רש"י על במדבר כ״ד:כ׳

« רש"י על במדבר כ״ד:י״ט רש"י על במדבר כ״ד:כ״א »

1 שפתי חכמים פתח ↗

נסתכל בפורענות של עמלק. פי' לא ראייה חושיית שהרי כתיב אחריו ואחריתו עדי אובד, ותהיה מלת וירא ע"כ הראייה השכלית. ומה שלא פי' לעיל גבי אראנו שהיא לשון הסתכלות שהיא ראייה שכלית, מפני ששם מדבר בענין שבחו וגדולתו של יעקב שהיא ראייה שכלית בהכרח. אבל פה אמר ראשית גוים עמלק היה עולה על הדעת שהיא ראייה חושיית לפיכך פירש שהיא מורה על ראייה שכלית. רא"ם:

1 מזרחי פתח ↗

וירא את עמלק נסתכל בפורענות של עמלק. פירש פה וירא נסתכל שמורה על הראייה השכלי' לא ראייה חושיי' כמשמע' מה שלא פירש למעלה במלת אראנו מפני ששם מדבר בשבחו וגדולתו של יעקב שהיא ראייה שכלית בהכרח אבל פה שאמר ראשית גוי' עמלק שהוא ראייה חושיית היה עולה על הדעת שיהיה מורה על הראייה החושיית לפיכך פירש שמלת וירא אינה שבה אלא על פורענותו של עמלק שאחריתו עדי אובד ותהיה מלת וירא בהכרח מורה על הראייה השכלית שהוא ההסתכלות:

2 שפתי חכמים פתח ↗

להלחם בישראל. רצונו לתרץ, הא הרבה ע"א היו לפני עמלק, ואין לפרש נמי ראשית לשון חשיבות ומעלה שהרי מפלגש אליפז בן עשו היה:

2 מזרחי פתח ↗

ואחריתו ליאבד בידם. הוסיף בידם מפני שבזולת זה היה אפשר לומר שיאבדו האומות כמו מואב ממלחמת סיחון אבל מאחר שהוזהרנו למחות את זכר עמלק מתחת השמים לא ידענו שיהיה זה על כל פנים מידינו כי לא יצוה יי' דבר שלא יהיה:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

116 דוגמה לדבר: עמלק הוא ראש המתנגדים לישראל כמבואר לעיל פ"י הערה 19, וכאן הערה 99, והוא האומה הראשונה שבאה להלחם בישראל רש"י במדבר כד, כ, ומחמת כן גופא נגזר עליו אבדון. וכמו שנאמר במדבר כד, כ "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד". ועליו נצטוינו דברים כה, יט "תמחה את זכר עמלק". הרי שהמתנגד לישראל, הוא עצמו מקבל ההעדר. וראה פחד יצחק פורים, ענין א. ומעין זה ביאר גם לגבי בעל הלשון הרע, שהואיל וכונתו לדחות את האחר מן הנמצאים, אזי הוא עצמו ידחה, וכמבואר לעיל פ"ט הערה 19. וראה בגו"א במדבר פט"ז ריש אות ב, שלכך נאמר במדבר טז, א "ויקח קרח", שהוציא א"ע מהכלל, מחמת שחלק על דבר ששייך לכלל.

1 וירא את עמלק. נִסְתַּכֵּל בְּפֻרְעֲנוּתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק:

2 ראשית גוים עמלק. הוּא קָדַם אֶת כֻּלָּם לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל — וְכָךְ תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס — ואחריתו לֵאָבֵד בְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" דברים כ"ה:

1 גור אריה פתח ↗

נסתכל בפורענות עמלק. לא ראיה חושית, דלא ראה אותם עתה בעין, אלא נסתכל בפורענות, שלהם שהוא ראית הלב. ומה שפירש 'נסתכל בפורענות', ולא פירש שראה פורענות שלהם, כמו "אראנו ולא עתה" פסוק יז שראה בגדולתן של ישראל רש"י שם, מפני כי רצה לומר שהיה מתבונן בפורענות של עמלק מה גרם זה, ואמר שזה גרם שהיו ראשית גוים שבאו עליהם, ולפיכך "ואחריתו עדי אובד". ושייך בענין זה הסתכלות, ולכך אמר 'נסתכל':

2 גור אריה פתח ↗

ואחריתו ליאבד בידם. כי אין פירוש "עדי אובד" מעצמו, דאם כן מה ענינו אל "ראשית גוים עמלק", אלא פירושו "ואחריתו עדי אובד" במלחמה עם ישראל. ומפני שאין הדבר כל כך פשוט, הביא ראיה ממקרא דברים כה, יט "תמחה את זכר עמלק", שפירושו על ידי מלחמה רש"י שם:

2 רמב"ן על במדבר פתח ↗

וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק – נִסְתַּכֵּל בְּפֻרְעָנוּתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק וְאָמַר: ״רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק״, הוּא קָדַם אֶת כֻּלָּם לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וְכָךְ תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על במדבר כ״ד:כ׳, וְאַחֲרִיתוֹ לֵיאָבֵד בְּיָדָם - ״תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק״ דברים כה יט, לְשׁוֹן רַשִׁ״י רש״י על במדבר כ״ד:כ׳. וְיִתָּכֵן כִּי "וַיַּרְא" כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, וְהִבִּיט כְּנֶגֶד אֶרֶץ עֲמָלֵק הַיּוֹשֵׁב בָּהָר הַהוּא. וְאָמַר כִּי הוּא עַתָּה רֵאשִׁית גּוֹיִם, כִּי בְּרֹאשׁ הָעַמִּים יֵחָשֵׁב, כִּי גִּבּוֹרִים הָיוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה. וְלוּלֵי כֵן לֹא עָלָה בְּלִבּוֹ לָבֹא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא הֻצְרַךְ מֹשֶׁה לִבְחֹר אֲנָשִׁים וְלִתְפִלָּה וְלִנְשִׂיאוּת כַּפָּיו לְחוּלְשָׁתוֹ, וּבָנָה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי שמות יז טו, כִּי חֲשָׁבָהּ לְנֵס גָּדוֹל. וְלָכֵן אָמַר זֶה כִּי הוּא רֵאשִׁית הָעַמִּים וְאַחֲרִיתוֹ יֹאבַד יוֹתֵר מִכֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם״ שם פסוק יד. וְכֵן ״רֵאשִׁית שְׁמָנִים״ עמוס ו ו - הַמְשֻׁבָּח שֶׁבָּהֶם שֶׁהוּא נִמְנֶה רִאשׁוֹנָה. וְכֵן ״רֵאשִׁית הַחֵרֶם״ שמואל א טו כא, ״לְרֹאשׁ וּלְקָצִין״ שופטים יא יא, ״בְּשָׂמִים רֹאשׁ״ שמות ל כג:

« רש"י על במדבר כ״ד:י״ט רש"י על במדבר כ״ד:כ״א »