רש"י על מעילה ט׳ א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מעילה ט׳ ע״א:י׳ רש"י על מעילה ט׳ ע״א:י״ב »

11 שְׁתֵּי הַלֶּחֶם – מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ. קָרְמוּ בַּתַּנּוּר – הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה, וְלִישְׁחוֹט עֲלֵיהֶן אֶת הַזֶּבַח. נִזְרַק דָּמָן שֶׁל כְּבָשִׂים – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וְאֵין בָּהֶן מְעִילָה.

פירוש רש"י על מעילה ט׳ א:י״א

11 שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו - בפה:

12 קרמו בתנור - דהיינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ונפסל בטבול יום וכו' כמו שחיטה דקדשי קדשים והכא ליכא בלינה משום דשתי הלחם אין נאכלין לא פחות משנים ולא יותר על שלשה:

13 ולשחוט עליהן הזבח - דכתיב ויקרא כ״ג:י״ח והקרבתם על הלחם ואמרינן מנחות דף סב. על בסמוך וכיון דקרמו מיקרי לחם:

14 נזרק הדם - של כבשים:

15 חייבין עליהן - על שתי הלחם משום פגול אם חישב בשעת שחיטה לאכול הלחם חוץ לזמנו משום דכבשים מפגלין את הלחם:

16 ואין בהן מעילה - דיש בהן שעת היתר לכהנים וכבר נעשית מצותן:

« רש"י על מעילה ט׳ ע״א:י׳ רש"י על מעילה ט׳ ע״א:י״ב »