רש"י על שמות כ״ג:י״ח

« רש"י על שמות כ״ג:י״ז רש"י על שמות כ״ג:י״ט »

18 שפתי חכמים פתח ↗

לא תזבח וגו' לא תשחט את הפסח כו'. אמר את הפסח במקום דם זבחי להורות שאין זבחי האמור כאן אלא הפסח בלבד לאפוקי חגיגה ואמר בי"ד בניסן להורות שאין זה הלאו אלא בי"ד בניסן בלבד ולא בשאר ימות השנה ואמר עד שתבער החמץ במקום על חמץ מפני שעל חמץ משמע על החמץ ממש לכן אמר עד שתבער החמץ:

18 רמב"ן על שמות פתח ↗

לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי לֹא תִּשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד שֶׁתְּבַעֵר אֶת הֶחָמֵץ. לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְלֹא תָּבִין מִמֶּנּוּ שֶׁיִּרְצֶה לְדָרְשׁוֹ אַזְהָרָה עַל בִּעוּר הֶחָמֵץ שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶם זְמַן הַשְּׁחִיטָה, כְּמוֹ שֶׁהֻזְכַּר זֶה בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן בִּפְסָחִים ה. זְמַן שְׁחִיטָה אֲמַר רַחֲמָנָא, שֶׁאֵין זֶה עִקַּר מִדְרַשׁ הַכָּתוּב כְּפִי פְּסַק הַהֲלָכָה שָׁם, כִּי בִּעוּר חָמֵץ בְּעֶרֶב פֶּסַח אֵין בּוֹ לָאו מִן הַתּוֹרָה, וְלֹא אֲפִלּוּ לָאוֹכֵל אוֹתוֹ. אֲבָל לְפִי הָעִנְיָן שֶׁהוּא כַּהֲלָכָה הוּא אַזְהָרָה לְשׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ. וְעִנְיָנוֹ שֶׁלֹּא יְהֵא חָמֵץ לְאֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה הַנִּמְנִין עַל הַפֶּסַח בִּשְׁעַת הַשְּׁחִיטָה. וְכָךְ כָּתַב רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ג:י"ח בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא רש"י על שמות ל"ד:כ"ה. וְרָאוּי לַמִּקְרָא שֶׁיֹּאמַר לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ זִבְחִי, כִּי הַדָּם אֵינֶנּוּ נִזְבָּח, אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ במכילתא כאן הוּא לְרַבּוֹת אֶת הַזְּרִיקָה, שֶׁלֹּא יִזְרֹק עַל חָמֵץ, יֹאמַר לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ, וְלֹא דַּם זִבְחִי, כְּלוֹמַר וְלֹא דַּם זִבְחִי יִהְיֶה עַל הֶחָמֵץ, וּמִקְרָא קָצָר הוּא:

18 גור אריה פתח ↗

לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח בי"ד בניסן עד שתבער החמץ. החליף מלת "תזבח" במלת 'תשחט', כי בכל מקום הזביחה אינה משמע השחיטה בלבד, רק תקון הבהמה, כדכתיב בראשית מו, א "ויזבח זבחים", וכן בכל מקום, והווה אמינא דהך קרא הכי קאמר, לא תזבח הפסח, דהיינו תקון עשייתו, ולפיכך כתב רש"י דהך זביחה דכתיב בקרא הוא כמו 'לא תשחוט'. ומזה הטעם לא כתב רש"י כאן 'אזהרה לשחיטה ולזריקה' כמו שכתב בפרשת כי תשא להלן לד, כה אזהרה לשוחט ולזורק, דהווה אמינא דיליף ליה מדכתיב לשון זביחה, דמשמע כל תקון הזבח. ואם תאמר, ומאי נפקא מיניה, דהא זריקה נמי אסור, ואין זה קשיא, דאם כן לא היה משמע מזה כלל איסור שחיטה, כי "דם זבחי" משמע זריקה, ורק אסור לתקן עיקר הקרבן, דהיינו זריקה שהיא תקון הקרבן, לכך החליף מלת "תזבח" במלת 'תשחט'. ואם תאמר, דלמא הכי נמי, זה אינו, דהא כתיב בפרשת כי תשאשם "לא תשחט דם זבחי". ואם תאמר, בלאו הכי מוזהר שלא יהיה לו חמץ אחר חצות היום, ויש לומר שאם יש לאחד מבני החבורה חמץ – כולם עוברים בלאו פסחים סג ע"ב, ומשום איסור חמץ לא היה עובר רק מי שלא ביער. ועוד, דמשום חמץ אין כאן רק איסור לבד, והשוחט או הזורק על החמץ הוא עובר בלאו:

19 שפתי חכמים פתח ↗

אף השביעית חייב בבכורים. ובקצת נוסחאות אינו כתיב רק בכורי אדמתך אדם נכנס וכו'. וכ"כ הג"א דאין השביעית חייב בבכורים דאין יכול לומר ועתה הנה הבאתי וגו' אשר נתת לי דהא לא לו נתן אלא הוא הפקר לכל:

19 רש"י על שמות פתח ↗

גדי. כָּל וָלָד רַךְ בְּמַשְׁמָע, וְאַף עֵגֶל וָכֶבֶשׂ; מִמַּה שֶּׁהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת "גְּדִי עִזִּים" לָמַדְתָּ שֶׁגְּדִי סְתָם כָּל יוֹנְקִים בְּמַשְׁמָע שם קי"ג:

19 משכיל לדוד פתח ↗

ראשית בכורי וכו׳ ואין בכורים אלא מז׳ מינין וכו׳ לכאורה ק׳ דאין כאן מקומו לבאר דין זה דכבר כתבו בפ׳ תבא דנ״פל מקרא מראשית ולא כל ראשית. ואפשר לומר שכוונת רבינו לרמוז שיש ליישב בזה סמיכות העניינים ב׳ דינים בפ׳ אחד הא דבכורים עם לא תבשל גדי. והיינו דבתר הכי סמך רבינו לזה גדי אף עגל וכבש וכו׳ וכוונתו דסמך הוא ית׳ ב׳ דינים אלו זה אצל זה דבתרוייהו צריכי׳ לומר לא מסרו הכתוב אלא לחכמים דבכורים אע״ג דכתיב ראשית בכולי סתם ביארו רז״ל ברוח קדש׳ שאין כל הפירות חייבים אלא דוקא ז׳ המינים נמצא דרבותינו בקבלתם באו להקל על מאי דנשמע לכאורה מפשט המקרא ובלא תבשל גדי הוא להפך דלפי הנשמע מפשט המקרא דוקא גדי ורז״ל עפ״י קבלתם אמרו דלאו דוקא אלא אף עגל וכבש בכלל גדי ולכך סמכם הכתוב כשם שאתם מקבלים דבריהם בסבר פנים יפות במקום שבאו להקל כגון אצל בכורים כך תקבלו כשבאו להחמיר כגון בלא תבשל גדי:

20 שפתי חכמים פתח ↗

כי לא אעלה בקרבך. ואע"פ שמרע"ה בטל אותה גזירה שנא' פני ילכו וגו' מ"מ בימי יהושע חזר שנ' אני שר צבא ה' עתה באתי עיין בהרמב"ן:

20 דברי דוד פתח ↗

הנה אנכי שולח מלאך כאן נתבשרו כו' הקשה הרמב"ן הא נתבטל דבר זה כשאמר משה אם אין פניך הולכים וכו' ונתרצה לו הקב"ה, ותירץ דבימי יהושע חזר כמ"ש כי אני שר צבא ה' וגו':

20 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

289 והרי "מלאך" פירושו "שליח", וכפי שכתב רש"י שמות כג, כ "הנה אנכי שולח מלאך - שהוא שליח, ואינו עושה אלא שליחותו". ובגו"א בראשית פי"ח אות יא: "ענין המלאך הוא השליחות, ושמות המלאכים הוא לפי השליחות שנשתלחו". ובתפארת ישראל פי"ז רסג: כתב: "המלאכים, אשר שמם יורה עליהם שהם מלאכים, שלוחים משמשים לזולתם". וכן כתב בגבורות ה' פמ"ד קסו:. ובגבורות ה' פס"ח שיד. כתב: "המלאכים נקראים עבדים, מפני שהם נבראים לצורך העולם, כי הם ממונים על עניני העולם, כמו העבד שהוא ממונה על צורך הבית. ויורה שמם עליהם, שנקרא 'מלאך' מלשון שליחות, שהוא נשלח לעשות רצונו של הקב"ה... והמלאכים אם שגם הם עלולים ממנו... נבראו לשמש בעולם מה שנשלחים מן השם יתברך. ולפיכך הם נמשכים וטפלים אחר דבר אחר". וראה למעלה בבאר הראשון הערה 111. ובתורה מצינו מלאכים נשלחים לבשר את שרה, ולהפוך את סדום, ולרפאות את אברהם רש"י בראשית יח, ב, בעקידה בראשית כב, יא, ועוד.

21 מזרחי פתח ↗

אל תמר בו לשון המראה אשר ימרה את פיך. ובתשלומו אל תמרה בו.

21 רמב"ן על שמות פתח ↗

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ כָּאן נִתְבַּשְּׂרוּ שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא וּשְׁכִינָה אוֹמֶרֶת "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" שמות ל"ג:ג'. כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, מְחֻבָּר לְרֹאשׁ הַמִּקְרָא, הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו כִּי שְׁמִי מְשֻׁתָּף בְּקִרְבּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ סנהדרין לח: זֶה מְטַטְרוֹן שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, מְטַטְרוֹן בְּגֵימַטְרְיָא שַׁדַּי. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות כ"ג:כ"א. וּבְאֵלֶּה שְׁמוֹת רַבָּה שמות רבה ל"ב:ח' רָאִיתִי גַּם כֵּן יֵשׁ מִי שֶׁדּוֹרֵשׁ כָּךְ שֶׁזֶּה עַל דְּבַר הָעֵגֶל. וְיֵשׁ לִשְׁאֹל, שֶׁהֲרֵי הַגְּזֵרָה הַהִיא לֹא נִתְקַיְּמָה, שֶׁהקב"ה אָמַר לוֹ "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" להלן לג ב ג, וּמֹשֶׁה בִּקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים וְאָמַר "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה, וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ" שם טו-טז, וְנִתְרַצָּה לוֹ הקב"ה וְאָמַר לוֹ, "גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה" שם יז. וְכָךְ אָמְרוּ סנהדרין שם דַּאֲפִילּוּ בְּפַרְוָנְקָא לָא קַבְּלִינֵהּ, דִּכְתִיב "אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה":וְהַתְּשׁוּבָה לְפִי הַדַּעַת הַזֹּאת, כִּי הַגְּזֵרָה הַהִיא לֹא נִתְקַיְּמָה עִם מֹשֶׁה בְּיָמָיו, הוּא מַה שֶׁאָמַר שמות ל"ג:ט"ז "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ", וְאָמַר שם יז "כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם", וְעוֹד אָמַר שם לד י "וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ", אֲבָל לְאַחַר מִיתָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שָׁלַח לָהֶם מַלְאָךְ, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב יהושע ה יג יד "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ, וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי", וְשָׁם תִּרְאֶה שֶׁשְּׁאָלוֹ יְהוֹשֻׁעַ "מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" שם יד, וְלֹא צִוָּה דָּבָר שֶׁנִּגְלָה אֵלָיו בַּעֲבוּרוֹ, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" שם טו, וְלֹא בֵּרֵר לָמָּה בָּא. אֲבָל הָיְתָה הַמַּרְאָה לְהוֹדִיעַ אוֹתוֹ כִּי מֵעַתָּה יִהְיֶה מַלְאָךְ שָׁלוּחַ לִפְנֵיהֶם לַצָּבָא בְּבֹאָם בַּמִּלְחָמָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "עַתָּה בָאתִי" שם יד. וְכָךְ אָמְרוּ בְּתַנְחוּמָא יח אֲנִי הוּא שֶׁבָּאתִי בִּימֵי מֹשֶׁה רַבְּךָ וְדָחָה אוֹתִי וְלֹא רָצָה שֶׁאֵלֵךְ עִמּוֹ. וּמְפֹרָשׁ אָמְרוּ בשמו"ר לב ג בִּטֵּל שֶׁלֹּא יִמְסְרוּ לָהֶם שַׂר כָּל יְמֵי מֹשֶׁה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּת מֹשֶׁה חָזַר אוֹתוֹ הַשַּׂר לִמְקוֹמוֹ, שֶׁכֵּן יְהוֹשֻׁעַ רוֹאֶה אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי", לְכָךְ נֶאֱמַר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ":וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, הַמַּלְאָךְ הַזֶּה שֶׁהֻבְטְחוּ בּוֹ בְּכָאן הוּא הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל בראשית מח טז אֲשֶׁר הַשֵּׁם הַגָּדוֹל בְּקִרְבּוֹ, כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים ישעיה כו ד, וְהוּא שֶׁאָמַר "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל" בראשית לא יג, כִּי דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ לִשְׁכּוֹן בְּבֵיתוֹ, וְיִקְרָאֶנּוּ הַכָּתוּב מַלְאָךְ בַּעֲבוּר הֱיוֹת כָּל הַנְהָגַת הָעוֹלָם הַזֶּה בַּמִּדָּה הַהִיא. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ סנהדרין לח: כִּי הוּא מְטַטְרוֹן, וְהוּא שֵׁם לְמוֹרֵה הַדֶּרֶךְ. וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי זֶה בְּסֵדֶר בֹּא אֶל פַּרְעֹה רמב"ן על שמות י"ב:י"ב. וְזֶה טַעַם לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי, הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּדִכְתִיב "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" שמות ט"ו:י"ז, וְהַטַּעַם אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי לִי, לִהְיוֹת בֵּית קָדְשִׁי וְתִפְאַרְתִּי כִּי שָׁם הַכִּסֵּא שָׁלֵם. וְעוֹד אַזְכִּיר רמב"ן על שמות כ"ד:א' כַּוָּנָתָם בִּשְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ. וְהִנֵּה קוֹלוֹ הוּא קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים, וְהַמִּצְוָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ מִפִּי הַנְּבִיאִים, אוֹ הַטַּעַם שֶׁלֹּא יְקַצְּצוּ בַּנְּטִיעוֹת וְיַעַזְבוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כְּעִנְיָן שֶׁדָּרְשׁוּ פתיחתא איכה רבתי ב "וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ" ישעיה ה כד זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהִנֵּה פֵּרוּשׁוֹ "וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ" שמות כ"ג:כ"א לִדְבָרַי, וְכֵן אָמַר "כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר" שמות כ"ג:כ"ב. וְאוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על שמות כ"ג:כ' רֶמֶז זֶה, שֶׁתִּרְגֵּם אֲרֵי בִּשְׁמִי מֵימְרֵהּ, כִּי בוֹ יְדַבֵּר:וְאָמַר וְאָיַבְתִּי אֶת אוֹיְבֶיךָ, שֶׁגַּם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים אֶהְיֶה לָהֶם אוֹיֵב, וְצַרְתִּי אֶת צוֹרְרֶיךָ עַל יָדוֹ בְּמִדַּת הַדִּין. וְלָכֵן פֵּרֵשׁ כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְגוֹ' וְהַכְּנַעֲנִי וְהִכְחַדְתִּיו, בַּהֲבִיאוֹ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם, לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא הַמַּכְחִיד אוֹתָם. וְהִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד יַכְחִידֵם. וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר הַמַּלְאָךְ הַזֶּה שׁוֹכֵן בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל לֹא יֹאמַר הקב"ה לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ שמות ל"ג:ג', כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ, וְהוּא בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, אֲבָל כְּשֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל רָצָה לְסַלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִתּוֹכָם וְשֶׁיִּהְיֶה מַלְאָךְ מִשְּׁלוּחָיו הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וּבִקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים וְחָזַר וְשִׁכֵּן שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם, וְשָׁם אֲפָרֵשׁ הַפְּסוּקִים בְּע"ה: וְגַם שָׁם בְּמִדְרַשׁ רַבָּה שמות רבה לב ח רָמְזוּ לָזֶה, אָמְרוּ הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, אָמַר לוֹ הקב"ה מִי שֶׁשָּׁמַר אֶת הָאָבוֹת יִשְׁמֹר אֶת הַבָּנִים, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם כְּשֶׁבֵּרַךְ אֶת יִצְחָק אָמַר "הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ" בראשית כד ז, בְּיַעֲקֹב "הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אוֹתִי" שם מח טז, אָמַר לָהֶם הוּא גְּאָלַנִי מִיַּד עֵשָׂו, הוּא הִצִּילַנִי מִיַּד לָבָן, הוּא זָנַנִי וּפִרְנְסַנִי בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, אָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה אַף עַכְשָׁו מִי שֶׁשִּׁמֵּר אֶת הָאָבוֹת יִשְׁמֹר אֶת הַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ. וְעוֹד אָמְרוּ שָׁם שמו"ר לב ד בְּפֵרוּשׁ, אָמַר לָהֶם הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל הִזָּהֲרוּ בַּשָּׁלִיחַ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר בִּשְׁלִיחוּתוֹ, מִדַּת הַדִּין הוּא אַל תַּמֵּר בּוֹ וכו'. וּמִכָּל מָקוֹם לְדִבְרֵי הַכֹּל הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִזְכַּרְתִּי אֱמֶת הוּא, שֶׁכָּל יְמֵי מֹשֶׁה לֹא הָיָה מַלְאָךְ שַׂר צָבָא הוֹלֵךְ עִמָּהֶם, כִּי מֹשֶׁה הָיָה מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמות י"ז:י"א "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל", וּבִימֵי יְהוֹשֻׁעַ הֻצְרַךְ לוֹ שֶׁיָּבֹא אֵלָיו מַלְאָךְ שַׂר צְבָא ה' לִלְחוֹם מִלְחֲמוֹתָם, וְהוּא גַּבְרִיאֵל הַנִּלְחָם לָהֶם, וְזֶהוּ שֶׁרָאָה אוֹתוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ יהושע ה יג, כִּי בָא לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים:

18 לא תזבח על חמץ וגו'. לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּי"ד בְּנִיסָן עַד שֶׁתְּבַעֵר הֶחָמֵץ מכילתא:

19 ולא ילין חלב חגי חוּץ לַמִּזְבֵּחַ:

20 עד בקר. יָכוֹל אַף עַל הַמַּעֲרָכָה יִפָּסֵל בְּלִינָה, תַּ"לֹ עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה ויקרא ו':

21 ולא ילין. אֵין לִינָה אֶלָּא בְעַמּוּד הַשַּׁחַר, שֶׁנֶּאֱמַר עַד בֹּקֶר, אֲבָל כָּל הַלַּיְלָה יָכוֹל לְהַעֲלוֹתוֹ מִן הָרִצְפָּה לַמִּזְבֵּחַ מגילה כ':

18 מזרחי פתח ↗

לא תשחט את הפסח בי"ד בניסן עד שתבער החמץ. חפשתי בספרים רבים ובכלן כתוב לא תשחט על חמץ במקום לא תזבח ונראה לי שהוצרך לעשות כן להורות שאף על פי שלא נעשה בו שום פועל הזבח אלא ששחט אותו בלבד שאין הכהונה נוהגת בזבח אלא משחיטה ואילך וכששחט אותו עדיין היה חמצו קיים שלא בערו להוציאו מרשותו הוא עובר בלאו ואמר את הפסח במקום זבחי להורות שאין זבחי האמור פה אלא הפסח בלבד ואמר בי"ד בניסן להורות שאין זה הלאו אלא בי"ד בניסן בלבד ולא בשאר ימות השנה כמובן מלא תשחט על חמץ סתם גם אמר לא תשחט את הפסח והשמיט מלת דם להורות שלא תשחט דבק עם זבחי לא עם הדם כאילו אמר לא תשחט זבחי על חמץ גם אמר עד שתבער החמץ במקום על חמץ מפני שעל חמץ מורה על החמץ ממש אבל במלת דם לא דבר פה כלו' ובפרשת כי תשא פירש אזהרה לשוחט או לזורק כאילו אמר לא תשחט זבחי ולא תזרוק דמי בי"ד בניסן בעוד החמץ קיים וכן שנינו במכילתא לא תזבח על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח והחמץ קיים אין לי אלא זביחה זריקה מניין ת"ל דם זבחי ומה שאמר אזהרה לשוחט או לזורק ולא אמר אזהרה למניח חמצו קיים בי"ד בעת שחיטת הפסח הוא להורות שאין האזהרה הזאת על מי שלא בער החמץ בי"ד מזמן שחיט' הפסח שהוא בין הערבים כי בעור החמץ בערב הפסח אינו באזהרה אלא בעשה בלבד אפילו אליבא דר' יהודה דמחייב לאו באכילתו מו' שעות ולמעלה אבל האזהרה הזאת היא לשוחט הפסח בי"ד בעוד שהחמץ ברשותו:

18 דברי דוד פתח ↗

לא תזבח על חמץ, לא תשחט את הפסח כו'. כתב לא תשחט במקום תזבח והוסיף בי"ד בניסן כו'. ונראה דקשה לו דבקרא לא נזכר רק דם זבחי, ממילא קאי הציווי על הדם והייתי טועה לפרש דלא תזבח היינו לא תזבח דבפ' השוחט דף כ"ז ילפינן שחיטה מן הצואר בכל הבהמות מדכתיב וזבחת ממקום שזב חטיהו, ואם כן היה הציווי כאן שלא יזוב מדם השחיטה של פסח על החמץ היינו חמץ ממש שמונח לפנינו, ולפ"ז אין זמן קצוב על איסור זה אלא בשום פעם לא יהיה כן דהא לא ידענו גבול לזה, לזה כתב לא תשחט כלומר כאילו לא נכתב תזבח אלא שחיטה ואין הציווי על הדם אלא על הפסח והאי חמץ לא חמץ ממש אמר אלא דנתן גבול וזמן אימתי ישחט הפסח דהיינו כל זמן שמותר לך חמץ בי"ד בניסן אז לא תשחט הפסח ומלת חמץ היינו זמן היתר חמץ, וע"כ כתב עד שתבער החמץ. זה נ"ל נכון מאד בס"ד ולא כהרא"ם שכתב בענין אחר:

18 משכיל לדוד פתח ↗

ולא ילין וכו׳ יכול אף על המערכה וכו׳ תלמוד לומר וכו׳ פי׳ דרבינו רצה לפרש דמאי דכתיב ולא ילין היא דוקא חוץ למזבח כלו׳ חוץ למערכה אבל אם נותנם על המערכה אפי׳ רגע א׳ קודם אור היום באופן שכשהגיע ע״ה עדיין הם בעין שלא שלט האור אפי׳ במעוטן כ״ש ברוב אפ״ה לית לן בה והביא ראיה לזה מקרא דעל מוקדה וכו׳ כל הלילה ש״מ דאפי׳ רגע קטן קודם הבקר יכול להעלותן מהרצפה למערכה דסגי שיהא ע״ג האש בעת עלות השחר. והדר מקשה רש״י לנפשיה וכי תימא מנ״ל דההוא קרא דעל מוקדה אתא לשרויי הולכת האיברים כל הלילה דילמא לא היא אלא ה״ק קרא דמאחר שנתנם קודם שקיעת החמה על המערכה. אפילו עבר כל הלילה ולא נתעכלו עד סוף הלילה בהא הוא דלא איכפת לן אבל לא דאשתרי לכתחלה להעלותם כל הלילה. ומתרץ ר״שי באמרו ולא ילין אין לינה אלא בע״ה כלומ׳ דאילו לא אתא קרא אלא ללמד דבר זה אבל לעולם בעי׳ להעלותן קודם שקיעת החמה אלא דכל הלילה יש להן זמן להתעכל עד בקר וכשיגיע הבקר צריך שיהיו כבר דשן א״כ לא אצט׳ דמקרא דהכא נפקא דהא ע״כ אין לינה אלא בע״ה שנ׳ עד בקר ובהדי׳ קאמר לא ילין עד בקר שלא ימצאו עוד בעולם כשיבא בקר אלא מדאצטריכא תרי קראי ש״מ דקרא דהתם בא ללמוד היתר ההולכה מן הרצפה למזבח קודם הבקר וקרא דהכא אתא למימר שאם הניחן חוץ למזבח עד שהגיע ע״ה דעדיין לא העלן עובר בלאו. ודוק דבזה נל״עד שיתורץ כל מה שהרגיש מוהרא״ם ז״ל ע״ע. וגם בזה יתורץ למה היפך ושינה רבינו סדר הכתובים דברישא פי׳ עד בקר והדר ולא ילין דהא מ״ש על ולא ילין בא להכריח פירושו וליישב מה שהיינו יכולים להק׳ על דבריו:

19 תוספתא כפשוטה על ביכורים פתח ↗

20. ונוהגת בשאר שנים וכו'. וכ"ה בד ובר"ש הנ"ל. ובכי"ע: וביכורים ועל הוי"ו נקודות לסימן מחיקה נוהגת וכו'. וצ"ל: נוהג', כלומר, נוהגים.ובבבלי יבמות ע"ג סע"ב: דתנא כלומר, משנתנו פ"ב מ"א ושייר, מדלא קתני ונוהגין פירש"י: תרומה ובכורים בשאר שני שבוע וכו', כלומר, כמו ששנו בתוספתא כאן. ובמאירי שם ע"ג א' הוצ' הר"ח אלבק עמ' 273: ונוהגין בכל שנה ושנה חוץ משנת השמטה שאין אדם זורע בה. והדברים תמוהים, ולמה לו לרבינו להוסיף "משום שאין אדם זורע בה", והרי אף גפן וזית חייבים בבכורים, וטעם הפטור הוא מפני שהם הפקר. ברם אנו רואים שהוא הבין מעצם לשון הגמרא "בשאר שני שבוע" שבשמיטה פטור מן התרומה והבכורים.38במדרש תנאים הוצ' הרד"צ הופמן, עמ' 174: אתה והלוי והגר דברים כ"ו י"א להוציא פירות שביעית והיובל שהן פטורין מן המעשרות. ובעל כרחינו הכוונה שהם פטורים אף מן הבכורים, כפי שמוכח מן העניין שם. ושמא נקטו לשון זו משום תרומה גרידא, אבל בכורים נוהגים אף בשמיטה, כשיטת רש"י בפירושו לשמות כ"ג, י"ט, ותשב"ץ ח"ב סי' רמ"ז. ועיין גם בפי' ר"א מזרחי שם ובגור אריה למהר"ל שם.39ועיין מה שהאריך בעניין תרומה ובכורים בשביעית בס' גור אריה יהודה להגר"מ יהודה ארי' בנו של הגר"מ זעמבא זצוק"ל, דיני תרו"מ סי' ט"ו. ועיי"ש גם בסי' ה' סוף ס"ק ד'. ועיין בהגהות תפארת יעקב במשניות הוצ' ראם סוף סדר זרעים בכורים ספ"ב שדן בזה והעיר גם על הגמרא ביבמות הנ"ל.

19 מזרחי פתח ↗

ראשית בכורי אדמתך אף השביעית חייבת בבכורים לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך. ברוב הספרים כתיב אף השביעית חייבת בבכורים. ונראה לי שאשר הביאם לזה הוא מפני שראו של גבי וביום השביעי תשבות פירש אף בשנה שביעית לא תעקר שבת ממקומה שלא תאמר כו' ולגבי שלשה פעמים בשנה פירש ג"כ לפי שהעניין מדבר בשביעית הוצרך ללמד שלא יסתרסו ג' רגלים ממקומן חשבו שלגבי בכורים נמי שלא יהיו הבכורים נדחין ממקומן ולכך אמרו אף השביעית חייבת בבכורים ואין הדבר כן שהרי במכילתא שנו גבי וביום השביעי תשבות נאמר כאן שבת בראשית לעניין שביעית שלא תסתרס עניין שבת בראשית ממקומה ולגבי ג' פעמים בשנה שנו נאמר שלשה רגלים בשביעית שלא יסתרסו ג' רגלים ממקומן ואלו לגבי ראשית בכורי אדמתך שנו למה נאמרה פרשה זו לפי שנאמר ולקחת מראשית כל פרי האדמה אין לי אלא פירות משקין מניין ת"ל תביא בית יי' אלהיך מ"מ אבל בקצת נוסחאו' אינו כתוב אלא בכורי אדמחך אדם נכנס לתוך שדהו כו':

19 דברי דוד פתח ↗

ראשית בכורי אדמתך, אף השביעית בכלל. כן הוא ברוב הספרים, והקשה הרא"ם ע"ז מן המכילתא. ובנ"א כתב שזה ודאי טעות סופר דהיאך יביא בכורים בשביעית דאין אתה קורא כאן אשר נתתה לי ובשביעית לא נתן לו אותה האדמה. והעיקר כמ"ש בקצת ספרים בזה הלשן, בכורי אדמתך אדם נכנס לתוך שדהו כו' והך אף השביעית נזכר כלל:

20 מזרחי פתח ↗

הנה אנכי שולח מלאך כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת כי לא אעלה בקרבך. בשמות רבה ואף על פי שהגזרה ההיא לא נתקיימה שהרי משה ע"ה עמד ובטלה בתפלתו שא"ל אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ונתרצה לו הקב"ה ואמר לו פני ילכו לא אשלח עוד מלאך אני בעצמי אלך כדפי' רש"י ז"ל מ"מ חזרה בימי יהושע והיא שנאמר להלן ויאמר לא כי אני שר צבא יי' עתה באתי ולא צוה אותו דבר עד שנאמר שנגלה אליו בעבורו אלא שאמר לו של נעלך ולא ברר לו למה בא אבל היתה המראה להודיע כי מעתה יהיה מלאך שלוח לפניהם לצבא בבואם במלחמה וזהו שאמר עתה באתי ואמר בתנחומא אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו ואמרו בפירוש שבטל שלא ימסרו לשר כל ימי משה וכיון שמת משה חזר אותו השר למקומו ואמר כי אני שר צבא יי' עתה באתי כך פירש הרמב"ן ז"ל ונכון הוא:

20 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1670 כי "מלאך" הוא מלשון "שליח", וכמבואר בגבורות ה' פמ"ד קסז., שם פס"ח שיד., וראה למעלה הערה 1648. וכן הוא בספר השרשים לרד"ק שורש אלך. ובגו"א בראשית פי"ח אות יא כתב: "ענין המלאך הוא השליחות, ולכך נקרא 'מלאך' לשון שליחות, ושמות המלאכים הוא לפי השליחות שנשתלחו. לכך אם מלאך אחד עושה שתי שליחות, היה מלאך אחד שני מלאכים... שעיקר עצמות המלאכים השליחות, שלזה הם נבראים לעשות שליחות". וכן כתב בתפארת ישראל פי"ז רסג., ובנצח ישראל פכ"ב תסז:. ורש"י שמות כג, כ כתב: "הנה אנכי שולח מלאך שהוא שליח, ואינו עושה אלא שליחותו". ובגו"א בראשית פל"ב אות לג כתב בתמיה: "איך רשאי המלאך לשנות לו שמו, דאין זה שליחותו".

20 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

494 כי "מלאך" הוא מלשון "שליח", וכמבואר בגבורות ה' פמ"ד קסז., שם פס"ח שיד., ויובא בהערה הבאה. וכן הוא בספר השרשים לרד"ק שורש אלך. ורש"י שמות כג, כ כתב: "הנה אנכי שולח מלאך שהוא שליח, ואינו עושה אלא שליחותו". ובגו"א בראשית פי"ח אות יא כתב: "ענין המלאך הוא השליחות, ולכך נקרא 'מלאך' לשון שליחות, ושמות המלאכים הוא לפי השליחות שנשתלחו. לכך אם מלאך אחד עושה שתי שליחות, היה מלאך אחד שני מלאכים... שעיקר עצמות המלאכים השליחות, שלזה הם נבראים לעשות שליחות" ראה להלן הערה 581, ופ"ה הערה 67. וכן כתב בתפארת ישראל פי"ז רסג., ובנצח ישראל פכ"ב תסז:. ובגו"א בראשית פל"ב אות לג כתב בתמיה: "איך רשאי המלאך לשנות לו שמו, דאין זה שליחותו". וראה להלן פ"א הערה 857.

21 משכיל לדוד פתח ↗

כי לא ישא וכו׳ אינו מלומד וכו׳ ועוד שהוא שליח וכו׳ מדכתיב לפשעכם ולא כתיב לפשע מוכח דה״ק דהפשע הוא בכם אבל לא בדידיה דאינו מלומד בכך ומשום דכתיב כי לא ישא וק׳ אטו בדידיה תליא הכפרה מש״ה קאמר שהוא שליח להעניש הפושע ואין לו אלא שליחותו ומוכרח הוא שלא לישא אלא להעניש שזה שליחותו:

« רש"י על שמות כ״ג:י״ז רש"י על שמות כ״ג:י״ט »