רש"י על נחמיה ב׳:ו׳

1 וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ. בְּשָׁעָה שֶׁדִּבֵּר אֵלַי הַמֶּלֶךְ הָיְתָה אִשְׁתּוֹ הַמַּלְכָּה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ:

2 וְהַשֵּׁגַל. אִשְׁתּוֹ הַמַּלְכָּה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר דניאל ה:ב ״שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ״. שֶׁכֵּן נוֹהֵג הַמִּקְרָא לִכְתֹּב הַמַּלְכָּה אֵצֶל הַפִּלֶגֶשׁ ״נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו״ דברי הימים ב יא:כא, כְּמוֹ ״מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים״ שיר השירים ו:ט:

3 עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ. מָתַי תִּרְצֶה שֶׁיְּהֵא מַהֲלָכְךָ וּמַסָּעֲךָ?:

4 וּמָתַי תָּשׁוּב. וּמָתַי דַּעְתְּךָ לַחֲזוֹר?:

5 יִשְׁלָחֵנִי. נָתַן לִי רְשׁוּת לָלֶכֶת:

6 וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן. נָתַתִּי לוֹ זְמָן לַחֲזוֹר: