רש"י על שמות כ״ג:י״ח

רש"י על שמות כ״ג:י״ז » « רש"י על שמות כ״ג:י״ט

1 שפתי חכמים פתח ↗

לא תזבח וגו' לא תשחט את הפסח כו'. אמר את הפסח במקום דם זבחי להורות שאין זבחי האמור כאן אלא הפסח בלבד לאפוקי חגיגה ואמר בי"ד בניסן להורות שאין זה הלאו אלא בי"ד בניסן בלבד ולא בשאר ימות השנה ואמר עד שתבער החמץ במקום על חמץ מפני שעל חמץ משמע על החמץ ממש לכן אמר עד שתבער החמץ:

1 רמב"ן על שמות פתח ↗

לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי לֹא תִּשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד שֶׁתְּבַעֵר אֶת הֶחָמֵץ. לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְלֹא תָּבִין מִמֶּנּוּ שֶׁיִּרְצֶה לְדָרְשׁוֹ אַזְהָרָה עַל בִּעוּר הֶחָמֵץ שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶם זְמַן הַשְּׁחִיטָה, כְּמוֹ שֶׁהֻזְכַּר זֶה בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן בִּפְסָחִים ה. זְמַן שְׁחִיטָה אֲמַר רַחֲמָנָא, שֶׁאֵין זֶה עִקַּר מִדְרַשׁ הַכָּתוּב כְּפִי פְּסַק הַהֲלָכָה שָׁם, כִּי בִּעוּר חָמֵץ בְּעֶרֶב פֶּסַח אֵין בּוֹ לָאו מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא אֲפִלּוּ לָאוֹכֵל אוֹתוֹ. אֲבָל לְפִי הָעִנְיָן שֶׁהוּא כַּהֲלָכָה הוּא אַזְהָרָה לְשׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ. וְעִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא חָמֵץ לְאֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה הַנִּמְנִין עַל הַפֶּסַח בִּשְׁעַת הַשְּׁחִיטָה. וְכָךְ כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ג:י"ח בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא רש"י על שמות ל"ד:כ"ה. וְרָאוּי לַמִּקְרָא שֶׁיֹּאמַר לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ זִבְחִי, כִּי הַדָּם אֵינֶנּוּ נִזְבָּח, אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ במכילתא כאן הוּא לְרַבּוֹת אֶת הַזְּרִיקָה, שֶׁלֹּא יִזְרֹק עַל חָמֵץ, יֹאמַר לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ, וְלֹא דַּם זִבְחִי, כְּלוֹמַר וְלֹא דַּם זִבְחִי יִהְיֶה עַל הֶחָמֵץ, וּמִקְרָא קָצָר הוּא:

1 גור אריה פתח ↗

לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח בי"ד בניסן עד שתבער החמץ. החליף מלת "תזבח" במלת 'תשחט', כי בכל מקום הזביחה אינה משמע השחיטה בלבד, רק תקון הבהמה, כדכתיב בראשית מו, א "ויזבח זבחים", וכן בכל מקום, והווה אמינא דהך קרא הכי קאמר, לא תזבח הפסח, דהיינו תקון עשייתו, ולפיכך כתב רש"י דהך זביחה דכתיב בקרא הוא כמו 'לא תשחוט'. ומזה הטעם לא כתב רש"י כאן 'אזהרה לשחיטה ולזריקה' כמו שכתב בפרשת כי תשא להלן לד, כה אזהרה לשוחט ולזורק, דהווה אמינא דיליף ליה מדכתיב לשון זביחה, דמשמע כל תקון הזבח. ואם תאמר, ומאי נפקא מיניה, דהא זריקה נמי אסור, ואין זה קשיא, דאם כן לא היה משמע מזה כלל איסור שחיטה, כי "דם זבחי" משמע זריקה, ורק אסור לתקן עיקר הקרבן, דהיינו זריקה שהיא תקון הקרבן, לכך החליף מלת "תזבח" במלת 'תשחט'. ואם תאמר, דלמא הכי נמי, זה אינו, דהא כתיב בפרשת כי תשאשם "לא תשחט דם זבחי". ואם תאמר, בלאו הכי מוזהר שלא יהיה לו חמץ אחר חצות היום, ויש לומר שאם יש לאחד מבני החבורה חמץ – כולם עוברים בלאו פסחים סג ע"ב, ומשום איסור חמץ לא היה עובר רק מי שלא ביער. ועוד, דמשום חמץ אין כאן רק איסור לבד, והשוחט או הזורק על החמץ הוא עובר בלאו:

2 שפתי חכמים פתח ↗

חוץ למזבח. פירוש כשנזרק דמו ביום שאם היו החלבים על גבי הרצפה דהיינו חוץ למזבח עד שעלה עמוד השחר נפסלו בלינה מגילה דף כ':

3 שפתי חכמים פתח ↗

כל הלילה. פי' הוא העולה כל הלילה לאו למעוטי להקטרה מן הבוקר ואילך אלא לומר שאם העלו על המזבח אפי' רגע אחד קודם אור הבוקר כשר להקרבה אפי' אחר אור הבוקר ואין להקשות א"כ תרי קראי ל"ל י"ל דעיקר קרא דעל מוקדה וגו' בא ללמד שמצוה להעלותן על המזבח מעת שקיעת החמה ויניח שם כל הלילה כדי שיתעכלו יפה ואגב נלמוד ג"כ שאם היו על המערכה כשרים להקטרה אפי' אחר אור הבוקר וכדמשמע מקרא דלא ילין ובזה יתורצו קושיות של הרא"ם:

3 גור אריה פתח ↗

תלמוד לומר על מוקדה על המזבח כל הלילה כו'. פירוש, מדכתיב ויקרא ו, ב "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", משמע דכל הלילה יכול להעלות אותם מן הרצפה מגילה כא., כדמשמע "היא העולה", על שהוא לשון העלאה, "על מוקדה כל הלילה", ואם כן כאשר יעלה אותם בסוף הלילה בודאי יהיו על המערכה ביום, שמע מינה דאם העלה בלילה על המערכה אינה נפסלת בבוקר, רק אם היה על הרצפה. אבל מזה אין להביא ראיה מדכתיב "לא ילין חלב חגי עד בוקר", משמע הא עד בוקר אפשר להיות מעלה כל הלילה אפילו רגע אחד קודם היום קושית הרא"ם, דזה אין ראיה, דהרי יש לפרש "לא ילין חלב חגי" שלא יעלה סמוך לאור הבוקר, שלא יהיה על המערכה כלל כשיאור היום. אבל מדכתיב "היא העולה על מוקדה כל הלילה" דיש להעלות כל הלילה, אם כן בודאי תהיה ביום על המערכה, ואינה נפסלה שם, ויליף דמותר להעלות כל הלילה אף על גב שתהא ביום על המערכה:והרא"ם הבין דברי רש"י שבא לומר במה שאמר 'יכול אף על המערכה יהיו פסולים', שבא ללמוד דיהיה מותר להקטיר כל הלילה ויהיו על המערכה בלילה, ולפיכך מביא קרא "היא העולה על מוקדה כל הלילה" שמותר להקטיר האיברים כל הלילה, ולפיכך הקשה דהא מן "ולא ילין חלב חגי עד הבוקר" נילף דעד בוקר הוא דלא ילין, אבל כל הלילה מקטיר. ומעולם לא היה כוונתו של רש"י לזה, דפשיטא דמותר להקטיר כל הלילה, אלא שלא תאמר "לא ילין" דכתיב בקרא בכל ענין קאמר, שאף על המערכה יפסלו בלינה, ולפיכך היה מצוה שיקטירם כדי שיהיו נאכלים קודם הבוקר, לכך מייתי ראיה שפיר מדקאמר שמותר להקטיר כל הלילה, שמע מינה דהם על המערכה ביום, ופשוט. והנוסחא שבמכילתא שמצאתי הוא כדברי רש"י:

4 משכיל לדוד פתח ↗

ולא ילין וכו׳ יכול אף על המערכה וכו׳ תלמוד לומר וכו׳ פי׳ דרבינו רצה לפרש דמאי דכתיב ולא ילין היא דוקא חוץ למזבח כלו׳ חוץ למערכה אבל אם נותנם על המערכה אפי׳ רגע א׳ קודם אור היום באופן שכשהגיע ע״ה עדיין הם בעין שלא שלט האור אפי׳ במעוטן כ״ש ברוב אפ״ה לית לן בה והביא ראיה לזה מקרא דעל מוקדה וכו׳ כל הלילה ש״מ דאפי׳ רגע קטן קודם הבקר יכול להעלותן מהרצפה למערכה דסגי שיהא ע״ג האש בעת עלות השחר. והדר מקשה רש״י לנפשיה וכי תימא מנ״ל דההוא קרא דעל מוקדה אתא לשרויי הולכת האיברים כל הלילה דילמא לא היא אלא ה״ק קרא דמאחר שנתנם קודם שקיעת החמה על המערכה. אפילו עבר כל הלילה ולא נתעכלו עד סוף הלילה בהא הוא דלא איכפת לן אבל לא דאשתרי לכתחלה להעלותם כל הלילה. ומתרץ ר״שי באמרו ולא ילין אין לינה אלא בע״ה כלומ׳ דאילו לא אתא קרא אלא ללמד דבר זה אבל לעולם בעי׳ להעלותן קודם שקיעת החמה אלא דכל הלילה יש להן זמן להתעכל עד בקר וכשיגיע הבקר צריך שיהיו כבר דשן א״כ לא אצט׳ דמקרא דהכא נפקא דהא ע״כ אין לינה אלא בע״ה שנ׳ עד בקר ובהדי׳ קאמר לא ילין עד בקר שלא ימצאו עוד בעולם כשיבא בקר אלא מדאצטריכא תרי קראי ש״מ דקרא דהתם בא ללמוד היתר ההולכה מן הרצפה למזבח קודם הבקר וקרא דהכא אתא למימר שאם הניחן חוץ למזבח עד שהגיע ע״ה דעדיין לא העלן עובר בלאו. ודוק דבזה נל״עד שיתורץ כל מה שהרגיש מוהרא״ם ז״ל ע״ע. וגם בזה יתורץ למה היפך ושינה רבינו סדר הכתובים דברישא פי׳ עד בקר והדר ולא ילין דהא מ״ש על ולא ילין בא להכריח פירושו וליישב מה שהיינו יכולים להק׳ על דבריו:

4 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ולא ילין, אין לינה אלא בעמוד השחר וכו'. כלומר פסול לינה נכנס לתוקפו משעולה עמוד השחר, דהיינו אם הניח את החלב חוץ למזבח עד שהגיע עמוד השחר, עובר בלאו. רש"י חוזר כאן למקובל עליו - לבאר משמעה של מלה אחר ביאור ההקשר כולו. פ' משפטים תשנ"ו

1 לא תזבח על חמץ וגו'. לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּי"ד בְּנִיסָן עַד שֶׁתְּבַעֵר הֶחָמֵץ מכילתא:

2 ולא ילין חלב חגי חוּץ לַמִּזְבֵּחַ:

3 עד בקר. יָכוֹל אַף עַל הַמַּעֲרָכָה יִפָּסֵל בְּלִינָה, תַּ"לֹ עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה ויקרא ו':

4 ולא ילין. אֵין לִינָה אֶלָּא בְעַמּוּד הַשַּׁחַר, שֶׁנֶּאֱמַר עַד בֹּקֶר, אֲבָל כָּל הַלַּיְלָה יָכוֹל לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָרִצְפָּה לַמִּזְבֵּחַ מגילה כ':

1 מזרחי פתח ↗

לא תשחט את הפסח בי"ד בניסן עד שתבער החמץ. חפשתי בספרים רבים ובכלן כתוב לא תשחט על חמץ במקום לא תזבח ונראה לי שהוצרך לעשות כן להורות שאף על פי שלא נעשה בו שום פועל הזבח אלא ששחט אותו בלבד שאין הכהונה נוהגת בזבח אלא משחיטה ואילך וכששחט אותו עדיין היה חמצו קיים שלא בערו להוציאו מרשותו הוא עובר בלאו ואמר את הפסח במקום זבחי להורות שאין זבחי האמור פה אלא הפסח בלבד ואמר בי"ד בניסן להורות שאין זה הלאו אלא בי"ד בניסן בלבד ולא בשאר ימות השנה כמובן מלא תשחט על חמץ סתם גם אמר לא תשחט את הפסח והשמיט מלת דם להורות שלא תשחט דבק עם זבחי לא עם הדם כאילו אמר לא תשחט זבחי על חמץ גם אמר עד שתבער החמץ במקום על חמץ מפני שעל חמץ מורה על החמץ ממש אבל במלת דם לא דבר פה כלו' ובפרשת כי תשא פירש אזהרה לשוחט או לזורק כאילו אמר לא תשחט זבחי ולא תזרוק דמי בי"ד בניסן בעוד החמץ קיים וכן שנינו במכילתא לא תזבח על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח והחמץ קיים אין לי אלא זביחה זריקה מניין ת"ל דם זבחי ומה שאמר אזהרה לשוחט או לזורק ולא אמר אזהרה למניח חמצו קיים בי"ד בעת שחיטת הפסח הוא להורות שאין האזהרה הזאת על מי שלא בער החמץ בי"ד מזמן שחיט' הפסח שהוא בין הערבים כי בעור החמץ בערב הפסח אינו באזהרה אלא בעשה בלבד אפילו אליבא דר' יהודה דמחייב לאו באכילתו מו' שעות ולמעלה אבל האזהרה הזאת היא לשוחט הפסח בי"ד בעוד שהחמץ ברשותו:

1 דברי דוד פתח ↗

לא תזבח על חמץ, לא תשחט את הפסח כו'. כתב לא תשחט במקום תזבח והוסיף בי"ד בניסן כו'. ונראה דקשה לו דבקרא לא נזכר רק דם זבחי, ממילא קאי הציווי על הדם והייתי טועה לפרש דלא תזבח היינו לא תזבח דבפ' השוחט דף כ"ז ילפינן שחיטה מן הצואר בכל הבהמות מדכתיב וזבחת ממקום שזב חטיהו, ואם כן היה הציווי כאן שלא יזוב מדם השחיטה של פסח על החמץ היינו חמץ ממש שמונח לפנינו, ולפ"ז אין זמן קצוב על איסור זה אלא בשום פעם לא יהיה כן דהא לא ידענו גבול לזה, לזה כתב לא תשחט כלומר כאילו לא נכתב תזבח אלא שחיטה ואין הציווי על הדם אלא על הפסח והאי חמץ לא חמץ ממש אמר אלא דנתן גבול וזמן אימתי ישחט הפסח דהיינו כל זמן שמותר לך חמץ בי"ד בניסן אז לא תשחט הפסח ומלת חמץ היינו זמן היתר חמץ, וע"כ כתב עד שתבער החמץ. זה נ"ל נכון מאד בס"ד ולא כהרא"ם שכתב בענין אחר:

2 מזרחי פתח ↗

לא ילין חלב חגי חוץ למזבח עד הבקר. בחלבים של קרבן שנזרק דמו ביום קמיירי שאם היו על גבי הרצפ' דהיינו חוץ למזבח עד שעלה עמוד השחר נפסלין בלינה ושוב אינו יכול להעלותו מן הרצפ' למזבח וזהו ששנינו בסוף פרק הקור' את המגלה כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקט' חלבי' ואמורים ומיירי כשנזרק דמן ביום שהרי כל הקרבנות אין שוחטין אותן ולא זורקין דמן אלא ביו' שנ' ביו' צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ביום ולא בלילה וכתיב ביום הקריבו את זבחו ביום הזביחה תהיה ההקרבה וכיון ששקע' החמ' נפסל הדם אבל מה שכת' את' זה יכול אף על המערכה יפסל בלינה ת"ל על מוקד' על המזבח כל הלילה לא שמעתי פירושו מפני שממה שאמר שפירוש לא ילין חלב חגי הוא שלא ילין חוץ מן המזבח משמ' שאם היו על הרצפה אחר שעלה עמוד השחר הוא דאינו מעלה אותם על המזבח להקטירן הא אם היו על המערכה מקטירן אפילו אחר שעלה עמוד השחר וממה שאמר יכול אף על המערכה יפסל בלינה ת"ל על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר משמ' שאחר הבקר דהיינו אחר שעלה עמוד השחר פסולין להקטרה אע"פ שהיו על המערכה ועוד' שמהברית' השנוייה בת"כ ומייתי לה בפ' יוצא דופן בפסוק על מוקדה על המזבח כל הלילה משמע שהפסוק הזה אינו מדבר אלא למצוה להודיע שמצוה להעלותן על המזבח מעת שקיעת החמה ויניחם שם כל הלילה כדי שיתעכלו יפה יפה אבל אם לא העלה אותם מעת שקיעת החמה אע"פ שהיו על הרצפה כל הלילה ולא נשאר מהלילה רק רגע אחד עד שיעלה עמוד השחר מקטירן כדילפינן לה מקרא דלא ילין חלב חגי עד בקר שפירושו שלא ילין חלב חגי אשר הוא על הרצפ' חוץ מן המזבח עד שיעלה עמוד השחר אבל קודם שיעלה עמוד השחר יכול להעלותו על המזבח אע"פ שהיו על הרצפה לא כמו שפירש רש"י יכול אף על המערכה יפסל בלינה ת"ל על מוקד' על המזבח כל הלילה דמשמ' שבא להתי' הקטרת כל הלילה כשהן על המערכה שא"כ תיפוק לי מקר' דלא ילין חלב חגי שהוא חוץ מן המזבח עד הבקר דמשמע הא קודם הבקר מעלה אותן מן הרצפ' לראש המזבח ומקטירן ואם מן הרצפה מעלה אותן כל הלילה ומקפירן כ"ש כשהן על המערכה וכך שנו בהדיא בבריתא בת"כ היא העולה על מוקד' על המזבח כל הלילה ללמד שיהא נותנן מבא השמש והם מתאכלים ע"ג המזבח כל הלילה או אינו אומר אלא שיהו מעלים מן הארץ על גבי המזבח כל הלילה מה אני מקיים ולא ילין חלב חגי עד בקר ללמד שיהו מעלים מן הארץ על גבי המזבח כל הליליה הא מה אני מקיים כל הלילה שיהא נותנן מבא השמש והם מתאכלים על גבי המזבח כל הלילה ומת"ל עד הבקר אלא אם אינו עניין לעכול אברים תנהו עניין לתרומת הדשן מלמד שתורמין את המזבח כל הלילה אך מההיא דשלהי פ' הקורא את המגלה דקתני כל הלילה כשר לקציר' העומר ולהקטיר חלבים ואברים שאמרו בגמרא הקטר חלבים מנ"ל דכתיב כל הלילה עד הבקר נראה שהמקרא הזה לא בא אלא להכשיר הקטרתן כל הלילה והיינו כדברי רש"י ז"ל:

3 דברי דוד פתח ↗

עד בקר, יכול אף על המערכה יפסל בלינה כו'. נראה כוונת רש"י היא בדרך זה דפסוק לא ילין מלמד על היתר ליקח מן הרצפה להקטיר כל הלילה דהיינו כל זמן שירצה בלילה כמ"ש רש"י אחר זה. וכאן כתב רש"י בקיצור חוץ למזבח דהיינו שדוקא לינה חוץ למזבח אוסרת להקטיר אח"כ אבל אם אין חוץ למזבח שיעור לינה מותר דהיינו שמתחיל להקטיר במיעוט בתרא דלילה כשר להקטיר אף אם יגמור ההקטר ביום שאחריו, וע"ז אמר יכול אף על המערכה יפסול בלינה פירוש מנא לך לפרש כן כמו שזכרתי דילמא קרא מיירי אף במערכה צריך שלא יהא נשאר מן החלב אחר הלינה דהיינו שלא נשרף כולו, ממילא נשמע שאסור להקטיר בלילה אלא בשיש שיעור שיהיה נקטר כולו בלילה ת"ל על מוקדה כל הלילה משמע בסוף הלילה, אפילו רגע אחד קודם בקר שוה לתחילת הלילה ומותר אפילו רגע אחד מן הלילה, א"כ בודאי יהיה נקטר ביום אלא ודאי דמיירי דוקא בחוץ למזבח כל הלילה אבל בחוץ למזבח בלילה חוץ ממקצתה מותר אפילו ברגע אחד. וא"ל א"כ ל"ל לא ילין תיפוק ליה מן על מוקדה כל הלילה, דהו"א אדרבה קרא דכל הלילה בא למפסל אפילו בקצת לילה וה"ק קרא על מוקדה שיעורו כל הלילה פירוש ולא יהיה ממנה חוץ למזבח אפילו מקצת מן הלילה קמ"ל לא ילין דדוקא לינה אוסרת אבל בפחות מלינה אין איסור כלל, וא"כ צ"ל דקרא דכל הלילה אתא לאורויי היתר כל משך הלילה להתחיל בהקטרה ועל הגמר אין קפידא רק שיתחיל בעוד לילה והרא"ם הביא ת"כ דמצריך באמת שיתחיל מן ביאת השמש והם מתאכלים כל הלילה. זהו למצוה בעלמא לכתחילה אבל דיעבד כשר אפילו ברגע אחד, ובזה ניחא מה שהקשה הרא"ם:

4 דברי דוד פתח ↗

רש"י על שמות כ״ג:י״ז » « רש"י על שמות כ״ג:י״ט