רש"י על סנהדרין ל״ד א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור סנהדרין ל״ד א:ב׳
2 וְרַבָּנַן, הַאי ״לָמוּת״ מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? מוֹקְמִי לֵיהּ בְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים. כִּדְתַנְיָא: אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת״, מִנַּיִין שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה״. מִנַּיִין לְאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים שֶׁאָמַר ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה״, מִנַּיִין שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת״.
פירוש רש"י על סנהדרין ל״ד א:ב׳
2 מוקי לה באחד מן התלמידים - אבל בעדים לא מיתוקם משום נגיעת עדות כדאמרינן:
3 ת"ל אחד לא יענה בנפש למות - למות הוא דאינו עונה כו':