, ואין הוא חיצוני לתורה המתקבלת אצלו, ובזה רבא לשיטתו ממכות. ובמבוא לדרשות המהר"ל עמודים 43-45 הביא את דברי המהר"ל כאן, ובתוך הדברים שם נכתב: גדול כוח התלמיד חכם שדבריו תורה אף במקום שאין הלכה כמותו. וכך הם דברי הר"ן בשם הראב"ד ר"פ קמא דע"ז א: בדפי הרי"ף בענין חכם שאסר אין חברו רשאי להתיר "דלא משום כבודו של ראשון נגעו בה, אלא משום דכיון דאסרה ראשון שויא חתיכא דאיסורא, ושוב אין לה היתר, דאפילו התירה שני אינה מותרת". והסביר בספר ארץ צבי סוף סימן ג "שחכם יכול להמשיך מהות איסור בהוראתו אפילו במקום שאין הלכה כמותו". יתירה מזו, כתב הריטב"א יבמות יד. אם נחלקו ב' תנאים או אמוראים בהוראה, אחד מתיר והשני אוסר, היה הרשות ביד כל איש לעשות כדברי מי שירצה, אבל רק באותה חתיכה שדנו עליה. ואילו בחתיכה אחרת הדין הוא בשל תורה תלך אחרי המחמיר, ובשל סופרים תלך אחר המקיל, אף שדומה לגמרי לנדון בפלוגתתם "לפי שיש כוח להחכם להמשיך מהות לפי דעתו אפילו אם אין האמת אתו" לשון ארץ צבי שם. ובכך מבאר ארץ צבי שם את דברי המהר"ל להלן ס"פ טו שכתב: "יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת, ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תבונתו וחכמתו תטעה אותו, עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורה כפי מה שמתחייב מן שכלו, ואין לדיין רק מה שעיניו רואות. והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל, שהלך כמו עור בדרך". וכתב על כך בארץ הצבי שם בזה"ל: "והוא מתאים עם דברי הריטב"א דאפילו מי שטועה, מכל מקום יכול להמשיך מהות היתר כפי אשר תבינהו חכמתו. דאם לא נאמר כך, איך יהיה אהוב אל השם יתברך כשמאכיל דבר איסור לישראל בטעות הוראתו. וזה ענין 'אלו ואלו דברי אלקים חיים הן' עירובין יג:, דכיון דיש כזה קצת סברא כהמתיר, מועלת סברא זו להמשיך היתר". וראה להלן פט"ו הערה 332.

2 דרופתקי - טרחנין כלומר כל הגופין לעמל נבראו:

3 טוביה לדזכי - אשריו למי שזכה והיה עמלו וטרחו בתורה לשון אחר דרפתקי כיס ארוך שמשימין בו מעות כל הגופין נרתקין הם לקבל ולהכניס דברים אשריו למי שזכה ונעשה נרתק לתורה:

« רש"י על סנהדרין צ״ט ×¢×´×‘:א׳ רש"י על סנהדרין צ״ט ×¢×´×‘:ג׳ »