רש"י על חולין צ״א ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין צ״א ע״ב:ז׳ רש"י על חולין צ״א ע״ב:ט׳ »

1 חולין פתח ↗

כְּתִיב ״וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם״, וּכְתִיב ״וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כׇּל אוֹתָן אֲבָנִים לְמָקוֹם אֶחָד, וְכׇל אַחַת וְאַחַת אוֹמֶרֶת: ״עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק זֶה רֹאשׁוֹ״. תָּנָא: וְכוּלָּן נִבְלְעוּ בְּאֶחָד.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

207 דוגמה לדבר; נאמר בראשית כח, יא "ויפגע במקום וגו' ויקח מאבני המקום וגו'", ולאחר מכן נאמר שם פסוק יח "וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וגו'", ובגמרא חולין צא: אמרו על כך "כתיב 'ויקח מאבני המקום' "משמע טובא" רש"י שם, וכתיב 'ויקח את האבן', אמר רבי יצחק, מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו. תנא, וכולן נבלעו באחד "נעשו אבן אחת" רש"י שם". אמנם הראב"ע שם פסוק יא כתב "מאבני המקום - טעמו אחת מאבני המקום". וכתב על כך בח"א לחולין צא: ד, קו. בזה"ל: "אין לומר כדרך הפשטנים שלקח אבן אחד מאבני המקום, דזה אינו, שאין אבן אחד מקצת מן רבים, שאין דומה אבן אחד לרבים, שהרי זה יחיד וזה רבים, ואם כן לא הוי זה מקצת. שכל קצת הוא חלק הכל, ולעולם כל דבר שהוא יחיד הוא נבדל לעצמו בעבור אחדותו, ומצד האחדות אין מצטרף לאחר. ולפיכך אי אפשר לומר שלקח אחד מן הכל, כי מצד שהוא אחד הוא נבדל לעצמו, ודבר זה מבואר מאוד".

8 מאבני - משמע טובא וכתיב ויקח את האבן:

9 נבלעו באחד - נעשו אבן אחת:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

760 כי האחד אות אל"ף עומד לעצמו, ואינו משתתף עם אחרים. וכן כתב בכמה מקומות. כגון, בדר"ח פ"ד מ"ח קסו. כתב: "כי מה שהוא יתברך אחד... נבדל מכל הנמצאים, ואין לו שתוף עם אחר, שהרי הוא אחד, ואם היה לו שתוף, לא היה חס וחלילה אחד". ונאמר בראשית כח, יא "ויפגע במקום וגו' ויקח מאבני המקום", ובהמשך נאמר שם פסוק יח "ויקח את האבן וגו'. וחכמים חולין צא: עמדו על כך, ואמרו "כתיב 'ויקח מאבני המקום' "משמע טובא" רש"י שם, וכתיב 'ויקח את האבן'. אמר רבי יצחק, מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת 'עלי יניח צדיק זה ראשו'. תנא, וכולן נבלעו באחד "נעשו אבן אחת" רש"י שם". והראב"ע והרד"ק בראשית כח, יא חלקו על מדרש חכמים, וכתבו: "מאבני המקום - אחת מאבני המקום". ובח"א לחולין צא: ד, קו: כתב: "אין לומר כדרך הפשטנים שלקח אבן אחד מאבני המקום, דזה אינו, שאין אבן אחד מקצת מן רבים, שאין דומה אבן אחד לרבים, שהרי זה יחיד, וזה רבים, ואם כן לא הוי זה מקצת. שכל קצת הוא חלק הכל, ולעולם כל דבר שהוא יחיד הוא נבדל לעצמו בעבור אחדותו, ומצד האחדות אין מצטרף לאחר. ולפיכך אי אפשר לומר שלקח אחד מן הכל, כי מצד שהוא אחד הוא נבדל לעצמו, ודבר זה מבואר מאוד". וכן כתב בגו"א בראשית פכ"ח אות יז סב:. הרי "אחד" עומד כנגד "חלק", ולכך "אחד" נבדל לעצמו, ואינו משתתף עם אחרים, כי השותפות עם אחרים תגדיר אותו כחלק מהכלל, ושוב לא יהיה אחד. וכן אמרו חכמים פסחים לז: "'אחד מכל קרבן' ויקרא ז, יד, אחד - שלא יטול פרוס", ופירש רש"י שם "ארבעת מינין היו בה בקרבן תודה של עשר עשר חלות, ומכל מין ומין נותן אחד לכהן, והשאר לבעלים, וכתיב 'אחד', שלא יתן לו פרוסה". הרי "אחד" עומד כנגד חלק "פרוסה", ומכלל זה שהאחד אינו משתתף עם אחרים, בעוד שהחלק משתתף עם חלקים אחרים. ובגו"א במדבר פכ"ח אות יא תסו: כתב: "כי אין אחדות אלא למלך, שהוא יחיד בעמו... ולכך אמרה הלבנה 'אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד' חולין ס:, כי כל מלך צריך שיהיה מיוחד, ולא יהיה לו שתוף אל זולתו כלל, רק מיוחד בעצמו. וכאשר נבראו שני המאורות בבריאה אחת, והיה כל אחד חלק בלבד, ושניהם ביחד כוללים כל האור, אם כן הם משתתפים יחד". וכן כתב בנתיב העבודה פ"ז א, צו.. ואמרו חכמים ב"ב עה. "עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק". ובח"א שם ג, קיב: כתב: "החופה הזאת שיהיה כל צדיק וצדיק מיוחד בפני עצמו, ולא יהיה הצדיק כמו שהוא בעולם הזה, שמשותפין כלם ביחד. אבל לעתיד יהיה לכל אחד חופה בפני עצמו, וזהו חשיבות ומעלה בפני עצמו, ולא יהיו כולם משותפין ביחד, רק כל צדיק וצדיק יהיה לו שבעה חופות, והוא תכלית התיחדות שיהיה אל צדיק. וזהו ענין החופה, שהחופה מיחד אשר תחתיו. ודבר זה ראוי לצדיק, כי הצדיק הוא מיוחד בפני עצמו, וכמו שאמרו ז"ל יומא לח: בשביל צדיק אחד נברא העולם. שתמצא כי הצדיק מיוחד, ואין לו שתוף עם אחר, רק הוא מיוחד".

« רש"י על חולין צ״א ע״ב:ז׳ רש"י על חולין צ״א ע״ב:ט׳ »