רש"י על סנהדרין ו׳ ב:י״א

11 רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ לַדִּין, עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶן, אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶן וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן דִּין נוֹטֶה – אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן: ״צְאוּ וּבִצְעוּ״. מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶן וְאַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה – אִי אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן: ״צְאוּ וּבִצְעוּ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ״. קוֹדֶם שֶׁנִּתְגַּלַּע הָרִיב – אַתָּה יָכוֹל לְנׇטְשׁוֹ; מִשֶּׁנִּתְגַּלַּע הָרִיב – אִי אַתָּה יָכוֹל לְנׇטְשׁוֹ.