רש"י על ויקרא כ״ה:מ׳

« רש"י על ויקרא כ״ה:ל״ט רש"י על ויקרא כ״ה:מ״א »

40 שפתי חכמים פתח ↗

אם פגע בו יובל. פירוש ד' קראי כתיבי חד עד שנת היובל יעבוד עמך ואוקמה במוכר עצמו שפגע בו יובל קודם שש ושב אל משפחתו במכרהו ב"ד שפגע בו יובל קודם שש ואיש אל משפחתו תשובו בנרצע שפגע בו יובל קודם שש לרציעתו ועבדו לעולם בנרצע שפגע בו יובל אחר שש ברייתא פ"ק דקדושין דף כ':

40 גור אריה פתח ↗

אם פגע בו יובל לפני שש היובל מוציאו. דלאחר שש מאי בעי גביה, שהרי יוצא בשש. והאי קרא במוכר עצמו איירי, כדמשמע "וכי ימוך אחיך" פסוק לט. ועיין למעלה בקרא פסוק י "ואיש אל משפחתו תשובו" שם נתבארו אות יט כל המקראות דכתיבי בעבד עברי. והאי קרא ליכא לאוקמי בנרצע ובמוכר עצמו, דכבר כתב זה למעלה "ואיש אל משפחתו תשובו" לרבות את הנרצע:

41 רש"י על ויקרא פתח ↗

הוא ובניו עמו. הַגּוֹי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו:

41 מזרחי פתח ↗

הוא ובניו א"ר שמעון אם היא נמכ' בניו מי מכרן אלא מכאן שרבו חייב במזונו' בניו. וכה"ג דרשי במכיל' גבי ויצאה אשתו עמו וכי מי הכניס שתצא אלא מכאן שרבו חייב במזונו' אשתו ובניו דהכא לאו בסתם בני' קמיירי דומיא דאשתו אלא בבנים שהאב חייב במזונותן בלבד דהיינו עד שיהיו בני שש:

41 רש"י על שמות פתח ↗

אם בגפו יבא. שֶׁלֹּא הָיָה נָשׂוּי אִשָּׁה, כְּתַרְגּוּמוֹ אִם בִּלְחוֹדוֹהִי, וּלְשׁוֹן בְּגַפּוֹ – בִּכְנָפוֹ, שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא כְּמוֹת שֶׁהוּא, יְחִידִי, בְּתוֹךְ לְבוּשׁוֹ – בִּכְנַף בִּגְדוֹ: בגפו יצא. מַגִּיד שֶׁאִם לֹא הָיָה נָשׂוּי מִתְּחִלָּה, אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְנַעֲנִית לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים קידושין כ': אם בעל אשה הוא. יִשְׂרְאֵלִית: ויצאה אשתו עמו. וְכִי מִי הִכְנִיסָהּ שֶׁתֵּצֵא? אֶלָּא מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שם כ"ב:

40 כשכיר כתושב. עֲבוֹדַת קַרְקַע וּמְלֶאכֶת אֻמָּנוּת כִּשְׁאָר שְׂכִירִים הִתְנַהֵג בּוֹ:

41 עד שנת היבל. אִם פָּגַע בּוֹ יוֹבֵל לִפְנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים הַיּוֹבֵל מוֹצִיאוֹ:

40 מזרחי פתח ↗

עד שנת היובל אם פגע בו יובל לפני שש שנים היובל מוציאן. דד' קראי כתיבי חד עד שנת היובל יעבוד עמך ואוקמוה במוכר עצמו שפגע בו יובל קודם שש למ"ד מוכר עצמו אינו נמכ' אלא לשש וחד ושב אל משפחתו ואוקמיה במכרוהו ב"ד שפגע בו יובל קודם שש וחד ואיש אל משפחתו תשובו ואוקמוה בנרצע שפגע בו יובל קודם שש לרציעתו וחד ועבדו לעול' ואוקמוה בנרצע שפגע בו יובל אחר שש לרציעתו כדאיתא בפ"ק דקדושי':

41 שפתי חכמים פתח ↗

שרבו חייב במזונות בניו. קצ"מ לאו בסתם בנים קמיירי אלא בבנים שהאב מחויב במזונותיהם דהיינו עד שיהיו בני שש שנים:

41 משכיל לדוד פתח ↗

ובניו עמו אר״ש וכו׳ ההרגש הוא ממלת עמו דיתירא היא לכך מפרש דה״ק ויצא הוא ובניו שעד עתה היו עמו כמו שדרשו כי טוב לו עמך עמך במאכל וכו׳ ומה שלא הזכיר כאן רק מזון הבנים ה״ה מזון אשתו אלא דנפ״ל מקרא אחרינא ויצאה אשתו עמו כמ״ש שם רש״י ובפ״ק דקדושין עביד צריכותא דאי איתמר אשתו ה״א דוקא אשה דלאו אורחא לאהדורי אפתחי ואי אשמועינן בנים משום דקטנים נינהו ולא בני מיעבד ומיכל נינהו:

41 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה הוא ובניו עמו, אמר רבי שמעון וכו' קידושין כב ע"א. והנה כבר הביא רש"י גמרא זו בפרשת העבדים בספר שמות כא, ג. אך אין זה נדיר שרש"י חוזר על מובאות. פ' בהר בחקתי תשנ"ט

« רש"י על ויקרא כ״ה:ל״ט רש"י על ויקרא כ״ה:מ״א »