רש"י על ויקרא א׳:י׳

« רש"י על ויקרא א׳:ט׳ רש"י על ויקרא א׳:י״א »

1 שפתי חכמים פתח ↗

וי"ו מוסיף. וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון שכן צאן צריך סמיכה הפשט ונתוח וכל הדברים המפורשים לעיל:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

ואם מן הצאן וא"ו מוסף על ענין ראשון פי' ללמד הנאמ' למעלה שלא נאמ' כאן והנאמ' כאן שלא נאמ' למעלה שהן למדין זה מזה ולכך. מוסף על ענין ראשון:

1 דברי דוד פתח ↗

ואם מן הצאן וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וילמוד עליון מתחתון שבן בקר נשחט בצפון, ותחתון מעליון שכן כאן טעון סמיכה הפשט וניתוח וכל מה שנזכר לעיל, כ"ה בפרק איזהו מקומן דף מ"ח:

2 שפתי חכמים פתח ↗

פרט לזקן. דאי למעט רובע ונרבע ושאר פסולין דמיעט לעיל בראש הפרשה כבר מיעטם הכתוב מקראי דלעיל ובא וי"ו דואם מן הצאן ומוסיף על ענין ראשון וילמד תחתון מן העליון. ואין להקשות ל"ל ג' מיעוטים לילף מחדא כבר תירצו בגמרא דאי נילף מחולה במה מצינו ה"א דוקא חולה פסול דלאו אורחיה אבל זקן דאורחיה לא לפסול קמ"ל ואי ממזוהם ה"א משום דמאיס אבל זקן וחולה לא להכי איצטריך ג' מיעוטין:

2 מזרחי פתח ↗

מן הצאן מן הכשבים ומן העזים הרי אלו מיעוטין פרט לחולה ולזקן ולמזוהם. בת"כ דאי למעוטי הרובע והנרבע והנעבד והמוקצה והנוגח שהמית אדם והטרפה כבר מעטם הכתוב מקראי דמן הבהמה מן הבקר ומן הצאן דפרשה הקודמת וי"ו דואם מן הצאן מוסיף על ענין ראשון וילמוד תחתון מעליון כדלעיל וכן שנינו בבכורות בשלהי פרק על אלו מומין אלו שאין שוחטין עליהם לא במקדש ולא במדינה כו' הזקן והחולה והמזוהם פי' אלו המומין אע"פ שאינן מומין קבועין אין שוחטין אותן לגבוה גם אין שוחטין אותן במדינה כמו הבעלי מומין כי אינם אלו מאותן מומין קבועין ששוחטים עליהן ואמרי עלה בגמרא מה"מ דת"ר מן הצאן מן הכשבים ומן העזים פרט לחולה ולזקן ולמזוהם פירוש מה"מ דאין שוחטין אותן במקדש מן הצאן ולא כל הצאן מן הכשבים ולא מן כל הכשבים מן העזים ולא כל העזים למעט את אלו וא"ת למה לי כל הני מיעוטי לכתוב חד וליתי אינך מיני' או ליתו כולהו מחד מיעוטא כבר תרצו זה בבכורות בשלהי פרק על אלו מומין ואמרו מצרך צריכי דאי ממיעוטא דזקן ה"א דוקא זקן דלא הדר ברי אבל חולה דהדר ברי אימא לא ואי ממיעוטא דחולה ה"א דוקא חולה דלאו אורחיה אבל זקן דהיינו אורחיה אימא לא ואי מתרי מיעוטי דזקן וחולה היא דוקא הני דכחישי אבל מזוהם דלא כחיש אימא לא ואי ממיעוטא דמזוהם ה"א דוקא מזוהם משום דמאיס אבל הני דלא מאיסי אימא לא צריכי:

2 גור אריה על ויקרא פתח ↗

הא כיצד זה פר בן שלש. והא דקאמר 'אפילו זקן', אינו רוצה לומר זקן לגמרי, דכבר מיעטנהו לזקן מדכתיב לעיל א, י "מן הצאן" רש"י שם, אלא זקן דהכא שהוא יותר משלש שנים – ואינו זקן להיות נפסל משום זקנתו, דאין זקן פסול להקרבה אלא אם כן כחוש מפני זקנתו:

1 ואם מן הצאן. וי"ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וְלָמָּה הֻפְסַק? לִתֵּן רֶוַח לְמֹשֶׁה לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה שם:

2 מן הצאן, מן הכשבים, מן העזים. הֲרֵי אֵלּוּ ג' מִעוּטִין — פְּרָט לְזָקֵן וּלְחוֹלֶה וְלִמְזֹהָם שם:

1 מזרחי פתח ↗

ואם מן הצאן וי"ו מוסף לענין ראשון. בת"כ ובפרק אי זהו מקומן אמרו צפון בעולה היכא כתבא ושחט אותו על ירך המזבח צפונה אשכחן בן צאן בן בקר מניין אמר קרא ואם מן הצאן וי"ו מוסף על ענין ראשון וילמוד עליון מתחתון וה"ה שילמוד תחתון מעליון לסמיכה ולהפשט ונתוח לכל הדברים המפורשים לעיל לפיכך קצר בהם:

1 משכיל לדוד פתח ↗

ואם וגו׳ וי״ו מוסיף וכו׳. הק׳ הרא״ם ז״ל דהכא משמע דטעמא דהוקשה לו למה הופסק הוא לפי שכתוב בוי״ו מוסיף הא לא״ה לא הוה ק״ל ולמעלה אמרו וכי מה היו הפסקות משמשות דנראה דאפילו בלא וי״ו תוספת קשיא להו ההפסקות ותי׳ דשמא לרבותא בעלמא קאמר דכיון דכתיב בוי״ו מוסיף וכו׳ למה הופסק ע״כ וכוונת הרב באומרו לרבותא בעלמא ר״ל להרבות כח הקו׳ ולעולם בכל מקום אה״נ דקשיא ליה ומיהו הכא יש מקום להרבות ולהגדיל הקו׳ דהואיל והוא ענין א׳ שהרי כתיב בוי״ו התוספת למה הופסק. ותמהני מהר״ב ק״א והוא שכתב על דברי הרא״ם ולא הבנתי מאי רבותא היא זאת אדרבא היא גריעותא דאם בלא עירוב פרשיות קשיא ליה כמו שכתב כל שכן שיקשה בעירובן ולעד״נ כוונת הגאון ז״ל ברורה כדכתיבנא. והנה הרב הנזכר תי׳ מדידיה דהמקשן חשב דהכא לא תספיק התשובה דכדי ליתן ריוח וכו׳ דבשלמא בב׳ פרשיות שאינם מעורבות ניחא לומר שנתן ריוח וכו׳ אבל כאן למה יפסיק והשיב המשיב דה״נ יפסיק ע״ש ולע״ד ק׳ דאם המקשן סבר לחלק כן באיזו סברא דחה המתרץ סברתו ועוד דמלשון הברייתא אין כאן שואל ומשיב אלא התנא עצמו קאמר ולמה הפסיק ליתן ריוח וכו׳ ותירוצו השני של הרב בעל ק״א הוא הוא תירוץ הרא״ם זכרונו לברכה אלא שהוא ז״ל האריך בלשונו ע״ע:

1 גור אריה פתח ↗

וי"ו מוסיף על ענין ראשון. שגם עולת צאן צריך סמיכה וניתוח, וכל הדברים האמורים למעלה:

2 רש"י על ויקרא פתח ↗

מן העוף. וְלֹא כָּל הָעוֹף; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים — תַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמָה וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת — יָכוֹל אַף מְחֻסַּר אֵבֶר, תַּ"ל מִן הָעוֹף שם:

2 משכיל לדוד פתח ↗

מן הצאן וכו׳ פרט לחולה וכו׳. בגמרא ספ״ז דבכורות איתמר וצריכי דאי כתב רחמנא חולה לא אתו אינך מיניה דאיכא למימר שאני חולה דלא הדר בריא ואי כתב חולה ה״א משום דלאו אורחיה אבל זקן דאורחיה אימא לא ואי כתב הני תרתי משום דכחושי אבל מזוהם דלא כחוש אימא לא ואי כ׳ מזוהם משום דמאיס אבל הני דלא מאיסי אימא לא צריכא וא״ת סוף סוף ל״ל למכתב כלהו תלתא לכתוב רחמנא זקן ומזוהם ותיתי חולה מנייהו במה הצד דכי פרכת מה לזקן דלא הדר בריא מזוהם יוכיח דהדר בריא ע״י רפואה כמו חולה אף אני אביא חולה ואי פרכת מה למזוהם שכן מאיס זקן יוכיח וחזר הדין לא ראי זה וכו׳ הצד השוה שבהן שהן משונים אף אני מרבה חולה דמשונה. י״ל דאי לא הוו כתיבי אלא תרי מיעוטי לא הוה מוקמינן להו לזקן ומזוהם אלא זקן וחולה דמסתבר טפי משום דכחישי ולא הוה אתי מזוהם א״נ הוה מוקמו׳ לחולה ומזוהם ולא הוה אתי זקן מנייהו דשאני הני משום דלאו אורחייהו הילכך אצטריך למכתב תלת מיעוטי. ברם אי קשיא הא קשיא דכי היכי דלעיל גבי בן בקר דרשינן נמי וי״ו דומן הצאן למיעוט אחר להוציא את הנוגח אמאי לא דרשינן הכא נמי תיבת או דכתיב או מן העזים וניהוו ארבעה מיעוטים והשתא דלא דרשינן אלא מעוטים האי או מאי דרשינן ביה ובשלמא לר׳ יאשיה דסבר בעלמא דבעינן או לחלק דאי לא כתיב או כמאן דכתיב יחדיו דמי ה״נ אי לא היה כתיב או הוה משמע דהאומר הרי עלי עולה מן הצאן בסתם בעי לאתויי תרווייהו כבש ועז מש״ה אצטריך או לחלק אבל לרבי יונתן דס״ל דמשמע זה או זה עד שיפרט לך הכתוב יחדיו או דכתב רחמנא ל״ל. וי״ל דכיון דכתיב ברישיה דקרא ואם מן הצאן דמשמע דכייל לתרווייהו והדר מפ׳ כבשים ועזים אי לא הוה כתיב או ה״א דכמאן דכתיב יחדיו דמי הילכך אפילו לרבי יוחנן אצטריך הכא או לחלק ובהכי מתיישב נמי או דכתיב לקמן בבן עוף או מן בני יונה. ודומה לתירוץ זה דאף על גב דלא כתיב יחדיו כמאן דכתיב דמי ובעי או לחלק אפילו לרבי יונתן תמצא בגמ׳ פרק עשירי דמנחות דף צ׳ ע״ב גבי או מן הצאן דבפ׳ שלח ע״ש:

2 גור אריה פתח ↗

הרי אלו שלשה מעוטין. דאין למעט רובע ונרבע, דכבר מיעט אותו הכתוב בעולת בקר רש"י פסוק ב, וילפינן עולת צאן מיניה:

« רש"י על ויקרא א׳:ט׳ רש"י על ויקרא א׳:י״א »