1 כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. כְּמוֹ שֶׁהָאוֹר מֵאִיר לָעוֹלָם תָּמִיד, כָּךְ הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת זְכוּתָהּ לְעוֹלָם אֶל הָאָדָם; וּזְכוּת מִצְוָה לְפִי שָׁעָה, כְּאוֹר הַנֵּר. דָּבָר אַחֵר: כִּי נֵר מִצְוָה וְגוֹ׳ מִצְוַת הָאָב הוּא נֵר: כָּל מִי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת אָבִיו, כְּאִלּוּ נוֹטֵל נֵר בְּיָדוֹ לְהַדְלִיק בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ, וְאִם אָבַד שׁוּם דָּבָר, שָׁם הוּא מוֹצְאוֹ לְאוֹרוֹ. וְכֵן מִי שֶׁהוּא מְקַיֵּם הוֹרָאַת אִמּוֹ, אוֹרָה הִיא לוֹ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״אַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ״ משלי א:ח. וְכֵן הוּא וַדַּאי, שֶׁמִּקְרָא זֶה מְדַבֵּר בְּמִצְוַת אָבִיו וְאִמּוֹ, דִּכְתִיב ״מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ יִדְעַךְ נֵרוֹ בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ״ משלי כ:כ. וְאִם נֵר שֶׁל אָדָם יִדְעַךְ כּוֹהֶה כְּשֶׁאֵין מְקַיֵּם מִצְוֹת, נִמְצָא כְּשֶׁמְּקַיֵּם מִצְוֹת, מֵאִיר נֵרוֹ רבי יוסף קרא:
2 וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר. תּוֹכְחוֹת הַמּוּסָר הֵם מַטִּים אֶת הָאָדָם לְחַיִּים, נִמְצָא שֶׁהֵם דֶּרֶךְ הַחַיִּים:
