רש"י על מעילה ט׳ א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מעילה ט׳ ע״א:י׳ רש"י על מעילה ט׳ ע״א:י״ב »

1 מעילה פתח ↗

שְׁתֵּי הַלֶּחֶם – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ. קָרְמוּ בַּתַּנּוּר – הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה, וְלִישְׁחוֹט עֲלֵיהֶן אֶת הַזֶּבַח. נִזְרַק דָּמָן שֶׁל כְּבָשִׂים – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וְאֵין בָּהֶן מְעִילָה.

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה קרמו בתנור. כמו שחיטה דקק"ד. הן גם קק"ל הוכשרו בשחיטתן ליפסל בטבו"י. ומחו"כ. וכה"ג דקדקו התוס' אחריו שם נג ב. ואפשר משום דאינהו הוו ג"כ קק"ד נקיט להו:

3 מעילה פתח ↗

4 מעילה פתח ↗

5 מעילה פתח ↗

6 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה ואין בהן מעילה. וכבר נעשית מצותן. לכאורה בכדי נקיט לה. ולקמן בלחה"פ לא כתב רק טעם דשעת היתר לכהנים. והרע"ב הוסיף מדילי' גם שם טעם דנעשית מצותו:

11 שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו - בפה:

12 קרמו בתנור - דהיינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ונפסל בטבול יום וכו' כמו שחיטה דקדשי קדשים והכא ליכא בלינה משום דשתי הלחם אין נאכלין לא פחות משנים ולא יותר על שלשה:

13 ולשחוט עליהן הזבח - דכתיב ויקרא כ״ג:י״ח והקרבתם על הלחם ואמרינן מנחות דף סב. על בסמוך וכיון דקרמו מיקרי לחם:

14 נזרק הדם - של כבשים:

15 חייבין עליהן - על שתי הלחם משום פגול אם חישב בשעת שחיטה לאכול הלחם חוץ לזמנו משום דכבשים מפגלין את הלחם:

16 ואין בהן מעילה - דיש בהן שעת היתר לכהנים וכבר נעשית מצותן:

2 עין יוסף על ספר המצוות פתח ↗

ברם כהאי גונא תנן במס' מעילה ט. דתנן התם עולת העוף מועלין בה משהוקדשה נמלקה הוכשרה לפסול בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה וכו' שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו קרמו בתנור הוכשרו לפסול בטבול יום ובמחוסר כפורים, ולשחט עליהן את הזבח, וברש"י שם קרמו בתנור דהיינו תחלת עשייתן, וההוא קרומא חשוב להכשיר ונפסל בטבול יום כמו שחיטה דקדשי קדשים, והכא ליכא בלינה, משום דשתי הלחם, אין נאכלין לא פחות משנים, ולא יתר על שלשה, וכן הוא בפי' המשנה להרמב"ם וז"ל שתי הלחם ונתבאר בי"א מס' מנחות ממנו ששתי הלחם ולחם הפנים יעמוד ימים ואחר כך יאכל ולפיכך לא זכר כאן לינה, והתם תנן המנחות מועלין בהן משהוקדשו, קדשו בכלי הוכשרו לפסול בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה ע"כ. ותקשה לן כנ"ל על הלחם משנה, ממה נפשך אם תנור כלי שרת תחול על הלחם כל ההלכה דכלי שרת ויפסל גם בלינה, וגם יתקדש תיכף בכניסת הלחם בתנור, ולמה לן קרמו פני', ואם תנור לאו כלי שרת הוא, מהיכי תיתי דיתקדש ליפסל בטבול יום כיון דלאו כלי שרת הוא, הרי התנור ככלי חול כנ"ל.

3 מנחות פתח ↗

כֵּיצַד עוֹשֶׂה? מַנִּיחַ אֵימוּרִין עַל פִּיסַּת הַיָּד, וְחָזֶה וָשׁוֹק עֲלֵיהֶן, וּבְכׇל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לֶחֶם – הַלֶּחֶם מִלְּמַעְלָה. הֵיכָא? אָמַר רַב פָּפָּא: בְּמִלּוּאִים. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה״, וְהָכְתִיב: ״אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ״! אָמַר אַבָּיֵי: הָהוּא דְּמַיְיתֵי לֵיהּ כֹּהֵן מִבֵּית הַמִּטְבָּחַיִים, וְרָמֵי לֵיהּ. וְהָכְתִיב ״וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת״? הָהוּא דְּיָהֵיב לֵיהּ לְכֹהֵן אַחֲרִינָא, וְאָזֵיל וּמַקְטַר לֵיהּ. וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּבָעֵינַן שְׁלֹשָׁה כֹּהֲנִים, מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״בְּרׇב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״. וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּיכּוּרִים״, יָכוֹל יַנִּיחַ כְּבָשִׂים עַל גַּבֵּי הַלֶּחֶם? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים״. אִי ״עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים״ יָכוֹל לֶחֶם עַל גַּבֵּי כְּבָשִׂים? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַל לֶחֶם הַבִּיכּוּרִים״. נִישְׁתַּקֵּל הַכָּתוּב, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם לֶחֶם עַל גַּבֵּי כְּבָשִׂים, וְאִם כְּבָשִׂים עַל גַּבֵּי לֶחֶם. מָה מָצִינוּ בְּכׇל מָקוֹם – לֶחֶם לְמַעְלָה, אַף כָּאן לֶחֶם לְמַעְלָה. הֵיכָא? אָמַר רַב פָּפָּא: בְּמִילּוּאִים. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם אוֹמֵר: כְּבָשִׂים לְמַעְלָה, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים ״עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים״ – לְהוֹצִיא שִׁבְעָה. חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: מַנִּיחַ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בֵּין יַרְכוֹתֵיהֶן שֶׁל כְּבָשִׂים וּמֵנִיף, וְנִמְצָא מְקַיֵּים שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ: לֶחֶם עַל גַּבֵּי כְּבָשִׂים, וּכְבָשִׂים עַל גַּבֵּי הַלֶּחֶם. אָמַר רַבִּי: לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וְדָם אֵין עוֹשִׂין כֵּן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשִׂין כֵּן?! אֶלָּא מַנִּיחַ זֶה בְּצַד זֶה וּמֵנִיף. וְהָא בָּעֵינַן ״עַל״, אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הַמְנוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב הַמְנוּנָא לְרַב חִסְדָּא: רַבִּי לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר ״עַל״ בְּסָמוּךְ. דְּתַנְיָא, ״וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה״, רַבִּי אוֹמֵר: ״עַל״ בְּסָמוּךְ, אַתָּה אוֹמֵר ״עַל״ בְּסָמוּךְ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא ״עַל״ מַמָּשׁ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת״, הֱוֵי אוֹמֵר ״עַל״ בְּסָמוּךְ. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹלִיךְ וּמֵבִיא – לְמִי שֶׁהָרוּחוֹת שֶׁלּוֹ, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד – לְמִי שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ. בְּמַעְרְבָא מַתְנוּ הָכִי: אָמַר רַב חָמָא בַּר עוּקְבָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא: מוֹלִיךְ וּמֵבִיא – כְּדֵי לַעֲצוֹר רוּחוֹת רָעוֹת, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד – כְּדֵי לַעֲצוֹר טְלָלִים רָעִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַב אָבִין: זֹאת אוֹמֶרֶת שְׁיָרֵי מִצְוָה מְעַכְּבִים אֶת הַפּוּרְעָנוּת, דְּהָא תְּנוּפָה שְׁיָרֵי מִצְוָה הִיא, וְעוֹצֶרֶת רוּחוֹת רָעוֹת וּטְלָלִים רָעִים. אָמַר רַבָּה: וְכֵן לוּלָב. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מַמְטֵי לֵיהּ וּמַיְיתֵי לֵיהּ, וּמַחְוֵי הָכִי, וְאָמַר: ״גִּירָא בְּעֵינָא דְשִׂטְנָא״. וְלָאו מִילְּתָא הִיא, מִשּׁוּם דְּאָתֵי לְאִתְגָּרוֹיֵי בֵּיהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר טְעוּנִין תְּנוּפָה לְאַחַר שְׁחִיטָה, וּתְנוּפָתָן כְּמוֹת שֶׁהֵן – דִּבְרֵי רַבִּי, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחָזֶה וָשׁוֹק. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הַמְנוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ רַב הַמְנוּנָא לְרַב חִסְדָּא: בְּדוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ, בְּדוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ – קָא מִיפַּלְגִי. רַבָּנַן סָבְרִי: דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ – מָה זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד טְעוּנִין תְּנוּפָה לְאַחַר שְׁחִיטָה, אַף זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר טְעוּנִין תְּנוּפָה לְאַחַר שְׁחִיטָה, וּמִינַּהּ – מָה הָתָם בְּחָזֶה וָשׁוֹק, אַף הָכָא נָמֵי בְּחָזֶה וָשׁוֹק. וְרַבִּי סָבַר: דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְאַתְרַהּ – מָה זִבְחֵי שַׁלְמֵי יָחִיד טְעוּנִין תְּנוּפָה לְאַחַר שְׁחִיטָה, אַף זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר טְעוּנִין תְּנוּפָה לְאַחַר שְׁחִיטָה, וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ – הָתָם הוּא דְּחָזֶה וָשׁוֹק, אֲבָל הָכָא כְּמוֹת שֶׁהֵן, כְּמוֹת שֶׁהֵן בַּחַיִּים.

« רש"י על מעילה ט׳ ע״א:י׳ רש"י על מעילה ט׳ ע״א:י״ב »