רש"י על ויקרא כ״ה:ד׳

« רש"י על ויקרא כ״ה:ב׳ רש"י על ויקרא כ״ה:ה׳ »

4 שפתי חכמים פתח ↗

לשדות. דאל"כ היה ראויה לאסור אף לעשות גומא בארץ. לכן פירש"י לשדות ולכרמים והוכחתו מדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור משמע דוקא שדות וכרמים אסור אבל גומא מותר. והא דלא פירש"י זה לעיל גבי ושבתה הארץ. יש לומר דה"א מנ"ל דלמא אף חפירות קרקע אסור אבל הכא כתיב בהדיא שדה וכרם:

4 מזרחי פתח ↗

יהיה לארץ לשדות ולכרמים. לא לכל הארץ שלא לחפור בורות שיחין ומערות ושלא לתקן המקואות כדתניא בת"כ ושבתה הארץ יכול מלחפור בורות שיחין ומערות ומלתקן את המקואות ת"ל שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור:

4 לבוש האורה פתח ↗

רש"י לא תזמור שקוצצין זמורותיה כו' מה שלא פרש"י זה למעלה מיד על פסוק שש שנים תזמור כרמך נ"ל משום דס"ל לרש"י דתזמור הוא מלשון זמורה לפיכך למעלה יש לפרש כפשוטו שש שנים תזמור פי' תוסיף זמורות בכרמך כלומר יש לך רשות להוסיף זמורות בכרם כדי להרבות יינך ואין צריך לומר שיכול לתקן זמורות הראשונות בכריתה או בזבלים כדי לעשות יין הרבה אבל כאן בשנה השביעית שהקפידה התורה שלא לזרוע כלל ושלא לגדל כלל יין בשנה זו שהוא דומיא דזריעה רק מה שיגדל ספיחים מאיליו ק' לו א"כ למה אמר כרמך לא תזמור דמשמע לא תוסיף זמורו' אבל הזמורו' הראשונו' יכול לקצץ ולתקן כמו שירצה כדי שיעשה יין הרבה ואין זה משמעות הפרשה דהא דומיא דלא תזרע קאמר שיהיו השדות בורות ה"נ יהיו הכרמים בורות לכך פי' דתזמור דהכא פירושו שקוצצין זמורותיה כלומר דתזמור דהכא ר"ל אפילו הזמורות הראשונות לא תשביח שתקצוץ אותן לתקנם שיעשו יין הרבה זהו דעתו של רש"י ואח"כ אמר אבל תרגומו לא תכסה פי' שהתרגום מפרש תזמור מלשון זמיר עריצים ולפי פירושו יהיה פי' דתזמור דלעיל ודהכי חד פירושא והוא כריתה ופי' שניהם על המזמורות הראשונות ולא איירי קרא כלל בתוספות זמורות בכרמים רק בתיקון הזמורות שבכרמים אבל הוספות זמורות אין צריך בכתוב להזכיר דפשיטא הוא ולא התחיל הכתוב בשש שנים תזמור אלא משום לומר אחריו בשביעית לא תזמור

5 שפתי חכמים פתח ↗

להיות מחזיק בו. דק"ל קצירך למה לי לא הל"ל אלא את ספיח לא תקצור. ועל זה פירש להיות מחזיק וכו'. א"נ דק"ל איך כתב לא תקצור והא כתיב והיתה לכם לאכלה לך וגו' ש"מ דמותר לאכול ואין סברא שיאכל מן השדה כבהמה בלא קצירה ועל זה פירוש להיות מחזיק כו':

5 גור אריה פתח ↗

אפילו לא זרעתם כו'. פירוש, דהאי "את ספיח" ליכא לפרש דוקא ספיח אסור לקצור, אבל מה שצמח על ידי זריעה מותר, דהא ודאי כל שכן הוא דאסור לקצור, כיון דנעשה על ידי זריעה. גם אין לפרש "את ספיח קצירך" דספיח אין אתה קוצר כשאר קציר אלא על ידי הפקר, אבל מה שצמח על ידי חרישה וזריעה אפילו מן המופקר אין אתה קוצר, דהא כתיב "ואת ענבי נזירך לא תבצור" אף על גב דלא שייך כאן ספיח, אלא צריך לומר דאתיא לגופיה, דאפילו לא זרעתה, וצמחה מעצמה, לא תקצור כדרך שאר קציר:

5 משכיל לדוד פתח ↗

לא תקצור להיות מחזיק וכו׳. דאל״כ את ספיחך לא תקצור הול״ל ומאי קצירך אלא ה״ק קצירך המיוחד לך שלא הפקרת ההוא דוקא לא תקצור והמפרשים כתבו דהוכחתו מדכתיב בתר הכי ואת ענבי נזירך. א״נ מדכתיב והיתה שבת וכו׳ לאכלה. ולעד״נ דאי מהתם י״ל דמיירי דוקא בפירות האילן אבל בתבואת השדה אימא הכל אסור מן התורה וכמו שהוא לפי האמת דעת ר״ע כדאיתא בת״כ ורש״י מפרש כחכמים דספיחים מותרים דבר תורה והוכחתם נראה כדאמרן:

4 יהיה לארץ. לַשָּׂדוֹת וְלַכְּרָמִים:

5 לא תזמר. שֶׁקּוֹצְצִין זְמוֹרוֹתֶיהָ, וְתַרְגּוּמוֹ לָא תִכְסָח, וְדוֹמֶה לוֹ "קוֹצִים כְּסוּחִים" ישעיהו ל"ג, "שְֹרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה" תהילים פ':

4 גור אריה פתח ↗

לשדות ולכרמים. לא כמשמעותו, שאם כן יהיה אסור לחפור בארץ שיחין ומערות, וזה אינו, דהא חרישה וזריעה דוקא אסר:

4 משכיל לדוד פתח ↗

יהיה לארץ לשדות ולכרמים. פירוש לאפוקי דלא נפרש דאסור ג״כ לחפור בורות וכיוצא וא״ת והא שדות וכרמים כתיבי בהדיא שדך לא תזרע וכו׳ וא״כ אדרבא נימא דהכא לאסור ג״כ בורות וי״ל דנילף בכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שדות וכרמים אין מידי אחרינא לא ואהני כללא כי היכי דלא נרבי שאר מילי באיזה לימוד:

5 מזרחי פתח ↗

ה"ג ספיח קצירך אפילו לא זרעת' והיא צמחה מן הזרע שנפל בה בעת הקציר והוא קרוי ספיח. והוא עם וי"ו וכך הביאו גם הרמב"ן ז"ל בספרו והכונה בו לומר דהא דכתיב ספיח רבותא בעלמא הוא שאפילו הספיח שהוא מה שצמח מאליו מן הזרע שנפל בעת הקציר לא תקצור כדרך הקוצרים להיותך מחזיק בו כ"ש הצומח ע"י חרישה וזריעה אבל אתה קוצר שניהם יחד כדרך ההפקר ולא שנפרש ספיח דוקא לא תקצור כדרך הקוצרים להיות מחזיק בו אבל אתה קוצרו כדרך ההפקר ואלו הצומח ע"י חרישה וזריעה אי אתה קוצרו אפילו כדרך ההפקר דהא מקרא דואת ענבי נזירך לא תבצור שפירושו שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם לא תבציר אותם אינך בוצר אלא מן ההפקר כדלקמן משמע שאף על פי שעבר והפריש בני אדם מהם ולא הפקירם כמו שגזרה התורה אפי' הכי אין הפירות נאסרין אלא מפקירן ואחר כך בוצר כדרך ההפקר שאי אפשר לומר שפירוש אלא מן ההפקר מן המופקר מתחלה שלא הפרשת בני אדם מהם מתחלה ועד סוף מפני שפירוש לא תבצור ולא תקצור היא כדרך הקציר והבציר אליבא דחכמים ויחוייב מזה באמרו אלא מן המופקר שאז בוצר וקוצר כדרך הבציר והקציר והכתוב אומר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לכולכם יחד ולא לך לבדך ואם כן מ"ל עברה דהפרשת בני אדם מהם מ"ל עברה דחרישה וזריעה והא דקתני בתורת כהנים את ספיח קצירך לא תקצור מכאן סמכו על הספיחי' שיהיו אסורים בשביעית אתיא אליבא דר' עקיבא דס"ל לא תקצור בכל אופן משמע בין בדרך הקציר בין בדרך ההפקר אבל חכמים אומרים לא תקצור לא תעשה אותה קציר לעצמך אלא נהוג בהם מנהג הפקר ורש"י ז"ל פי' אליבא דחכמים:

5 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ אֲפִלּוּ לֹא זָרַעְתָּ וְהִיא צָמְחָה מִן הַזֶּרַע שֶׁנָּפַל בִּשְׁעַת הַקָּצִיר, וְהוּא קָרוּי סָפִיחַ, לֹא תִקְצֹר לִהְיוֹת מַחֲזִיק בּוֹ כִּשְׁאָר קָצִיר אֶלָּא הֶפְקֵר יִהְיֶה לַכֹּל. נְזִירֶךָ, שֶׁהִנְזַרְתָּ וְהִפְרַשְׁתָּ אוֹתָם מִבְּנֵי אָדָם וְלֹא הִפְקַרְתָּם, לֹא תִבְצֹר אוֹתָם, אֵינְךָ בּוֹצֵר אֶלָּא מִן הַהֶפְקֵר, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא כ"ה:ה'. וְהַכַּוָּנָה לָרַב בָּזֶה שֶׁהוּא סוֹבֵר שֶׁהַשּׁוֹמֵר שָׂדֵהוּ וּפֵרוֹתָיו בַּשְּׁבִיעִית אֵין הַפֵּרוֹת נֶאֱסָרִין. וְכֵן כָּתַב בְּפֵרוּשָׁיו בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת קכב ד"ה של עזיקה וּבְמַסֶּכֶת סֻכָּה לט ד"ה אבל, וְכֵן הַדָּבָר הַזֶּה בְּדִין הַתּוֹרָה בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת. וְזוֹ שֶׁשְּׁנוּיָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פרק א ג, "וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר" מִן הַשָּׁמוּר בָּאָרֶץ אֵין אַתָּה בּוֹצֵר אֲבָל בּוֹצֵר אַתָּה מִן הַמֻּפְקָר, יְפָרֵשׁ הָרַב לוֹמַר עִנְבֵי נְזִירוּת לֹא תִּבְצֹר אוֹתָם בִּנְזִירוּתָם, אֲבָל תַּפְקִיר הַכֹּל וְתִבְצֹר עִם הָעֲנִיִּים. וְהַנָּכוֹן בְּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב, שֶׁ"עִנְּבֵי נְזִירֶךָ" כְּמוֹ "סְפִיחַ קְצִירְךָ", וְ"לֹא תִבְצֹר" כְּמוֹ "לֹא תִקְצֹר", כִּי הָעִנְיָן בְּכָל הַפָּרָשָׁה יִכְפֹּל הַדִּין בִּשְׁנֵיהֶם, יַזְהִיר בַּשָּׂדֶה וְיַזְהִיר בַּכֶּרֶם, "תִּזְרַע שָׂדֶךָ" וְ"תִזְמֹר כַּרְמֶךָ" ויקרא כ"ה:ג', "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" ויקרא כ"ה:ד', וְכֵן "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ" שמות כג יא. וּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב כִּי הַצּוֹמֵחַ מֵאֵלָיו בַּשָּׂדֶה מִבְּלִי חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה לְדַעַת, יִקָּרֵא סְפִיחַ קָצִיר, שֶׁהוּא נִסְפָּח אֶל קְצִיר הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה, מִגִּזְרַת "וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב" ישעיהו יד א, וְהַגֶּפֶן שֶׁלֹּא עֲבָדוֹ וְלֹא חָפַר וְלֹא זָמַר אוֹתוֹ, יִקָּרֵא "נָזִיר", כִּי הִזִּירוֹ וְהִפְרִישׁוֹ מִמֶּנּוּ כְּאִלּוּ אֵינוֹ שֶׁלּוֹ, מִגִּזְרַת "אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם" יחזקאל יד ה - פֵּרְשׁוּ מִמֶּנִּי, וְכֵן "וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ויקרא כ"ב:ב'. וְאָמַר אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על ויקרא כ"ה:ה' "שִׁבְקָךְ", שֶׁהִנַּחְתָּ אוֹתָם לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת. וְיִתָּכֵן כִּי הַמִּנְהָג בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהַכֶּרֶם אֲשֶׁר הוּא בָּתָה, לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָבֵד וְעוֹלֶה שָׁמִיר וָשַׁיִת, יִקְרְאוּ לוֹ "נָזִיר", כְּלוֹמַר שֶׁהוּא כֶּרֶם הַנָּזִיר, מִפְּנֵי שֶׁהַנָּזִיר אָסוּר בְּיַיִן וּבַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים וְאֵינוֹ עוֹבֵד כַּרְמוֹ, כִּי כֵן יִקְרְאוּ הַשֵּׂעָר הָאָרֹךְ עַל שֵׁם הַנָּזִיר, "גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי" ירמיהו ז כט, וְזֶה טַעַם "עִנְּבֵי נְזִירֶךָ". וְהַכְּלָל שֶׁהֵם הַצּוֹמְחִים מִבְּלִי עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם. וְהִנֵּה אָמַר הַכָּתוּב כִּי הַסָּפִיחַ הַנּוֹלָד מֵאֵלָיו בַּשָּׂדֶה לֹא יִקְצֹר אוֹתָם, וְהָעֲנָבִים הַצּוֹמְחִים בַּכֶּרֶם מִבְּלִי עֲבוֹדָה לֹא יִבְצֹר אוֹתָן. וּפֵרוּשׁ הַלָּאוִים שֶׁלֹּא תִּקְצֹר אוֹתָן אַתָּה לְבַדְּךָ לְצֹרֶךְ עַצְמְךָ וְלֹא תִּבְצֹר אוֹתָן לְעַצְמְךָ, אֲבָל תִּהְיֶה שְׁנַת שַׁבָּתוֹן לָאָרֶץ מִן הַזְּרִיעָה וְהַזְּמִירָה, וְתִהְיֶה "שַׁבַּת הָאָרֶץ" כָּל אֲשֶׁר תּוֹצִיא בִּשְׁבִיתָתָהּ מִן הַסָּפִיחַ וְהַנָּזִיר, לְכֻלְּכֶם יַחַד לְאָכְלָה, לְךָ וְלַעֲנִיֶּיךָ וְלַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה. וְעַכְשָׁו אָשׁוּב לְפָרֵשׁ הַבָּרָיְתוֹת הַשְּׁנוּיוֹת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בָּעִנְיָן הַזֶּה, לְפִי שֶׁהֵן מַטְעוֹת. שָׁנוּ שָׁם פרק ד ה בַּפָּסוּק "הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ" ויקרא כ"ה:כ', אִם אֵין זוֹרְעִין מַה אוֹסְפִין, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִכָּאן סָמְכוּ לַסְּפִיחִין שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית. וְיֶשְׁנָהּ לְזוֹ בַּגְּמָרָא בְּפֶרֶק מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ פסחים נא, וְקָתָנֵי בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין סְפִיחִים אֲסוּרִין מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף", אָמַרְתָּ לָנוּ אַל תִּזְרְעוּ, וּמַה שֶׁאָנוּ אוֹסְפִין וְאֵין מַכְנִיסִין לְקִיּוּם אָמַרְתָּ לָנוּ בַּעֲרוּהוּ, מָה אָנוּ אוֹכְלִין מִן הַבִּעוּר וְאֵילָךְ, עַד כָּאן. הֲרֵי לְדִבְרֵי חֲכָמִים אֵין אִסּוּר הַסְּפִיחִים אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, כְּלוֹמַר שֶׁגָּזְרוּ בָּהֶן לְאָסְרָן לְגַמְרֵי מִשּׁוּם חֲשָׁד, שֶׁלֹּא יִזְרְעוּ וְיֹאמְרוּ סְפִיחִים הֵם. וּלְכָךְ אָמְרוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי ב"ב פ"ה ה"א, אָמַר רַבִּי יַנַּאי, כָּל הַסְּפִיחִים אֲסוּרִין חוּץ מִן הָעוֹלִים בִּשְׂדֵה בּוּר בִּשְׂדֵה נִיר בִּשְׂדֵה כֶּרֶם בִּשְׂדֵה זֶרַע; שְׂדֵה בּוּר - דְּלָא מַשְׁגַּח עָלֶיהָ, שְׂדֵה נִיר - דְּהוּא בָּעֵי מְתַקְּנָה חַקְלֵהּ, שְׂדֵה כֶּרֶם - שֶׁלֹּא לֶאֱסֹר כַּרְמוֹ. שְׂדֵה זֶרַע - שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּקִיּוּמוֹ. וּמִן הַמַּחְלֹקֶת הַזֶּה שָׁנוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פרק א ג, "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר", מִכָּאן סָמְכוּ לַסְּפִיחִין שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית. שָׁנוּ מִשְׁנָתָם כְּדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, דְּ"לֹא תִקְצֹר" כְּלָל, אֲבָל כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה אוֹתָם קָצִיר לְעַצְמְךָ וְלֹא תַּעֲשֶׂה אוֹתָם בָּצִיר לְעַצְמְךָ, אֶלָּא נְהוֹג בָּהֶם מִנְהַג הֶפְקֵר. וְכֵן "לֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ" ויקרא כ"ה:כ', שֶׁלֹּא נֶאֱסֹף אֶל בָּתֵּינוּ פֵּרוֹת הָאִילָן וְהַסְּפִיחִים, כִּי בְּהַפְקִירָם לָעֲנִיִּים וְלַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה וּבְבִעוּר לֹא נוּכַל לִחְיוֹת בָּהֶן. וְהַסְּפִיחִין הָאֵלּוּ הָאֲסוּרִים הֵם הַגְּדֵלִים בִּזְמַן הָאִסּוּר, בַּתְּבוּאָה כָּל שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ בַּשְּׁבִיעִית, וְכֵן הַיְּרָקוֹת כָּל שֶׁצָּמְחוּ בַּשְּׁבִיעִית אֲסוּרִין מִן הַתּוֹרָה לְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וּלְדִבְרֵי חֲכָמִים אֲסוּרִין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, חוּץ מִן הָעוֹלִים בְּאוֹתָן שָׂדוֹת שֶׁהִזְכִּירוּ בַּיְּרוּשַׁלְמִי שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה. אֲבָל הַיְּרָקוֹת שֶׁצָּמְחוּ בַּשִּׁשִּׁית וְנִלְקְטוּ בַּשְּׁבִיעִית יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית לְכָל דִּינֶיהָ, לְהֶפְסֵד וּלְקָרְבָּנוֹת וְלִסְחוֹרָה וּלְבִעוּר, וְאע"פ שֶׁגָּדְלוּ לְגַמְרֵי בַּשִּׁשִּׁית, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים אַחַר לְקִיטָה בְּיָרָק בֵּין לַמַּעֲשֵׂר בֵּין לַשְּׁבִיעִית. אֲבָל אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם סְפִיחִים, שֶׁאֵינָם סְפִיחֵי שְׁבִיעִית שֶׁהֲרֵי בַּשִּׁשִּׁית צָמְחוּ. וַאֲפִלּוּ הוֹסִיפוּ בַּשְּׁבִיעִית אֵין בָּהֶם דִּין סְפִיחִים. וּבָהֶם שָׁנִינוּ שביעית פ"ח מ"ד, הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל הֵילָךְ אִסָּר זֶה וּלְקֹט לִי יָרָק הַיּוֹם וְכוּ'. וְכֵן שָׁנִינוּ שם פ"ז מ"ג, לֹא יְהֵא לוֹקֵט יְרָקוֹת שֶׁבָּהּ וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק אֲבָל לוֹקֵט הוּא וּבְנוֹ מוֹכֵר עַל יָדוֹ. וּתְנַן נָמֵי שם פ"ט מ"א, הַפֵּיגָם וְהַיַּרְבּוּזִין וְכֻלָּהּ מַתְנִיתִין עַד וְנִקָּחִים מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִשְׁמָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵלּוּ הַנִּזְכָּרִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְזָרְעָן, אֲבָל הֵם מֵאֲלֵיהֶן יוֹצְאִים בֶּהָרִים וּבַנְּהָרוֹת - אֵין בָּהֶן אִסּוּר סְפִיחִים כְּלָל אע"פ שֶׁצָּמְחוּ בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא בַּנִּזְרָעִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לְזָרְעָם, וְכֵן נִרְאֶה זֶה מִן הַגְּמָרָא מִיְּרוּשַׁלְמִי, וְזֶהוּ עִנְיַן הַסְּפִיחִים שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם. וְכֵן מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם שׁוֹמֵר שָׂדֵהוּ וְנוֹעֵל בִּפְנֵי עֲנִיִּים בִּשְׁבִיעִית, וַאֲפִלּוּ רוֹצֶה לְהַפְקִיר אוֹתָן בִּשְׁעַת לְקִיטָה, אֶלָּא יְהֵא הַשָּׂדֶה כָּל הַשָּׁנָה מְזֻמָּן וּמֻפְקָר לָעֲנִיִּים. כָּךְ שָׁנוּ בַּמְּכִילְתָּא משפטים כ יא, "וְאָכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ" שמות כג יא, וְכִי מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה, לֹא שֶׁיֹּאכְלוּ אוֹתָהּ עֲנִיִּים, הֲרֵי אֲנִי מַכְנִיסָהּ וּמְחַלְּקָהּ לָעֲנִיִּים, תַּלְמוּד לוֹמַר "וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ", מַגִּיד שֶׁהוּא פּוֹרֵץ בָּהּ פְּרָצוֹת, אֶלָּא שֶׁגָּדְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי תִּקּוּן עוֹלָם. וְהַגָּדֵר שֶׁגָּדְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִפְרְצוּ פְּרָצוֹת בַּשָּׂדֶה וּבַכֶּרֶם, אֲבָל לֹא שֶׁיְּהֵא הוּא מְשַׁמֵּר שָׂדֵהוּ וּמַכְנִיס הַפֵּרוֹת לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לִקַּח פֵּרוֹת מִן הַמְשֻׁמָּר וְלֹא מִן הֶחָשׁוּד בְּכָךְ, זֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ שביעית פ"ט מ"א, וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן נִשְׁמָר. וְאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה סוכה ל"ט, שֶׁאֵין מוֹסְרִים דְּמֵי פֵּרוֹת שְׁבִיעִית לְעַם הָאָרֶץ יוֹתֵר מִמְּזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּלוֹקֵחַ מִן הַמֻּפְקָר, אֲבָל בְּלוֹקֵחַ מִן הַמְשֻׁמָּר אֲפִלּוּ כַּחֲצִי אִסָּר אָסוּר. וְהַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁהַלּוֹקֵחַ מִן הַמֻּפְקָר, כְּלוֹמַר דְּבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַהֲבִיאָם מִן הַהֶפְקֵר אוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהֱבִיאָם מִן הַמָּקוֹם הַמֻּפְקָר, בְּהֶתֵּר הוּא לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ, אֶלָּא שֶׁאִם יַרְבֶּה לוֹ בְּדָמִים יוֹתֵר מִסְּעֻדָּתוֹ לְבוֹ בַּיּוֹם חוֹשְׁשִׁין בְּעַם הָאָרֶץ שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה בָּהֶן סְחוֹרָה, אֲבָל לוֹקֵחַ דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהִשָּׁמֵר - אֲפִלּוּ בְּכַחֲצִי אִסָּר חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא שְׁמָרָן וְאָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ, הָא בְּלוֹקֵחַ בִּפְרוּטָה וּפָחוֹת מִכַּחֲצִי אִסָּר לֹא גָּזְרוּ, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְלַקְּטָן בְּכָל מָקוֹם וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ יבמות קכב, גּוֹי שֶׁהָיָה מוֹכֵר פֵּרוֹת בַּשּׁוּק וְאָמַר פֵּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל עָרְלָה הֵם שֶׁל עֲזֵקָה הֵם, לֹא אָמַר כְּלוּם, לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְהַשְׁבִּיחַ מִקָּחוֹ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י בְּשֵׁם הָרִאשׁוֹנִים, מִפַּרְדֵּס מְעֻזָּק וְגָדֵר לוֹ סָבִיב, וְהִיא שָׁנָה שְׁבִיעִית, וְאִם הָיוּ מַאֲמִינִים לוֹ הָיָה אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּא הוּא אָרִיס לְיִשְׂרָאֵל וּמְשַׁמֵּר לוֹ שָׂדֵהוּ, אוֹ חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל לִקֵּט וּמוֹכֵר, אוֹ שֶׁהַפֵּרוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמוֹכֵר עַל יָדוֹ, אוֹ שֶׁמָּא אֵין קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ דִּינֵי הַשְּׁבִיעִית, וְגָזְרוּ עָלָיו כְּיִשְׂרָאֵל. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא אָסְרוּ חֲכָמִים פֵּרוֹת הַשָּׂדֶה הַמְשֻׁמָּר לְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִקְחוּ אוֹתָם מִן הַמְּשַׁמֵּר. וּלְכָךְ שָׁנוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פרק א ג, "וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר", מִן הַשָּׁמוּר בָּאָרֶץ אִי אַתָּה בּוֹצֵר אֲבָל אַתָּה בּוֹצֵר מִן הַמֻּפְקָר. "לֹא תִבְצֹר" - כְּדֶרֶךְ הַבּוֹצְרִים, מִכָּאן אָמְרוּ תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית אֵין קוֹצְצִין אוֹתָן בַּמֻּקְצֶה וְאֵין דּוֹרְכִין עֲנָבִים בַּגַּת, אֲבָל דּוֹרֵךְ בַּעֲרֵבָה. וּפֵרוּשׁוֹ מִדְּלָא כְּתִיב עִנְבֵי הַנָּזִיר לֹא תִּבְצֹר, וּכְתִיב "נְזִירֶךָ" - לִדְרֹשׁ לֹא תִבְצוֹר אוֹתָם כְּדֶרֶךְ נָזִיר שֶׁלְּךָ, אֲבָל תִּבְצוֹר אוֹתָם עִם הָעֲנִיִּים כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵם בּוֹצְרִים, לוֹמַר שֶׁלֹּא יִשְׁמְרֵם לְעַצְמוֹ אֲבָל יִלְקֹט אוֹתָם עִם הָעֲנִיִּים כְּהֶפְקֵר, וְיִנְהֹג בָּהֶם גַּם כֵּן כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעֲנִיִּים נוֹהֲגִין לְדָרְכָן בַּעֲרֵבָה. וְקָתָנֵי הָתָם שם ה, "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" - מִן הַשָּׁבוּת בָּאָרֶץ אַתָּה אוֹכֵל אֲבָל אִי אַתָּה אוֹכֵל מִן הַשָּׁמוּר; מִכָּאן אָמְרוּ שביעית ד ב, שָׂדֶה שֶׁנִּטַּיְּבָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין אֵין אוֹכְלִין פֵּרוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין אוֹכְלִין. כְּלוֹמַר, כֵּיוָן שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה שֶׁיְּהֵא הַשָּׁבוּת לָנוּ לְאָכְלָה וְלֹא הַשָּׁמוּר, אָמְרוּ ב"ש שֶׁהַפֵּרוֹת עַצְמָן נֶאֱסָרִין, וּב"ה סוֹבְרִין שֶׁאֵין הַפֵּרוֹת נֶאֱסָרִין, שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לֶאֱסֹר לָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁמֹר וְיִהְיוּ לָנוּ הַפֵּרוֹת מִן הַשָּׁבוּת. וְכֵן הָעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵין קוֹצְצִין הַתְּאֵנִים בַּמֻּקְצֶה וְלֹא דּוֹרְכִין הָעֲנָבִים בַּגַּת, גָּדֵר וְאַסְמַכְתָּא מִדִּבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי שִׁמּוּר וַאֲסִיפַת הַפֵּרוֹת וְיִגְזְלוּ אוֹתָם מִן הָעֲנִיִּים. וְזֶה הָעִנְיָן הַשָּׁנוּי כָּאן בַּבָּרָיְתוֹת הַלָּלוּ, וְהוּא דֶּרֶךְ טוֹב וּמְחֻוָּר בַּסֻּגְיוֹת שֶׁבִּגְמָרָא בַּבְלִית וִירוּשַׁלְמִית. וְהֶחָכָם הַבָּקִי יַשְׂכִּיל וְיִמְצָא:

« רש"י על ויקרא כ״ה:ב׳ רש"י על ויקרא כ״ה:ה׳ »