רש"י על ויקרא כ״ה:מ״א

« רש"י על ויקרא כ״ה:מ׳ רש"י על ויקרא כ״ה:מ״ב »

1 רש"י על ויקרא פתח ↗

הוא ובניו עמו. הַגּוֹי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו:

1 משכיל לדוד פתח ↗

ובניו עמו אר״ש וכו׳ ההרגש הוא ממלת עמו דיתירא היא לכך מפרש דה״ק ויצא הוא ובניו שעד עתה היו עמו כמו שדרשו כי טוב לו עמך עמך במאכל וכו׳ ומה שלא הזכיר כאן רק מזון הבנים ה״ה מזון אשתו אלא דנפ״ל מקרא אחרינא ויצאה אשתו עמו כמ״ש שם רש״י ובפ״ק דקדושין עביד צריכותא דאי איתמר אשתו ה״א דוקא אשה דלאו אורחא לאהדורי אפתחי ואי אשמועינן בנים משום דקטנים נינהו ולא בני מיעבד ומיכל נינהו:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה הוא ובניו עמו, אמר רבי שמעון וכו' קידושין כב ע"א. והנה כבר הביא רש"י גמרא זו בפרשת העבדים בספר שמות כא, ג. אך אין זה נדיר שרש"י חוזר על מובאות. פ' בהר בחקתי תשנ"ט

2 שפתי חכמים פתח ↗

שרבו חייב במזונות בניו. קצ"מ לאו בסתם בנים קמיירי אלא בבנים שהאב מחויב במזונותיהם דהיינו עד שיהיו בני שש שנים:

2 משכיל לדוד פתח ↗

ואל אחוזת וכו׳ אל כבוד וכו׳. נראה דנסיב לה אליביה דר״מ דסבר דחוזר לשררה שהיה מוחזק בה והיינו דמסיים בה אחוזת חזקת. ואף על גב דר״י ס״ל דאינו חוזר לשררה וכ״פ הרמב״ם מ״מ רבינו נקט כוותיה דר״מ משום דיתורא דקרא מוכח כוותיה:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ואל אחזת אבתיו, אל כבוד אבותיו, ואין לזלזלו בכך. ע"כ. המדובר בעברי שמכר עצמו משום דוחקו, ועכשיו הוא משתחרר, ועליו מצווה התורה שאין לזלזלו על התפרנסו בדרך זו. לדיבור זה ראוי לתת פירסום רב - התורה מצווה לכבד אפילו עברי שמכר עצמו משום דוחקו וקל וחומר את אלה המתפרנסים בדרך ישרה. פ' בחקתי תשמ"ח

3 מכות פתח ↗

מַעֲלִים הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר. וְחוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא הָיָה חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ. גְּמָ׳ אָמַר רַב כָּהֲנָא: מַחֲלוֹקֶת בְּשֵׁשׁ, דְּמָר סָבַר ״לָכֶם״ – לִקְלִיטָה. וּמָר סָבַר: ״לָכֶם״ – לְכׇל צׇרְכֵיכֶם. אֲבָל בְּאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם – דִּבְרֵי הַכֹּל הָיוּ מַעֲלִין לָהֶם שָׂכָר. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָא וַדַּאי ״לָכֶם״ – לְכׇל צׇרְכֵיכֶם מַשְׁמַע. אֶלָּא אָמַר רָבָא: מַחֲלוֹקֶת בְּאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם, דְּמָר סָבַר: ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ״ – כִּי הָנָךְ לִקְלִיטָה. וּמָר סָבַר: ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ״ – כִּי הָנָךְ, מָה הָנָךְ לְכׇל צׇרְכֵיכֶם, אַף הָנֵי נָמֵי – לְכׇל צׇרְכֵיכֶם, אֲבָל בְּשֵׁשׁ – דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר. חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבוֹתָיו יָשׁוּב״ – לְמִשְׁפַּחְתּוֹ הוּא שָׁב, וְאֵינוֹ שָׁב לְמַה שֶּׁהֶחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הוּא שָׁב לְמַה שֶּׁהֶחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו, ״אֶל אֲחֻזַּת אֲבוֹתָיו״ – כַּאֲבוֹתָיו. וְכֵן בַּגּוֹלָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״יָשׁוּב״ – לְרַבּוֹת אֶת הָרוֹצֵחַ. מַאי ״וְכֵן בַּגּוֹלָה״? כִּדְתַנְיָא: ״יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ״ – לְאֶרֶץ אֲחוּזָּתוֹ הוּא שָׁב, וְאֵינוֹ שָׁב לְמַה שֶּׁהֶחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הוּא שָׁב לְמַה שֶּׁהֶחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו – גָּמַר שִׁיבָה שִׁיבָה מֵהָתָם. הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין: הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה – חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם אַחַת בִּלְבַד. הַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, וְאוֹכֵל חֵלֶב, וָדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל וְטָמֵא. וְהַשּׁוֹחֵט וּמַעֲלֶה בַּחוּץ, וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטוֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהָאוֹכֵל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַיָּיב? רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל שֶׁהוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּזַיִת. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּאוֹכֵל נְמָלָה כׇּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּיב? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּבְרִיָּיתָהּ. אָמַר לָהֶן: אַף חִטָּה אַחַת כִּבְרִיָּיתָהּ. גְּמָ׳ חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת קָא תָנֵי, חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין לָא קָתָנֵי. מַתְנִיתִין מַנִּי – רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּתַנְיָא: אֶחָד חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת וְאֶחָד חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין

1 הוא ובניו עמו. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן אִם הוּא נִמְכַּר, בָּנָיו מִי מְכָרָן? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁרַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו קידושין כ"ב:

2 ואל אחזת אבתיו. אֶל כְּבוֹד אֲבוֹתָיו, וְאֵין לְזַלְזְלוֹ בְּכָךְ ספרא; מכילתא י"ג:

3 אחזת. חֲזָקַת:

1 מזרחי פתח ↗

הוא ובניו א"ר שמעון אם היא נמכ' בניו מי מכרן אלא מכאן שרבו חייב במזונו' בניו. וכה"ג דרשי במכיל' גבי ויצאה אשתו עמו וכי מי הכניס שתצא אלא מכאן שרבו חייב במזונו' אשתו ובניו דהכא לאו בסתם בני' קמיירי דומיא דאשתו אלא בבנים שהאב חייב במזונותן בלבד דהיינו עד שיהיו בני שש:

1 רש"י על שמות פתח ↗

אם בגפו יבא. שֶׁלֹּא הָיָה נָשׂוּי אִשָּׁה, כְּתַרְגּוּמוֹ אִם בִּלְחוֹדוֹהִי, וּלְשׁוֹן בְּגַפּוֹ – בִּכְנָפוֹ, שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא כְּמוֹת שֶׁהוּא, יְחִידִי, בְּתוֹךְ לְבוּשׁוֹ – בִּכְנַף בִּגְדוֹ: בגפו יצא. מַגִּיד שֶׁאִם לֹא הָיָה נָשׂוּי מִתְּחִלָּה, אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְנַעֲנִית לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים קידושין כ': אם בעל אשה הוא. יִשְׂרְאֵלִית: ויצאה אשתו עמו. וְכִי מִי הִכְנִיסָהּ שֶׁתֵּצֵא? אֶלָּא מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שם כ"ב:

2 מזרחי פתח ↗

אל אחזת אבותיו אל כבוד אבותיו. לא אל אחזת קרקעותיו דומיא דשבתם איש אל אחזתו ואין לזלזלן בכך דהכא לאו במכר אחוזתו קמיירי כמו גבי יובל דכתיב ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו דמיירי במכירת עצמו ובמכירת קרקעותיו אלא דוקא במוכר עצמו קמיירי וא"כ לא שייך הכא לומר ואל אחזת קרקעותיו ישוב לפיכך צ"ל דאל אחזת אבותיו דההא פירושו אל כבוד אבותיו ישוב שכל זמן שלא שב אל משפחתו אבותיו מזולזלים ומזה הטעם עצמו הוצרך לפר' אחזת חזקת שפירושו שישוב בחזת' כבוד אבותיו:

2 גור אריה פתח ↗

אל כבוד אבותיו. שאין לפרש כמשמעו אל קרקעות אבותיו, שלא היה הוא חוץ מקרקעותיו, שאף אם היה נמכר לעבד – מכל מקום קרקעותיו תחת רשותו היו:

« רש"י על ויקרא כ״ה:מ׳ רש"י על ויקרא כ״ה:מ״ב »