רש"י על במדבר י״ד:ט׳

רש"י על במדבר י״ד:ד׳ » « רש"י על במדבר י״ד:י׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

ושוב ואתם. תקן בזה שלא תאמר שני דברים הם אלא האחד נמשך מחבירו, כלומר שאם לא תמרדו בהקב"ה שוב אין אתם צריכין ליראות:

1 משכיל לדוד פתח ↗

אל תמרודו ושוב וכו׳ דאל״כ תיבת ואתם יתירה דהול״ל ואל תיראו וכו׳ אלא דא״כ הוה משמע שהוא ציווי אל תיראו לכך כתיב ואתם דה״פ אל תמרודו ושוב וכו׳ ואין זה צווי אלא הבטחה:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה אל תמרדו, ושוב ואתם אל תיראו. ע"כ. כלומר רש"י מפרש שאין כאן שני ציוויים כי אם אחד שעניין נוסף נובע ממנו. כלומר אל תמרדו בה' ומתוך כך לא תיראו עוד מפני האויבים. ולדברי נחמה ליבוביץ שתח' הוא משום שבציווי ישיר לא שייך לומר כינוי: "ואתם", ובוודאי שלא בחוסר סימטריה כמו כאן. פ' בהר בחוקתי תש"ן

2 שפתי חכמים פתח ↗

כלחם. כאלו אמר כלחמנו הם:

2 משכיל לדוד פתח ↗

כי לחמנו הם נאכלם כלחם נראה שהכוונה לומר כלחם דידן דהיינו המן דמש״ה כתיב לחמינו ורוצה לומר כשם שבלחמנו בלי טורח משתנה בפינו טעמו לנטחנין ולנדוכין ולנבשלים כאילו היינו טוחנין וכו׳ וכדלעיל בפ׳ שטו העם וכו׳ ה״נ כן ממילא יהיו הרוגים ואבודים לפנינו כאילו היינו הורגי׳ מבלי שנצטרך לטרוח בהריגתם:

3 שפתי חכמים פתח ↗

מגינם. מפני שהמגן לאדם עושה לו צל נקרא המגן צל:

3 רמב"ן על במדבר פתח ↗

סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם – מָגִנָּם וְחָזְקָם, כְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם מֵתוּ. דָּבָר אַחֵר: צִלּוֹ שֶׁל מָקוֹם סָר מֵעֲלֵיהֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ״י רש״י על במדבר י״ד:ט׳. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר כִּי צִלָּם מָגֵן וְצִנָּה אֲשֶׁר הֵם צֵל עַל הַנִּלְחָמִים, יֹאמְרוּ כִּי נָפַל פַּחְדֵּנוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא יִקְחוּ מָגֵן וְצִנָּה וְכוֹבַע לְהֵחָלֵץ לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדֵּנוּ. וְיָפֶה פֵּרֵשׁ. אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁיִּרְמֹז הַכָּתוּב לְמַה שֶׁנּוֹדַע כִּי בְּלֵיל הַחוֹתָם לֹא יִהְיֶה צֵל לְרֹאשׁ הָאִישׁ אֲשֶׁר יָמוּת בַּשָּׁנָה הַהִיא, לְכָךְ יֹאמַר כְּבָר סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם, שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם מִיתָה, וַה' אִתָּנוּ, כִּי הוּא הַשּׁוֹכֵן בְּקִרְבֵּנוּ וְעוֹשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת לְעֵינֵי כָּל רוֹאֶה, עַל כֵּן אַל תִּירָאוּם. אוֹ יִרְמֹז לְשָׂרֵי מַעְלָה, שֶׁאֵין אֻמָּה נוֹפֶלֶת עַד שֶׁנּוֹפֵל הַשַּׂר שֶׁלָּהּ תְּחִלָּה מכילתא שירה ב, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב: ״יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם" וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ ״עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה בָּאֲדָמָה״ ישעיהו כד כא, וְכַמְפֹרָשׁ בְּסֵפֶר דָּנִיֵּאל י כ. יֹאמַר כְּבָר סָר הַכֹּחַ אֲשֶׁר בְּצִלּוֹ יִחְיוּ הַגּוֹיִם, וַה' הַמַּשְׁפִּיל אוֹתָם אִתָּנוּ, עַל כֵּן אַל תִּירָאוּם. וְכָךְ אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים: ״וְנָסוּ הַצְּלָלִים״ - אֵלּוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת וְהַמַּלְאָכִים שֶׁלָּהֶם, כִּי הֵם הַצֵּל עַל הָאֻמּוֹת. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי זֶה בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים ויקרא יח כה לעיל יא טו:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה סר צלם, ...כשרים שבהם מתו, איוב וכו'. למה לשון רבים לגבי יחיד? פ' שלח תשנ"ח וראה "לפשוטו של רש"י" המבאר: לפי פירוש ראשון הכוונה לכשרים ולצדיקים כגון איוב.

1 אל תמרדו. וְשׁוּב ואתם אל תראו:

2 כי לחמנו הם. נֹאכְלֵם כַּלֶּחֶם:

3 סר צלם. מְגִנָּם וְחָזְקָם, כְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם מֵתוּ — אִיּוֹב שֶׁהָיָה מֵגֵן עֲלֵיהֶם סוטה ל"ה; דָּ"אַ, צִלּוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם סָר עֲלֵיהֶם:

1 מזרחי פתח ↗

אל תמרודו ושוב אל תיראו. פי' שני הדבורים הללו האחד נמשך מחברו שאם ביי' אל תמרודו שוב לא תיראו דאם לא כן אין טעם לסמיכות שני הדבורים הללו זה אחר זה:

1 גור אריה פתח ↗

ושוב אל תיראו. פירוש, שאין "אל תמרודו" ו"אל תיראו" שני דברים, דאם כן לא היה צריך להם לומר "אל תיראו", שכבר אמר "סר צילם מעליהם", אלא פירושו "אל תמרודו", ואם תעשו כך – "אל תיראו":

2 מזרחי פתח ↗

כי לחמנו הם נאכלם כלחם. כאילו אמר כלחמנו הם:

2 גור אריה פתח ↗

נאכלם כלחם. לא שהם בעצמם לחם, שאין זה שייך:

3 מזרחי פתח ↗

וזהו איוב שהיה מגין עליהם. בסוטה אמרו ארץ אוכלת יושביה איוב נח נפשיה בההוא יומא ואיטרידו עלמא בהספדיה:

3 משכיל לדוד פתח ↗

סר צלם מעליהם וכו׳ ד״א וכו׳ דאילו לפ׳ קמא ק׳ מאי מעליהם הול״ל מביניהם ולפי׳ ב׳ נמי ק״ק דמאי סר צלם דמשמע דעד השתא היו ראויים להגין עליהם צלו של מקום והשתא דוקא הוא דסר ואמאי הא עד האידנא נמי רשעים הוו ועוד ק׳ לפ׳ שני אמאי כתיב צלם דמשמע צל שלהם וזה לא שייך לפי׳ שני:

רש"י על במדבר י״ד:ד׳ » « רש"י על במדבר י״ד:י׳