רש"י על סנהדרין ס״ה ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על סנהדרין ס״ה ×¢×´×‘:ז׳ רש"י על סנהדרין ס״ה ×¢×´×‘:י״א »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

ממהדורא תניינא: הנותן מזרעו כו' והאזהרה שלו. כבר כתבתי בזה לעיל דיהי' נ"מ אם מסר ולא העביר דאז לוקה ואזהרה הוא מקרא דומזרעך לא אזהרה דלא ימצא ועי' בס' המצות בזה וכן נ"מ למה שהקשה התוספות דס"ד ע"ב גבי זרעו ולא כל זרעו דאינו חייב משום בן ראשון אך י"ל דנ"מ שמסר כל הבנים ואז אף אם העביר בן א' פטור כיון דבמסירה היו כלם, אך מ"מ ללקות לוקה על המסירה ועי' זבחים דפ"ב ע"ב גבי הכניס דם בפנים דהיכי דמכניס על מנת להכניס לפני ולפנים לא נפסל בהיכל ובחולי' דק"ב ע"ב זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו עי"ש בזה ובירושלמי כאן דמבואר דהיכא דהיתה עבודתה בכך אף שהעבודה היתה בבנים ובבנות מ"מ אם העביר האב ג"כ חייב דאז הוי בגדר ע"ז שעובדים אותה במקל דע"ז דנ"א ע"ב ורש"י סנהדרין דס"ב ע"א וכבר כתבתי ועיי' בספרי פרשת ראה פסקא פ"א.ובאמת כך דהנה שיטת רבינו בפי' המשניות כאן וכן סבירא לי' לרש"י כך דבאמת למ"ד מולך הוא עבודה זרה עבודתה הי' לשרף אדם לע"ז אך עוד חק הי' להם שהאב ימסור בנו לכומר והכומ' יעבירנו לא שריפה ממש, ואז אם הכומר העבירו חייב האב ואפשר דגם הכומר אז חייב ויהי' תלי' בהך מחלוקת דע"ז ד"נ ע"ב ודנ"א גבי ע"ז שעובדין אותה במקל ע"ש ובפ"ג ה"ד ע"ש בהשגות, אך זה תלי' אם יש תולדות בע"ז עי' סנהדר' דף ס"ב ובספרי פ' שלח פסק' קי"ב דדקדוקי ע"ז פטור, ועי' מכות דכ"א גבי גדידה ע"ש וגם שלא כדרכה חייב ור"ל דכיון דשפך דם הוי זה תולדה דזריקה ועי' בספרי פ' ראה פסקא פ"א דדרכם הי' גם באבות ואמהות ע"ש ועיי' בירוש' כאן פ"ז ה"י דאמר שם א' המולך כו' בין שעבדה בין שלא עבדה כו' חייב ואמר שם דרק בשאין עבודתה בכך אבל בעבודתה לכך פטור, ועי"ש במחלוקת דר"ש ורבנן ובתוס' כאן דף ס"ד ע"ב ד"ה במעביר, ור"ל כך דס"ל כשיטת רבינו בפי' המשניות ורש"י דהיכא דדרכה בכך אז המעביר חייב בכל ענין ואז המוסר פטור אף שמסר זרעו, והטעם דס"ל דא"א לחייב שנים על פעולה ומציאות אחת ועי' רש"י סנהדרין ד' ע"ח ע"א ותוס' מנחות דף ס' ע"א וכיון דהמעביר חייב המוסר פטור אבל אם אין דרכם בכך אז גזר לנו התורה דאם מסר דווקא מקצת זרעו, ובאמת מבואר בתו"כ דגם עבדים ונשים חייבים ואף דגבי עבד אין זרעו מתייחס אחריו, יש לחלק בין זרעו שנולד לו בעבדות לזרעו שנולד לו קודם שנעשה עבד, ועי' תוס' ב"ק דף פ"ח גבי מילה וברש"י נזיר דף ס"א ע"ב ובמ"ש הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם גבי אבילות, וכבר הארכתי בזה במ"א, דהיכא דהעבד יש לו בנים קודם שנעשה עבד ואח"כ נשתחרר י"ל דתו הוי כמו בהך דיבמות דס"ב, וא"כ משכחת חצי עבד דלא כייפינן לשחררו, אך י"ל דהוי בגדר דיחוי וכבר כתבתי כה"ג גבי כהן מומר לע"ז ואח"כ עשה תשובה דנדחה מאכילת קדשים, והך דמנחות דק"ט שם קאי רק אאותם שהקריבו בבמות לגבוה בזמן המקדש, אך לא מתרומה, וכה"ג מצינו גבי בת כהן שנישאת לישראל דחוזרת רק לתרומה אבל לא לחזה ושוק, ועי' סנהדרי' דף נ"ח ע"ב גבי עבד מותר בבתו ורש"י חולין דף קי"ד ע"ב, ובירוש' יבמות פי"א. עכ"פ כך סבירא לי' לר' זירא בירוש' שם ור' אילה ס"ל דגם זה חייב וטעות סופר שם, וכן הדין גבי אוב לשיטת רש"י דף ס"ה ע"ב גבי מעלה כו' ע"ש בתוס' מה דהקשו משאול אך בירוש' מפורש שם דאז נעש' הדבר ע"י שניה' ע"י השואל וע"י הנשאל ואז חייבים שניהם ותלי' בזה וכבר כתבתי בזה גבי המגלח נזיר אם שניהם חייבים דהוי רק לאו א' ופעולה אחת, ולא דמי להקפה, וכן בהקפה למה לא יתחייב הניקף עם סייעו גם משום לאו דמקיף ע' סנהד' דע"ח, עכ"פ כ"ה שיטת רש"י ור' בפי' המשניות ואף דכל זמן שלא העביר הכומר ליכא חיוב על המוסר מ"מ החיוב כן, ועיין בדברי רבינו בפי' המשניות פ"י גבי זקן ממרא דצריך התרא' ומה דמבו' בגמ' דפ"ח ע"ב דליכא גבי זקן ממרא התראה זה רק בזמן שהורה לעשות ובאמת בזה פליגי בירוש' דלשון המשנה סנהדרין דף פ"ו מבואר שם דהחיוב הוא אם הורה לעשות ובברייתא שם נקט דהחיוב הוא רק בעשי' רק אין נ"מ אם הוא בעצמו עשה או אחר עשה זה ע"י הוראתו וכן הוא בספרי פ' שופטים פסק' קנ"ה דרק על מעשה הוא חייב, וכבר כתבתי בזה דזה נ"מ אף דבכל מקום מבואר דגמר דין הוי בגדר מעשה וכן הוראה אך זה רק אם הוי ההוראה כדין ועי' סנהדרין דף ל"ג עכ"פ חזינן דאף דהחיוב נגמר ע"י אחר מ"מ חייב וה"נ כמו גבי מולך. ע"כ ממהדורא תניינא

1 גור אריה על דברים פתח ↗

מעלה בזכורו. רש"י פירש בפרק ארבע מיתות סנהדרין סה ע"ב שמעלה את המת ומושיב אותו בזכורו. והקשו בתוספות שם ד"ה מעלה דלא יתכן זה גבי אוב דשאול ש"א כח, ז-יט. ואין זה קשיא, דיש הרבה מעשה אוב, דנשאל בגלגולת נמי מעשה אוב הוא. ואפשר שדעת התוספות הוא ד'נשאל בגלגולת' רוצה לומר מעלה הגלגולת ממנו, וזה גם כן לא יתכן גבי שאול. ולפיכך פרשו התוספות דשם הכישוף כך הוא נקרא 'מעלה בזכורו':

2 סנהדרין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: בַּעַל אוֹב – אֶחָד הַמַּעֲלֶה בִּזְכוּרוֹ, וְאֶחָד הַנִּשְׁאָל בְּגוּלְגּוֹלֶת. מָה בֵּין זֶה לָזֶה? מַעֲלֶה בִּזְכוּרוֹ – אֵינוֹ עוֹלֶה כְּדַרְכּוֹ, וְאֵינוֹ עוֹלֶה בַּשַּׁבָּת. נִשְׁאָל בְּגוּלְגּוֹלֶת – עוֹלֶה כְּדַרְכּוֹ, וְעוֹלֶה בַּשַּׁבָּת.

3 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה עולה כדרכו. נראה דצ"ל עונה:

4 רש"ש על סנהדרין פתח ↗

רש"י ד"ה עולה כדרכו. נראה דצ"ל עונה:

9 בזכורו - מעלה ומושיב את המת על זכרותו:

10 בגולגולת - המוטלת מן המת לארץ ועונה מה ששואלין אותו ע"י כישוף:

11 אינו עולה כדרכו - אלא רגליו למעלה:

12 עולה כדרכו - ולא סליק למיתב בין הפרקים:

1 חכמת שלמה פתח ↗

בד"ה חסמה בקול כו' לאכול היה חוסמה בקולו כצ"ל:

1 ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

כו שנא' ויקומו כל איש חיל וישאו את גופת שאול. כצ"ל, והוא קרא דד"ה א י, ובשמואל כתיב גוית שאול, ונ"ל שהביא כאן מקרא דד"ה, ללמוד ממנו שלשון גוף פירושו בכ"מ בלשון משנה וגמ' משמע יותר הגוף עצמו בלא ראש וכמו בשלהי סוטה מה: מוליכין הראש אצל הגוף כו', וכי"ב הרבה, אבל לשון גויה סתמו כולל כל הגוף עם הראש יחד בל' מקרא, וכאן בשאול כתיב ויכרתו את ראשו, וכתיב ד"ה שם ואת גלגלתו תקעו בית דגון, ואם היינו אומרים דמעשה אוב דשאול נשאל בגלגלת הואיהכן היה ראוי לומר לכאורה לפירש"י בסנהדרין סה: במ"ש שם בעל אוב המעלה בזכורו או נשאל בגלגלת דמעלה בזכורו מושיב המת על זכרותו של המכשף, שא"כ אשה בעלת אוב דשאול שבע"כ לא מעלה בזכורו הי' וכמ"ש התוס' שם אלא נשאל בגלגלת הואי, מו' מפרש"י עצמו שם דנשאל בגלגלת הוא שמטיל גלגלת של מת לארץ ועונה ע"י כשוף מה ששואלין אותו, והוא כלשון הגמ' שם להיכא סליק הא קמי' מנח, א"כ בע"כ הא דשאול בשמואל לאו נשאל בגלגלת הואי, שח"ו לא לקחה גלגלתו של שמואל מקברו, ושמואל נקבר ברמה שמואל א כה ובעלת אוב בעין דאר היתה, וגם בפי' כתוב שראתה עולה מן הארץ, ונראה שזהו שהקשו בירושלמי דסנהדרין שם מהא דשאול ואמרו קרא מסייע למ"ד אוב זה המעלה בזכורו ולא כאית תני תנא שם זה הנשאל בגלגלת, ואע"פ ששם שנאוהו על דורש אל המתים וכן בספרי שופטים ובתוספתא פ"י דסנהדרין, נראה שהם סוברים שבעל אוב ודורש אל המתים חדא נינהו ולא כש"ס דידן בסנהדרין שם דמפרש דורש אל המתים במרעיב עצמו ולן בבה"ק והוא אינו אלא בלאו וכמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' ע"ג, אע"פ שמלשון הספרי ותוספתא וירושלמי ג"כ נראה לכאורה שדקדקו לומר דוקא בבעל אוב המדבר משחיו וידעוני ה"ז בסקילה דלמעוטי דורש אל המתים שהוא מעלה בזכורו או נשאל בגלגלת קאתי וצ"ע, ודחי דהות ידעה מילין סגין, ור"ל דקסמי נא לי באוב הוא נשאל בגלגלת, והעלי נא לי את שמואל הוא מעלה בזכורו, ועכ"פ למדנו מהירושלמי כפי' התוס' שמקום לומר דבעלת אוב דשאול מעלה בזכורו הי' ולפירש"י לפמ"ש שא"א לומר דנשאל בגלגלת הי' אולי י"ל דפי' בזכורו היינו של הנצרך לשאלה שהוא שאול ולא של המכשף, או פי' בזכורו של המת, וכמו שפי' הראב"ד בהשגות שם מדבר משחיו דשל המת קאמר, ומפירש"י עצמו לא נראה כן, ומה שהקשו התוס' דהו"ל למנקט המעלה בידין כדמתרגמינן על אוב בידין, פי' בהגהותיי על הערוך בס"ד דבידין היינו בי ידין, פי' בין אצילי ידיו והוא כמתני' דמדבר משחיו ומבין אצילי ידיו וכן מדבר בין הפרקים דשם פירש"י פרקי עצמות של המכשף ולכן תרגם ידעוני דכורו אע"פ דמתני' תני ידעוני עצם ששמו ידוע, אבל הברייתא ס"ל דבעל אוב מעלה בזכורו:, אולי מקום לומר שבאמת גלגלתו לא עלתה ביד אנשי יבש גלעד לקחתה, כי לא לקחו רק מה שהי' בחומת בית שאן מבחוץ, אבל גלגלתו שתקעוה בית דגן פנימה, לא הי' יכולין לגנבה רק מפני שבשמואל כתיב ואת גויתו תקעו בחומת בית שאן, נראה קצת שהכל אחד, ונאמר שבית דגון בחומת בית שאן עצמה הי' בנוי, וכשלקחום משם גם הגלגלת לקחו, ולא באה לקבורה, ושהיה זה עונש מדה כנגד מדה על ששאל בגלגלת ע"כ נתקעה גלגלתו בית דגון ועי' במא"א דאוב הוא בחכמה אבא, שהיא בראש והי' הפגם בראש ואם שגיתי ה' הטוב יכפר, ונעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל על שעלה בלבבי להרהר כזאת:

« רש"י על סנהדרין ס״ה ×¢×´×‘:ז׳ רש"י על סנהדרין ס״ה ×¢×´×‘:י״א »