רש"י על ויקרא א׳:ט׳

« רש"י על ויקרא א׳:ח׳ רש"י על ויקרא א׳:י׳ »

9 שפתי חכמים פתח ↗

לשם עולה. פירוש לאפוקי לשם שלמים:

9 מזרחי פתח ↗

עולה לשם עולה יקשירנו אשה כשישחטנו יהא שוחטו לשם האש וכל אשה לשון אש ניחוח נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ובת"כ שנו עולה לשם עולה אשה לשם אישים ריח לשם ריח ניחוח לשם נחת רוח לה' לשם מי שאמר והיה העולם. ובזבחים שלהי פרק ב"ש אמר רב יהודה עולה לשם עולה לאפוקי לשם שלמים דלא ופרש"י אע"ג דלאו בשחיט' כתיב אשכחן לה בשלמים גבי זביחה והקריב מזבח השלמים אשה לה' שתהא הזביחה לשם שלמים ולשם אישים ולשם השם והא דנקט קרא דעולה משום דכתיבי כולהו גביה וגבי שלמים לא כתיבי בההוא קרא ריח ניחוח אשה לשם אישים לאפוקי כבבא דלא ופרש"י על מנת לעשותו חתיכות צלויות בגחלים והנה בלשון ישמעאל קורין לבשר צלי על גבי הגחלים כב"ב ופירש הרמב"ן ז"ל שישחטנו על מנת להעלותו על גבי האש ביערת במערכה שתשרפנו האש לגמרי לא שיצלה שם בלבד כמו החתיכות הצלויות בגחלים ואחר כך יטלם משם בית הדשון ריח לשם ריח לאפוקי אברים שצלאן והעלן דלא דאמר רב יהודה איברים שצלאן והעלן אין בהם משום ריח ופרש"י דכיון שצלאן תחלה חוץ למערכה תו לא מסקי ריחא ניחוח לשם הנחת הריח ופרש"י נחת רוח להקב"ה שנעשה רצונו ולא שקבל מנוחה מריח הקרבן כי כתוב אם ארעב לא אומר לך לה' לשם מי שאמר והיה העולם ולא ידעתי למה השמיט הרב מאמר ריח לשם ריח ולה' לשם מי שאמר והיה העולם בשלמא לה' ולשם מי שאמר והיה העולם איכא למימר מפני שהוא מובן מעצמו אלא ריח לשם ריח שצריך לאפוקי איברים שצלאן למה השמיט אותו גם קשה לי מאד מה שפירש פה לשם עולה יקטירנו ואלו בזבחים פירש גבי עולה לשם עולה אף על גב דלאו בשחיטה כתיב עולה אלא בהקטרה אשכחן ליה בשלמים גבי זביחה ומשמע דס"ל שפירוש לשם עולה שישחטנו לשם עולה ואיך פירש כאן לשם עולה יקטירנו ועוד מאי שנא גבי אשה לשם אישים שפירש אותו כשישחטנו ואלו גבי עולה לשם עולה פי' כשיקטירנו אי משום דגבי אשה אי אפשר לפרש כשיקטירנו מפני שההקטרה היא היא השריפה עצמה ולא יתכן לומר כשישרפנו ישרפנו לשם השריפה ומפני זה אמר כשישחטנו אף על פי שהוא כתיב בהקטרה אם כן גבי עולה לשם עולה נמי יפרש אותו כשישחטנו אף על פי שהוא כתוב גבי הקטרה:

9 לבוש האורה פתח ↗

רש"י עולה לשם עולה יקטירנו אשה כשישחטנו יהא שוחטו לשם האש ע"כ הרא"ם תמה על רש"י למה כתב גבי עולה לשם עולה יקטירנו וגבי אשה כתב לשם האש ישחטנו למה לא כתב בשניהם שוה או שניהם על הקטרה או שניהם על השחיטה ואני תמה עליו מאד על תמיהתו זו דיראה שאין כאן קושיא כלל דהא בפירש קאי מלת עולה על הקטרה דכתיב והקטיר הכהן את הכל המזבחה עולה הרי בפי' דקאי עולה על והקטיר ומשמעותו לשם עולה ואשה על כרחך לא קאי אלא על השחיטה שישחטנו לשם לשורפו על האש דאין לפרשו ג"כ והקטירנו לשם האש שהרי ההקטרה היא השריפה ומה שייך לומר ישרפנו לשם שריפה וכן כתב הרג"א והאמת אתו שמשמעות פשט הכתוב כן הוא:

10 שפתי חכמים פתח ↗

וי"ו מוסיף. וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון שכן צאן צריך סמיכה הפשט ונתוח וכל הדברים המפורשים לעיל:

10 מזרחי פתח ↗

ואם מן הצאן וי"ו מוסף לענין ראשון. בת"כ ובפרק אי זהו מקומן אמרו צפון בעולה היכא כתבא ושחט אותו על ירך המזבח צפונה אשכחן בן צאן בן בקר מניין אמר קרא ואם מן הצאן וי"ו מוסף על ענין ראשון וילמוד עליון מתחתון וה"ה שילמוד תחתון מעליון לסמיכה ולהפשט ונתוח לכל הדברים המפורשים לעיל לפיכך קצר בהם:

10 משכיל לדוד פתח ↗

ואם וגו׳ וי״ו מוסיף וכו׳. הק׳ הרא״ם ז״ל דהכא משמע דטעמא דהוקשה לו למה הופסק הוא לפי שכתוב בוי״ו מוסיף הא לא״ה לא הוה ק״ל ולמעלה אמרו וכי מה היו הפסקות משמשות דנראה דאפילו בלא וי״ו תוספת קשיא להו ההפסקות ותי׳ דשמא לרבותא בעלמא קאמר דכיון דכתיב בוי״ו מוסיף וכו׳ למה הופסק ע״כ וכוונת הרב באומרו לרבותא בעלמא ר״ל להרבות כח הקו׳ ולעולם בכל מקום אה״נ דקשיא ליה ומיהו הכא יש מקום להרבות ולהגדיל הקו׳ דהואיל והוא ענין א׳ שהרי כתיב בוי״ו התוספת למה הופסק. ותמהני מהר״ב ק״א והוא שכתב על דברי הרא״ם ולא הבנתי מאי רבותא היא זאת אדרבא היא גריעותא דאם בלא עירוב פרשיות קשיא ליה כמו שכתב כל שכן שיקשה בעירובן ולעד״נ כוונת הגאון ז״ל ברורה כדכתיבנא. והנה הרב הנזכר תי׳ מדידיה דהמקשן חשב דהכא לא תספיק התשובה דכדי ליתן ריוח וכו׳ דבשלמא בב׳ פרשיות שאינם מעורבות ניחא לומר שנתן ריוח וכו׳ אבל כאן למה יפסיק והשיב המשיב דה״נ יפסיק ע״ש ולע״ד ק׳ דאם המקשן סבר לחלק כן באיזו סברא דחה המתרץ סברתו ועוד דמלשון הברייתא אין כאן שואל ומשיב אלא התנא עצמו קאמר ולמה הפסיק ליתן ריוח וכו׳ ותירוצו השני של הרב בעל ק״א הוא הוא תירוץ הרא״ם זכרונו לברכה אלא שהוא ז״ל האריך בלשונו ע״ע:

11 שפתי חכמים פתח ↗

על צד. ונקרא הצד ירך מפני שהירך הוא בצד וכן ולירכתי המשכן לירכתים ימה. בצדה:

11 רש"י על שמות פתח ↗

ירך. כְּתַרְגּוּמוֹ, צִדָּא, כַּיָּרֵךְ הַזֶּה שֶׁהוּא בְּצִדּוֹ שֶׁל אָדָם:

9 עלה. לְשֵׁם עוֹלָה יַקְטִירֶנּוּ:

10 אשה. כְּשֶׁיִּשְׁחֲטֶנּוּ יְהֵי שׁוֹחֲטוֹ לְשֵׁם הָאֵשׁ; וְכָל אִשֶּׁה לְשׁוֹן אֵשׁ, פוש"ייר בְּלַעַז:

11 ניחוח. נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָֹה רְצוֹנִי שם:

9 רש"י על במדבר פתח ↗

ריח ניחח. נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי ספרי:

9 משכיל לדוד פתח ↗

עולה לשם וכו׳ אשה כשישחטנו וכולי ודאי פשטיה דקרא בהקטר׳ כתיב הילכך כל כמה דמצי׳ לפרושיה בהקטרה מפרשינן הילכך עולה דמצינן לאוקמא בהקטרה הכי ניחא לן ולהכי פירש״י לשם עולה יקטירנו. ואמנם לאו למימרא דאהקטרה דוקא מיירי אלא כלומר אפילו הקטרת איברין תהיה לשם עולה וכ״ש עבודות הדם שחיטה וזריקה וכו׳ אבל אשה דע״כ ליכא לפרושי על ההקטרה דלא שייך לומר שישרפנו לשם שריפה הילכך מוכרחים אנו למשדייה אשחיטה כ״ש דבתר הכי בבן צאן גלי קרא לימוד זה באמרו עולה הוא אשה וכו׳ הרי דבמלת הוא אפסקיה לעולה מאשה לומר שזה נדרש בפ״ע וזה בפ״ע ומיושבת בזה קו׳ הרא״ם ז״ל ע״ע:

9 רש"י על שמות פתח ↗

אשה. לְשׁוֹן אֵשׁ, וְהִיא הַקְטָרַת אֵבָרִים שֶׁעַל הָאֵשׁ:

10 רש"י על ויקרא פתח ↗

מן העוף. וְלֹא כָּל הָעוֹף; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים — תַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמָה וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת — יָכוֹל אַף מְחֻסַּר אֵבֶר, תַּ"ל מִן הָעוֹף שם:

10 ברטנורא על התורה פתח ↗

ואם מן הצאן וא"ו מוסף על ענין ראשון פי' ללמד הנאמ' למעלה שלא נאמ' כאן והנאמ' כאן שלא נאמ' למעלה שהן למדין זה מזה ולכך. מוסף על ענין ראשון:

10 דברי דוד פתח ↗

ואם מן הצאן וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וילמוד עליון מתחתון שבן בקר נשחט בצפון, ותחתון מעליון שכן כאן טעון סמיכה הפשט וניתוח וכל מה שנזכר לעיל, כ"ה בפרק איזהו מקומן דף מ"ח:

11 מזרחי פתח ↗

על ירך המזבח צפונה על צד המזבח צפונה. ונקרא הצד ירך מפני שהירך הוא בצד וכן לירכתי המשכן לירכתים ימה בצדם:

11 גור אריה פתח ↗

על צד המזבח. לפי שהצד נקרא 'ירך', שהירך עומד בצדו של אדם:

« רש"י על ויקרא א׳:ח׳ רש"י על ויקרא א׳:י׳ »