רש"י על שמות כ״ט:א׳

« רש"י על שמות כ״ח:מ״ג רש"י על שמות כ״ט:ב׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

ושתי גזרות הן כו'. פירוש ב' שרשים אחת של קיחה ואחת של לקיחה:

1 גור אריה פתח ↗

ושתי גזרות הן. אינו רוצה לומר כי שורש "קח" הוא בלבד שתי אותיות, שזה לא יתכן, דאם כן "ויקח" לעיל כד, ח למה הקו"ף דגושה בחנם, שהדגש להורות על אות חסר רש"י בראשית לג, יא, אלא שרוצה לומר כי שתי גזרות הן; האחד "לקח", והשני "קח", והוא מגזרת יסוד הנופל, כי שורש המלה 'נקח' בנו"ן, אלא שהנו"ן חסירה, ולפיכך יבוא בעתידים הקו"ף דגושה להורות על חסרון נו"ן החסירה, כמו שאר חסרון נון במלת "נגש", "נסע", "נגח". ויש מן המדקדקים דסבירא להו דאין כאן רק גזרה אחת, והוא 'לקח', ובעתידים הלמ"ד חסירה ונבלעת בדגש, אף על גב דלא מצאנו למ"ד חסירה, זאת המלה חסרה הלמ"ד מפני רוב השימוש במילת לקיחה:

2 שפתי חכמים פתח ↗

לכפר על מעשה העגל כו'. דק"ל למה לקח פר ולא מין אחר דפר כמו עגל היכא דלא כתיב גביה בן שנה והא דאין קטיגור נעשה סניגור הרא"ם תירץ דווקא בעבודת פנים ולא בעבודת חוץ ולקמן בפרשת צו אפרשנו עוד אי"ה:

2 משכיל לדוד פתח ↗

פר אחד לכפר וכו׳ דק״ל דהול״ל פר בן בקר אחד דהכי אורחא דמלתא למימר וכדחזי׳ נמי בפנחס גבי מוספי ראש השנה ויום הכפורים ומדהקדים אחד ש״מ לדרשה וה״נ בפ׳ נשא בקרבנות הנשיאים שהקדים אחד הכי נמי לדרשה וה״ט דהתם נמי דריש רש״י מיוחד שבעדרו. לכך דריש הכא נמי דהאי אחד ר״ל שבא לכפר על הפר המיוחד הידוע דהיינו העגל שעשו:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

180 נקודה זו מבוארת יותר בגו"א שמות פכ"ט אות ב, בביאור דברי רש"י שמות כט, א שמשה הקריב פר אחד "לכפר על מעשה העגל שהוא פר", וז"ל: "אף על גב דפר בן ג' שנים ועגל בן שנה ר"ה י., לא קשיא, דודאי עיקר החטא שלהם בפר, שכן אמרו במדרש שמו"ר ג, ב 'ראה ראיתי את עני עמי' שמות ג, ז, אמר הקב"ה למשה, אתה רואה ראיה אחת, ואני רואה שתי ראיות. אתה רואה שהם באים לסיני ומקבלים את תורתי, ואני רואה שהם מתבוננים בטטרמולין שלי מרכבה שלי, ושומטין אחד מהם, שנאמר יחזקאל א, י 'ופני השור משמאל', ומכעיסין אותי בו. הרי שלא כוונו לעשות רק דמות שור שהוא משמאל, רק שעשו עגל מפני שעשו דמות, ואין לעשות למטה דמות השור של מעלה בצורתו לגמרי. לכן עשו עגל, כי העגל אינו שור גמור. ולכך ראוי שיהיה הדמיון למטה בעגל נגד שור למעלה, אבל כל כוונתם לעשות דמות לשור, ולפיכך היו צריכים פר לחטאת, שעיקר שהיו מכונים לעשות דמות לפר, כי העגל הוא מינו, ועגל בן יומו קרוי שור גם כן ב"ק סה:, ומין אחד הוא". ושם בהמשך מבאר שקרבן פר מורה על מדת הדין. וראה ברמב"ן שמות לב, א. ובנצח ישראל פכ"ב תסח: כתב: "כי כאשר ישראל עשו את העגל, ובחרו בדמות שור, משום שכל רצונם היה להיות להם אלהים אחרים, ולכך בחרו בדמות שור, שהשור הוא מן השמאל מן המרכבה, שנאמר יחזקאל א, י 'ופני שור מהשמאל', ובשמאל השניות, שהרי הימין היא אחת. ואמרו כי השור שהוא בשמאל, אינו דבק באחדות השם יתברך כמו שאר החיות שבמרכבה, מפני שהשור הוא בשמאל. ולכך היו אומרים כי צורה זאת יכולים להשמט מן המרכבה, ולעבוד אותו". ובגו"א במדבר פי"ט אות כז ד"ה וראוי כתב: "אין ספק כי אין דבר שיש בו ענין ע"ז כמו העגל, שהוא מוכן לע"ז ביותר, ראש לכל הע"ז, לכך בחרו אותו לע"ז בפרט". ובתפארת ישראל פל"ח תקעו: כתב: "ודע כי החיצונית הראשון הם ד' חיות המרכבה, שעליהן כסא כבודו יתברך ישעיה ו, א. שכסא כבודו הוא אחד לישב על הכסא. והתחלה החיצונית הוא מן הכסא ולמטה, והם ארבע חיות הקודש. ולפיכך כאשר עשו ישראל את העגל שמות לב, ד, שמטו אחד מן החיצונית, הוא השור שבמרכבה, ועשו אותו אלוה".

1 לקח. כְּמוֹ קַח. וּשְׁתֵּי גְזִירוֹת הֵן, אַחַת שֶׁל קִיחָה וְאַחַת שֶׁל לְקִיחָה, וְלָהֶן פִּתְרוֹן אֶחָד:

2 פר אחד. לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁהוּא פַּר:

1 מזרחי פתח ↗

ושתי גזרות הן אחת של קיחה ואחת של לקיחה. וזו היא דעת חכמי צרפת שסוברים שיש פועל משתי אותיות ונקראים שניים ולכן אמרו שמלת קח אין הפ"א הפועל שלה חסר רק שרשה קח ושרש הלקיחה היא לקח ויהיו קח ולקח שני שרשים מעניין אחד אבל חכמי ספרד אומרים שאין שרש פחות משלש אותיות ושרש קח לקח והפ"א חסר וכמוהו רבים:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה לקח, ...אחת של קיחה ואחת של לקיחה. ע"כ. הניחא בציווי ובלשון עתיד, אבל לא ראיתי שורש זה בלשון עבר - קחתי, קחת וכדו'. וצ"ע. פ' תצוה תשמ"ח

2 מזרחי פתח ↗

פר אחד לכפר על מעשה העגל שהוא פר. כי פר כמו עגל בלא זכר שנה וכן כתב נמי בפרשת שמיני גבי קח לך עגל להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעש' ותימה דהא בפרק ראוהו בית דין גבי כל השופרות כשרין חוץ משל פרה אמרו מ"ט כדרב חסדא דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס זהב לפני לפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור והקשו ולא והא איכא דם הפר ותרצו הואיל ואישתני אישתני ופרש"י הואיל ואישתני להיות דם ואין מראית הפר ניכר משמע אבל הפר עצמו לא לפי שאין קטיגור נעשה סניגור דבשלמא מארון וכפרת וכרובים לא קשיא משום דחוטא בל יקריב קאמרינן ולא מכף ומחתה משום דחוטא בל יתנאה קאמרינן אלא הכא מאי איכא למימר. ושמא י"ל דשאני הכא דעבודה מבחוץ היא ואני בעבודה דמפנים קאמרינן דכה"ג משני בגמ' גבי והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפנים קאמרינן והקשו שופר נמי מבחוץ הוא ותרצו כיון דלזכרון הוא כמלפנים דמי והכי נמי מצינן לשנויי היא דפרה אדומה שדרש רבי משה הדרשן ויקחו אליך משלהם כשם שפרקו נזמי הזהב לעגל כך יביאו זו לכפרה משלהם פרה אדומה משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה כך תבא פרה ותכפר על העגל שאף על פי שאין קטיגור נעשה סניגור ה"מ בעבודה של פנים אבל בעבודה של חוץ לא:

2 דברי דוד פתח ↗

פר אחד, לכפר על מעשה עגל בפרק ראוהו ב"ד אמרינן דשום של פרה פסול משום דאין קטיגור כו' ופרכינן והאיכא דם הפר ומשני הואיל ואשתני להיות דם אשתני והאיכא ארון וכפורת חוטא בל יקריב קאמרינן במה שחטא לא יקריבנו והאיכא בגדי זהב מבפנים קאמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כלפנים דמי. וק"ל על המקשן שמקשה מבגדי זהב למה לא היה קשה בבגדי זהב גופיה דבפנים משמש ביוה"כ בבגדי לבן ולא בבגדי זהב משום דאין קטיגור כו' כדפירש"י באחרי מות וצ"ע והקשה הרא"ם הכא בפר נמי יש לומר דהעבודה מבחוץ היא:

2 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

נקודה זו מבוארת בגו"א שמות פכ"ט אות ב, בביאור דברי רש"י שמות כט, א שמשה הקריב פר אחד "לכפר על מעשה העגל שהוא פר", וז"ל: "אף על גב דפר בן ג' שנים ועגל בן שנה ר"ה י., לא קשיא, דודאי עיקר החטא שלהם בפר, שכן אמרו במדרש שמו"ר ג, ב 'ראה ראיתי את עני עמי' שמות ג, ז, אמר הקב"ה למשה, אתה רואה ראיה אחת, ואני רואה שתי ראיות. אתה רואה שהם באים לסיני ומקבלים את תורתי, ואני רואה שהם מתבוננים בטטרמולין שלי מרכבה שלי, ושומטין אחד מהם, שנאמר יחזקאל א, י 'ופני השור משמאל', ומכעיסין אותי בו. הרי שלא כוונו לעשות רק דמות שור שהוא משמאל, רק שעשו עגל מפני שעשו דמות, ואין לעשות למטה דמות השור של מעלה בצורתו לגמרי. לכן עשו עגל, כי העגל אינו שור גמור. ולכך ראוי שיהיה הדמיון למטה בעגל נגד שור למעלה, אבל כל כוונתם לעשות דמות לשור, ולפיכך היו צריכים פר לחטאת, שעיקר שהיו מכונים לעשות דמות לפר, כי העגל הוא מינו, ועגל בן יומו קרוי שור גם כן ב"ק סה:, ומין אחד הוא". וראה ברמב"ן שמות לב, א. ובנצח ישראל פכ"ב ד"ה ובמדרש אמר כתב: "כי כאשר ישראל עשו את העגל, ובחרו בדמות שור, משום שכל רצונם היה להיות להם אלהים אחרים, ולכך בחרו בדמות שור, שהשור הוא מן השמאל מן המרכבה, שנאמר יחזקאל א, י 'ופני שור מהשמאל', ובשמאל השניות, שהרי הימין היא אחת. ואמרו כי השור שהוא בשמאל, אינו דבק באחדות השם יתברך כמו שאר החיות שבמרכבה, מפני שהשור הוא בשמאל. ולכך היו אומרים כי צורה זאת יכולים להשמט מן המרכבה, ולעבוד אותו". ובגו"א במדבר פי"ט אות כז ד"ה וראוי כתב: "אין ספק כי אין דבר שיש בו ענין ע"ז כמו העגל, שהוא מוכן לע"ז ביותר, ראש לכל הע"ז, לכך בחרו אותו לע"ז בפרט". המשך פרק לח

« רש"י על שמות כ״ח:מ״ג רש"י על שמות כ״ט:ב׳ »