רש"י על ויקרא כ״ה:מ״א

« רש"י על ויקרא כ״ה:מ׳ רש"י על ויקרא כ״ה:מ״ב »

41 רש"י על ויקרא פתח ↗

הוא ובניו עמו. הַגּוֹי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו:

41 מזרחי פתח ↗

הוא ובניו א"ר שמעון אם היא נמכ' בניו מי מכרן אלא מכאן שרבו חייב במזונו' בניו. וכה"ג דרשי במכיל' גבי ויצאה אשתו עמו וכי מי הכניס שתצא אלא מכאן שרבו חייב במזונו' אשתו ובניו דהכא לאו בסתם בני' קמיירי דומיא דאשתו אלא בבנים שהאב חייב במזונותן בלבד דהיינו עד שיהיו בני שש:

41 רש"י על שמות פתח ↗

אם בגפו יבא. שֶׁלֹּא הָיָה נָשׂוּי אִשָּׁה, כְּתַרְגּוּמוֹ אִם בִּלְחוֹדוֹהִי, וּלְשׁוֹן בְּגַפּוֹ – בִּכְנָפוֹ, שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא כְּמוֹת שֶׁהוּא, יְחִידִי, בְּתוֹךְ לְבוּשׁוֹ – בִּכְנַף בִּגְדוֹ: בגפו יצא. מַגִּיד שֶׁאִם לֹא הָיָה נָשׂוּי מִתְּחִלָּה, אֵין רַבּוֹ מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה כְנַעֲנִית לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים קידושין כ': אם בעל אשה הוא. יִשְׂרְאֵלִית: ויצאה אשתו עמו. וְכִי מִי הִכְנִיסָהּ שֶׁתֵּצֵא? אֶלָּא מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שם כ"ב:

42 רש"י על ויקרא פתח ↗

כי לי בני ישראל עבדים. שְׁטָרִי קוֹדֵם:

42 משכיל לדוד פתח ↗

כי עבדי הם שטרי קודם. ומדינא אה״נ דאין קניית השני קנין כלל. אלא דמ״מ כי היכי דתיהוי ליה כפרה על מה שעבר על לא תגנוב. א״נ שבקש להפקיע עצמו מעול מ״ש במה שמכר עצמו לאדון אחר הילכך קנסיה רחמנא שיחול עליו שם עבד. ומיהו דוקא במאי דגלי קרא והמשך הזמן שקצב לו הכתוב ותו לא ומצינן למימר בטעם קצבת הזמן שש שנים ובשביעית יצא לחפשי לרמוז לו דאפילו אם מפקיע עצמו מתחת עול רבו ית״ש לא מצי לאפקועי נפשיה אלא גופיה כל ימי היותו בעוה״ז אבל במותו על כרחו נפשו יוצאה מתחת רשות ב״ו ומסורה לרבו וזהו בשביעית כי ימי שנותינו ע׳ שנה וזימנין דפגע ביה יובל בקרוב כי אין למות התמהמה והיום כאן ומחר בקבר:

43 רש"י על ויקרא פתח ↗

והדרת פני זקן. אֵיזֶהוּ הִדּוּר? לֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו: יָכוֹל יַעֲצִים עֵינָיו כְּמִי שֶׁלֹּא רָאָהוּ? לְכָךְ נֶאֱמַר ויראת מאלהיך, שֶׁהֲרֵי דָּבָר זֶה מָסוּר לְלִבּוֹ שֶׁל עוֹשֵׂהוּ, שֶׁאֵין מַכִּיר בּוֹ אֶלָּא הוּא, וְכָל דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בוֹ וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ שם:

41 הוא ובניו עמו. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן אִם הוּא נִמְכַּר, בָּנָיו מִי מְכָרָן? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁרַבּוֹ חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת בָּנָיו קידושין כ"ב:

42 ואל אחזת אבתיו. אֶל כְּבוֹד אֲבוֹתָיו, וְאֵין לְזַלְזְלוֹ בְּכָךְ ספרא; מכילתא י"ג:

43 אחזת. חֲזָקַת:

41 שפתי חכמים פתח ↗

שרבו חייב במזונות בניו. קצ"מ לאו בסתם בנים קמיירי אלא בבנים שהאב מחויב במזונותיהם דהיינו עד שיהיו בני שש שנים:

41 משכיל לדוד פתח ↗

ובניו עמו אר״ש וכו׳ ההרגש הוא ממלת עמו דיתירא היא לכך מפרש דה״ק ויצא הוא ובניו שעד עתה היו עמו כמו שדרשו כי טוב לו עמך עמך במאכל וכו׳ ומה שלא הזכיר כאן רק מזון הבנים ה״ה מזון אשתו אלא דנפ״ל מקרא אחרינא ויצאה אשתו עמו כמ״ש שם רש״י ובפ״ק דקדושין עביד צריכותא דאי איתמר אשתו ה״א דוקא אשה דלאו אורחא לאהדורי אפתחי ואי אשמועינן בנים משום דקטנים נינהו ולא בני מיעבד ומיכל נינהו:

41 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה הוא ובניו עמו, אמר רבי שמעון וכו' קידושין כב ע"א. והנה כבר הביא רש"י גמרא זו בפרשת העבדים בספר שמות כא, ג. אך אין זה נדיר שרש"י חוזר על מובאות. פ' בהר בחקתי תשנ"ט

42 מזרחי פתח ↗

כי עבדי הם שטרי קודם. בת"כ פי' כיון דשטר קנייתי שקניתים לי לעבדים קודם לשטר של אותו שנמכר לו הרי שטר של רבו בטל לגבי שטרי ואין קנייתו קנייה ולפיכך יוצא מתחתיו ושב אל משפחתו כאלו לא נמכ' דאל"כ מה טעם כי עבדי הם ולכן ישובו אל משפחתם:

43 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה לא תרדה בו בפרך, ...הרי הדבר הזה מסור ללב, לכך נאמר: ויראת. ע"כ. ומעניין שכאן מסיים רש"י בתיבה "ויראת", ושלא כלמעלה בפסוק לו, ודומני שכך גם ביתר המקומות, שם מקפיד רש"י להדגיש את שם ה' בהקשר זה. פ' בהר תש"ס ואכן בדפוס רומי גם כאן הגירסא היא: "ויראת מאלהיך".

« רש"י על ויקרא כ״ה:מ׳ רש"י על ויקרא כ״ה:מ״ב »