רש"י על שמות כ״ח:מ״ג

« רש"י על שמות כ״ח:מ״ב רש"י על שמות כ״ט:א׳ »

1 רמב"ן על שמות פתח ↗

וְלֹא יָמוּת מִכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, אִם יִהְיוּ עָלָיו לֹא יִתְחַיֵּב מִיתָה, הָא אִם יִכָּנֵס מְחֻסָּר אֶחָד מִן הַבְּגָדִים הַלָּלוּ חַיָּב מִיתָה. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ח:ל"ה. וְאֵינוֹ נָכוֹן בְּעֵינַי, שֶׁהָיָה לוֹ לִכְתֹּב פָּסוּק זֶה לְאַחַר שֶׁיַּזְכִּיר כָּל שְׁמוֹנָה בְּגָדִים אחרי פסוק מב, וְלָמָּה הִזְכִּיר זֶה בִּשְׁלֹשָׁה בְּגָדִים חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל קֹדֶם שֶׁיַּזְכִּיר צִיץ וְכֻתֹּנֶת מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וּמִכְנָסַיִם. וְכֵן אָמַר וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת, וְאֵין בַּיְּצִיאָה עֲבוֹדָה שֶׁיִּתְחַיֵּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם מְחֻסַּר בְּגָדִים. וְכֵן "וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו" שמות כ"ח:מ"ג, כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ח:מ"ג, וְהָיוּ כָּל הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו הָרְאוּיִים לוֹ וְהָאֲמוּרִים בָּהֶם, "וָמֵתוּ", הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמְשַׁמֵּשׁ מְחֻסַּר בְּגָדִים חַיָּב מִיתָה. וְכֵן נִרְאֶה זֶה בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט:אֲבָל לְפִי הָעוֹלֶה מִן הַסֻּגְיוֹת שֶׁבַּגְּמָרָא אֵין דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ כֵּן, אֲבָל אֶצְלָם הַמִּצְוָה הַזֹּאת שָׁוָה בְּכֻלָּם, בְּאַהֲרֹן וּבְבָנָיו, וְהִיא עַל הַמִּכְנָסַיִם, וְהָעֹנֶשׁ גַּם כֵּן בָּהֶם כִּי צִוָּה בָּעֲשִׂיָּה "וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד" שמות כ"ח:מ"ב, וְצִוָּה עַל הַלְּבִישָׁה "וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו" שמות כ"ח:מ"ג, כִּי בִּשְׁאָר הַבְּגָדִים צִוָּה לְמַעְלָה בַּעֲשִׂיָּתָם מפסוק ב עד פסוק מ וְצִוָּה בַּלְּבִישָׁה בפסוק מא "וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ", אִם כֵּן הַצַּוָּאָה הַזּוֹ שמות כ"ח:מ"ג כֻּלָּהּ עַל הַמִּכְנָסַיִם, וַעֲלֵיהֶן יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ: וְלָמַדְנוּ זֶה מִמַּה שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין פג: וּבִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים זבחים יז: מְחֻסַּר בְּגָדִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ מְנָא לַן דִּבְמִיתָה, א"ר אַבְהוּ א"ר יוֹחָנָן, וּמָטוּ בָּהּ מִשְּׁמֵהּ דְּר' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, "וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם" שמות כ"ט:ט', בִּזְמַן שֶׁבִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם כְּהֻנָּתָם עֲלֵיהֶם, אֵין בִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶם אֵין כְּהֻנָּתָם עֲלֵיהֶם, וַהֲווֹ לָהֶם זָרִים, וְאָמַר מָר זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּמִיתָה. וְאִם הָיָה הַכָּתוּב הַזֶּה שמות כ"ח:מ"ג אֶצְלָם בְּכָל הַבְּגָדִים הִנֵּה בְּכָאן עֹנֶשׁ מְפֹרָשׁ לִמְחֻסַּר בְּגָדִים, כְּמַאֲמַר הָרַב. אֲבָל הִיא בַּמִּכְנָסַיִם בִּלְבַד, וְהַכָּתוּב הָאַחֵר שמות כ"ט:ט' בִּשְׁאָר הַבְּגָדִים, וְלֹא הֻזְכְּרוּ שָׁם הַמִּכְנָסַיִם. וְהָרְאָיָה עַל דַּעְתָּם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר לְמַטָּה להלן כט ה ט בְּסֵדֶר הַלְּבִישָׁה מִכְנָסַיִם כְּלָל, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁעָנַשׁ עֲלֵיהֶם בְּכָאן אֵין צֹרֶךְ לַחְזֹר וּלְהַזְכִּירָם, כִּי בְּיָדוּעַ שֶׁיִּלְבָּשֵׁם:וּמַה שֶׁאָמַר לְמַעְלָה כאן וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָמוּת, הוּא עַל דַּעְתִּי בֵּאוּר לְמִצְוַת הַפַּעֲמוֹנִים, כִּי מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ בַּלְּבִישָׁה, וְאֵין דֶּרֶךְ הַנִּכְבָּדִים לַעֲשׂוֹת לָהֶם כֵּן, לְכָךְ אָמַר כִּי צִוָּה בָּהֶם בַּעֲבוּר שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹלוֹ בַּקֹּדֶשׁ, וְיִכָּנֵס לִפְנֵי אֲדוֹנָיו כְּאִלּוּ בִּרְשׁוּת, כִּי הַבָּא בְּהֵיכַל מֶלֶךְ פִּתְאוֹם חַיָּב מִיתָה בְּטַכְסִיסֵי הַמַּלְכוּת, כְּעִנְיַן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אסתר ד יא: וְיִרְמֹז לְמָה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא יְרוּשַׁלְמִי א ה "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד" ויקרא טז יז, אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם" יחזקאל א י לֹא הָיוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, עַל כֵּן צִוָּה לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ כְּמִי שֶׁיִּקְרָא "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי", וְיָבֹא לַעֲבֹד אֶת הַמֶּלֶךְ בְּיִחוּד, וְכֵן בְּצֵאתוֹ, לָצֵאת בִּרְשׁוּת, וְשֶׁיִּוָּדַע הַדָּבָר כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ מְשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ לָשׁוּב לְפָנָיו. וּבְפִרְקֵי הֵיכָלוֹת יָדוּעַ זֶה הָעִנְיָן. וְהִנֵּה הַטַּעַם שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ בּוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וְהִזְהִיר זֶה בְּכ"ג לְמַעֲלָתוֹ, וְזֶה טַעַם "לִפְנֵי ה'", כִּי הוּא הָעוֹבֵד לְפָנָיו שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ כִּי מַלְאַךְ הַשֵּׁם צְבָאוֹת הוּא מלאכי ב ז, כִּי הַהֶדְיוֹטִים לא יִכָּנְסוּ בַּהֵיכָל לְהַקְטִיר וּלְהֵטִיב: וְרָאִיתִי בְּמִדְרַשׁ וְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה ל"ח:ח' בְּאַבְנֵי הַחֹשֶׁן מָה טַעַם, שֶׁיְּהֵא הקב"ה מִסְתַּכֵּל בָּהֶן בְּבִגְדֵי הַכֹּהֵן בִּכְנִיסָתוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְנִזְכַּר לִזְכוּת הַשְּׁבָטִים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר, מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה פֵּדָגוֹג נִכְנָס אֶצְלוֹ מְלַמֵּד עַל בְּנוֹ סָנֵגוֹרְיָא, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִן הָעוֹמְדִים עָלָיו שֶׁמָּא יִפְגְּעוּ בּוֹ, מֶה עָשָׂה, הִלְבִּישׁוֹ פּוֹרְפִירָא שֶׁלּוֹ שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וּמִתְיָרְאִין מִמֶּנּוּ, כָּךְ אַהֲרֹן הָיָה נִכְנָס בְּכָל עֵת ויק"ר כב ו לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְאִלּוּלֵי זְכֻיּוֹת הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת עִמּוֹ וּמְסַיְּעוֹת אוֹתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לִכָּנֵס, לָמָּה, שֶׁהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שָׁם, מֶה עָשָׂה הקב"ה נָתַן לוֹ מִדְּמוּת לְבוּשֵׁי הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה נט יז "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן". עַד כָּאן אַגָּדָה זוֹ. וְאע"פ שֶׁלֹּא הָיָה נִכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים בִּבְגָדִים אֵלּוּ, אַף בְּאֹהֶל מוֹעֵד הֻצְרַךְ לְכָךְ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב ויקרא טז יז "וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד":

3 שפתי חכמים פתח ↗

להיכל וכן למשכן. פירוש כשיבנה המקדש קאי אהל מועד אהיכל ואף על פי שאהל מועד מורה על המשכן לבד ההיכל יבא מק"ו דמשכן. נח"י ולא נהירא דבהדיא אמרינן בשבועות דף ט"ז אילו נאמר משכן ולא נאמר מקדש הייתי אומר וכו' ואילו נאמר מקדש ולא נאמר משכן הייתי אומר וכו' ומשמע דלא נוכל ללמוד לא בק"ו ולא במה מצינו לכ"נ שהרב למד זה מהא דאמרינן בת"כ פרשת שמיני גבי יין ושכר באהל מועד אין לי אלא אהל מועד מניין לרבות שילה ובית עולמים ת"ל חוקת עולם ע"כ. ולזה נתכוון הרב במה שכתב בסמוך בפסוק חוקת עולם:

3 דברי דוד פתח ↗

בבאם אל אהל מועד להיכל, וכן למשכן דגם מקדש מיקרי אהל מועד כדאיתא בריש עירובין:

4 שפתי חכמים פתח ↗

שהמשמש מחוסר בגדים במיתה. ומשום דמקרא דולא ימות לא למדנו רק הששה בגדים דלעיל מיניה אבל לא על המכנסים והציץ הכתובים אחריו אך קשה למה לא כתב שני בגדים הללו ג"כ למעלה ולכלול אותם עם שאר בגדי כהונה כדי דקרא דולא ימות אכולהו קאי ולשתוק מקרא ולא ישאו עון ומתו. ושמא י"ל שלא תאמר דווקא אם יש לו כל השמונה בגדים ועבד העבודה ולא לבש כל הח' בגדים חייב אבל אם לא היה לו כל השמונה בגדים כגון שנאבדו או נטמאו ה"א דיכול לעבוד עבודה בבגדים הנותרים שיש לו כדי שלא לבטל הקרבן מפני שמחוסר בגדים לכן כתב ומתו יתירה ללמד שאם עבד עבודה במחוסר בגדים חייב מיתה:

4 דברי דוד פתח ↗

ומתו הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים כו' כבר כתבנו שזה, קמ"ל אפי' במכנסיים שאינם בגד גמור ולא, נראה מבחוץ והיינו דסדר הכתוב תחילה ולא ימות על חושן ואפוד ומעיל ואח"כ כתונת מצנפת ומכנסיים לפי שהציץ אינו בגד וכן המצנפת אינו אלא כיסוי הראש וכתונת אינו נראה בחוץ והמכנסיים רבותא טפי שאינו בגד ואינו נראה בחוץ ואפ"ה הוא בעונש מיתה אם מחסרו, כנלע"ד:

5 מזרחי פתח ↗

חקת עולם לו ולזרעו אחריו. כל מקום שנאמר חוקה לעכב או לזרעו אחריו הוא דאתא שלא תאמר למצוה ולא לעכובא ולא על לו ולבניו דמאחר שחייב עליהן מיתה בהכרח שהיא לעכובא:

1 והיו על אהרן. כָּל הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה, עַל אַהֲרֹן הָרְאוּיִין לוֹ:

2 ועל בניו. הָאֲמוּרִין בָּהֶם:

3 בבאם אל אהל מועד. לַהֵיכָל, וְכֵן לַמִּשְׁכָּן:

4 ומתו. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמְשַׁמֵּשׁ מְחֻסַּר בְּגָדִים בְּמִיתָה.

5 חקת עולם לו. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר חֻקַּת עוֹלָם הוּא גְּזֵרָה מִיָּד וּלְדוֹרוֹת, לְעַכֵּב בּוֹ מנחות י"ט:

3 מזרחי פתח ↗

בבואם אל אהל מועד להיכל וכן למשכן. שאף על פי שאהל מועד אינו מורה כי אם על המשכן מ"מ ההיכל בא מק"ו דמשכן אלא שהיה ראוי לומר למשכן וכן בהיכל:

3 גור אריה פתח ↗

להיכל וכן למשכן. כי גם ההיכל נקרא "אוהל מועד" כדאיתא בריש עירובין ב., דכתיב ויקרא כו, יא "ונתתי משכני בתוככם", וזה לאו משכן הוא, שהרי משכן כבר נעשה, אלא על מקדש קאמר, וכיון דמקדש איקרי משכן, אם כן גם כן נקרא המקדש "אוהל מועד", כדאיתא בריש עירובין שם:

4 מזרחי פתח ↗

ומתו הא למדת שהמשרש מחוסר בגדים חייב מיתה. דקרא דוהיו על אהרן אכלהו ח' בגדים קאי ומשום דמקרא דולא ימות לא למדנו רק הששה בגדים דלעיל מיניה אבל לא על השנים הכתובים אחריו שהם הציץ והמכנסים חזר וכתב האי קרא לחייב אף על השנים האחרונים שאם שמש מחוסר אחד מכל הח' בגדים חייב מיתה:

4 גור אריה פתח ↗

הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים כו'. אף על גב דכבר ילפינן זה מהא דכתיב פסוק לה "והיה על אהרן", כולהו צריכי; דאי לאו "ולא ימות" דכתיב אצל מעיל שם, הייתי אומר כי מחוסר פעמונים לאו מחוסר בגדים נקרא, שאין זה בגד, הוצרך לכתוב דאף מחוסר פעמונים חייב, כדכתיב שם "ונשמע קולו", וזה קאי על הפעמונים רמב"ן שם. ואי כתיב "ולא ימות" אצל מעיל, הייתי אומר דווקא מעיל ולא שאר בגדים, משום שזה דרך כבוד שלא יכנס פתאום, לפיכך צריך לו מעיל. ובויקרא רבה כא, ח, רבי יוחנן כד הוי סליק למשאל בשלמא דרבי חנינא הוי מנענע, על שם "ונשמע קולו". ובפרק ערבי פסחים אמרינן ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונא אותן; הנכנס לביתו פתאום וכל שכן לבית חבירו, שמע מינה שאין דרך ארץ לכנוס כך, ולפיכך חייב מיתה, אבל בבגדים אחרים לא, לכך כתב בגדים אחרים. ואם כתיב גבי מכנסים, הייתי אומר דווקא מכנסים משום שהם לכסות ערוה פסוק מב, אבל שאר בגדים לא, קא משמע לן. ואי כתב שאר בגדים, הייתי אומר דוקא שאר בגדים שהם לכבוד, אבל מכנסים שאינם רק לכסות ערוה, ופעמוני מעיל שהם דרך כבוד – לא, קא משמע לן .ואי כתב שאר בגדים, הייתי אומר דוקא שאר בגדים שהם לכבוד, אבל מכנסים שאינם רק לכסות ערוה, ופעמוני מעיל שהם דרך כבוד -- לא, קא משמע לן.ואי כתב מעיל מכנסים ופעמונים, ואי אמרת מה לפעמונים משום שאין דרך לכנוס פתאום – מכנסים יוכיח, ואם אתה אומר מה למכנסים שהם לכסות בשר ערוה – פעמונים יוכיח, וחזר הדין, הצד השוה שהם לבגדי כהונה וחייב מיתה עליהם, אף אני אביא כל בגדי כהונה, דהייתי אומר מה לאלו שנים ששניהם זה בשביל דרך ארץ, שגנאי לכנוס לאחר פתאום, וגנאי לשמש שלא לכסות בשר ערוה, אבל שאר בגדים לא, קא משמע לן. ואי כתב מכנסים ושאר בגדי כהונה, ונילף מינייהו במה הצד פעמונים, הייתי אומר מה להנך שהם בגדים לכסות, אבל פעמונים לא, קא משמע לן. ואי כתב פעמונים ושאר בגדים, ונילף מינייהו במה הצד, הייתי אומר מה להנך סוף סוף הם בגדי כבוד, שהרי הפעמונים במעיל היו, ולא מכנסים, לכך איצטריך כולהי לכתוב:

« רש"י על שמות כ״ח:מ״ב רש"י על שמות כ״ט:א׳ »