רש"י על מעילה י״ח

1 מתני' הערלה וכלאי הכרם מצטרפין - כדאמרי' גבי פגול ונותר:

2 גמ' והתניא כל שהוא למכות - האכילה כל שהוא עובר בלאו וא"כ למאי מצטרפין:

3 מתני' הבגד - שהוא מטמא ג' אצבעות על ג' אצבעות:

4 והשק - שיעורו ד' טפחים על ד' טפחים: הבגד מצטרף לשק שקל הימנו לארבעה על ארבעה וכן כל אחד ואחד מצטרף לקל הימנו דשק מצטרף לעור לחמשה על חמשה והעור למפץ לששה על ששה דהיינו לקל הימנו אבל לא הקל עם החמור דלהכי תנא להו הכי הבגד והשק השק והעור כו' כולן מצטרפין זה עם זה:

5 מפני שהן ראוין לטמא במושב - מפני שכשיש בין כולן שיעור אחד בין שניהם ראוין ליטמא מושב עליו הלכך מצטרפין:

6 גמ' תנא קיצע מכולן - שאם חתך מכולן משהו מכל הני דתנן במתני' מהבגד ומשק ומעור וממפץ ועשה מכולן בגד:

7 למשכב ג' - כלומר אם חישב עליו לעשותו למשכב כגון לתופרו בכסת אם יש באותו בגד שלשה על שלשה הואיל וראוי לעשות ממנו טלאי לכסת שנקרע מטמא משום משכב:

8 ואם חישבו למושב - לעשותו טלאי לבגד אם יש באותו בגד טפח על טפח מטמא משום זב:

9 לאחיזה - אם חישב עליו לאחיזה מטמא אפילו בכל שהוא:

10 מאי לאחיזה אמר ר"ל שכן עומד לנוולה - שכן ראוי אותו בגד לאורגים שהוא מחליק המטוה של אריג בסובין או בשום דבר כדי לחזקו כורך בגד כל שהוא על אצבעו להגין עליו שלא יחתכנו החוט והיינו עומד לנוולה לכרוך על אצבעו כשאורג ומטוה החוטין ונוולה היא אריגה כדאמרינן במס' גיטין דף לד. אשכחה דיתבא ונוולה:

11 הואיל וראוי לקוצצי תאנים - שכשמחתכין את התאנים כורכין בגד כל דהו על ידיהם שלא יתלכלכו בדבש התאנים הלכך מקבל טומאה:

12 מתני' הנהנה אע"פ שלא פגם מעל - קס"ד בין בדבר שאין דרכו לפגום ובין בדבר שדרכו לפגום קאמר ר' עקיבא דכיון שנהנה מעל:

13 שיש בו פגם - כלומר שדרכו ליפגם:

14 כיצד - הוא דבר שאין בו פגם:

15 נתנה קטלא - ענק של זהב של הקדש בצוארה או טבעת בידה:

16 או שתה בכוס של זהב - של הקדש. כל הני אין בהו פגם שאינן נפגמין בכך אלא כיון שנהנה מהן שוה פרוטה מעל. והיכי משערינן בהו הכי אומדין כמה רוצה אשה ליתן שישאלו תכשיטין כהללו להוליכן לבית המשתה להתכבד בהן ומשלמת להקדש שיעור הנאה שנשתמשה בהן:

17 וכל דבר שיש בו פגם - כגון לבשה חלוק או כסה בטלית או ביקע בקרדום הואיל ועומדין ליפגם לא מעל עד שיפגום בהן בש"פ:

18 גמ' תנא ומודה ר"ע לחכמים בדבר שיש בו פגם - לא מעל אלא לכשיפגמנו דלא אזלינן בתר הנאה אלא בתר פגם: ופריך א"כ דמודה ר"ע לרבנן בדבר שיש בו פגם דלא מעל עד שיפגום ופשיטא דרישא דקאמר ר"ע כיון שנהנה מעל בדבר שאין בו פגם א"כ היינו רבנן ובמאי קא מיפלגי:

19 אמר רבא בלבוש מציעאה - דלא לביש ליה מבחוץ לגמרי דמלבוש החיצון פגם לאלתר ולא לגמרי מבפנים סמוך לבשרו דההוא נמי פגים לאלתר שמתחכך לבשר אלא בלבוש שלובש בינתים בין מלבוש העליון ובין התחתון שאינו נפגם עד זמן מרובה:

20 ומלמלא - בגד של פשתן שדק ביותר כדאמרינן גיטין דף נט. דבר הנמלל ונמתח דהוי כי אמגוזא ופלגא שכל כך דק שכשכורכין אותו כולו ביחד אין הכרך גדול יותר מאגוז וחצי ולפי שדמיו יקרים הרבה אינו לובשו אלא פעם בשנה או פעמים ומשמרו הרבה שלא יפגם ואין בו פגם עד זמן מרובה. ובהא פליגי ר"ע סבר הואיל והוו דברים שאינן נפגמין לאלתר אע"ג דפגמי לאחר זמן כיון דלא פגמי לאלתר הוי כדבר שאין בו פגם דמועלין בו כיון שנהנה ממנו כשוה פרוטה אע"ג דלא פגם ורבנן סברי הואיל ויש בו פגם מ"מ לא מעל עד שיפגום:

21 נפש - האמור במעילה:

22 וכן הוא אומר וימעלו וגו' ויזנו אחרי הבעלים - ששינו עצמם מן המקום לעבודת כוכבים:

23 יכול פגם ולא נהנה - כלומר יכול יהא מועל היכא דפגם ולא נהנה כגון שקרע בגד של הקדש דומיא דוימעלו דעבודת כוכבים דאיכא שינוי וליכא הנאה:

24 או יהא מועל כשנהנה ולא פגם - כי היכי דאשכחן בסוטה דנהנה ולא פגם שהרי פגומה ועומדת שבעולה היא ומעילה היא:

25 או בדבר שמחובר לקרקע - כגון באילן של הקדש. ובשליח שעשה שליחותו של בעה"ב יכול שימעול השליח כמו שאילו עשה מדעת עצמו:

26 ת"ל וחטאה ונאמר חטא בתרומה - ולא תשאו עליו חטא מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה ומי שפגם נהנה דהוא עצמו שפגם התרומה הוא עצמו נהנה ממנה:

27 ובדבר שפוגם בו נהנה - ולא בדבר אחר:

28 ופגימתו והנאתו כאחד - בשעה אחת כדאמרינן הנאתו וביעורו שוה:

29 ובתלוש מן הקרקע - דתרומה אינה נוהגת אלא בתלוש דכתיב דברים י״ח:ד׳ ראשית דגנך היינו דאידגן:

30 ובשליח שעשה שליחותו - דכי תרם מדעתו של בעה"ב הוא דהויא תרומה:

31 אף חטא האמור במעילה פוגם ונהנה - מעל לאפוקי פגם ולא נהנה כגון שקרע שיראין של הקדש או לבש חלוק שנהנה ולא פגם ואידך דקתני במתני' דנהנה כחצי שיעור דלא מעל:

32 ופגימה והנאה כאחת - למעוטי פוגם האידנא פרוטה ונהנה למחר פרוטה:

33 שליח שעשה שליחותו - של בעה"ב דבעה"ב מעל פרט לשליח שלא עשה שליחותו אלא מדעת עצמו שלא מעל בעה"ב:

34 אין לי אלא אוכל ונהנה - כדאמרן דכיון דיליף מתרומה לא אשכחן אלא אוכל דכתיב ויקרא כ״ב:י״ד ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו':

35 אכילתו ואכילת חבירו - כגון שלקח שוה פרוטה מן ההקדש ואכל הוא חציה והאכיל חציה לחבירו או נהנה הוא כחצי שיעור ונתן לחברו החצי האחר ונהנה הוא. והנאתו ואכילת חברו כגון שסך משמן של הקדש בחצי פרוטה ונתן לחברו החצי האחר ואכלו וכן למפרע. והכא לא מיירי בשום פוגם אלא באוכל:

36 ואפילו לזמן מרובה - כגון שאכל זה חצי שיעור בשחרית וחבירו לערב מנין שמצטרפין ויהא הנהנה חייב ת"ל תמעול מעל ריבה:

37 אי מה חטא האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחת - אלא אכילה אחת בעי בכזית כדכתיב ואיש כי יאכל קדש וגו' דבתרומה קא מיירי אף במעילה לא צירף שתי אכילות כאחת ואנן קי"ל דצירף בה שתי אכילות כאחת ומנין אתה אומר שאם אכל היום חצי שיעור ואכל למחר חצי שיעור דהיינו שתי אכילות ואפילו לזמן מרובה שהוא חייב: הא מילתא איכא בין זמן מרובה דהכא לזמן מרובה דלעיל דהאי דהכא משמע בין לאחר שנים או שלשה ימים דקתני ביה אכל היום ואכל למחר וההוא דלעיל לא משמע אלא ביום אחד דלא תנא אכל היום ואכל למחר:

38 ואפילו - לא השלים שיעור אכילתו:

39 מכאן ועד שלש שנים מנין - שהוא חייב: