רש"י על חולין ז׳

1 מקום הניחו - כשיבאו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם:

2 להתגדר - להתגדל:

3 מכאן - שראינו שקבל רבי עדות זו ולמד הימנה אע"פ שדבר תימה הוא שהרי מעולם היו נוהגין בו איסור למדנו שאין מזיחין תלמיד חכם האומר דבר הלכה חידוש לאמר לא שמעת. אין מזיחין אין מבדילין אותו משמועתו לאמר חזור בך:

4 מזניחין - משקצים את דבריו:

5 מזחיחין - לומר גאותך גרמה לך שלא הטית אוזן לשמוע דבר כהלכתו מפי רבך. לישנא אחרינא מגביהין ומסלקין אותו מדבריו:

6 זחוחי - לשון גבוהי הלב שלא דקדק מפי רבו כל צרכו וסמכו על לבם:

7 הוריש וגו' - אלא הניחום למס עובד ויושבים ביניהם:

8 אשתמיטתיה - ליהודה בריה דר"ש בן פזי:

9 הרבה כרכים כבשו עולי מצרים - וקדשום בקדושת הארץ ולא כבשום עולי בבל לקדשם בשניה ולכך לא כבשום דקסברי הואיל והותרו הותרו דקדושה ראשונה בטלה דכי קדשה יהושע לשעתה קדשה ולא לעתיד לבא כשגלו בימי נבוכדנצר ולא רצו להחזיר קדושתה כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית שאין נוהגת בחוצה לארץ ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני ובית שאן מהן היתה ואותן שקדשו הן לא בטלו בחורבן שני כדאמרינן ביבמות בהערל יבמות דף פב: והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להם שבטלה ירושה ראשונה ונקראת שניה ירושה אבל ירושה שלישית אין להם שהשניה לא פסקה הלכך בימי רבי נהגו איסור בארץ:

10 עלה בעלמא - דאכילת עראי היא ושריא בארץ:

11 מאגודה אכליה - דמשנאגד אסור לאכול עראי:

12 הנאגד - שדרכו לאוגדו:

13 משיאגד - הוקבע למעשר ונאסר באכילת עראי:

14 לאו אדעתיה - שכח ר' מאיר ולא עשרו ולעולם סבירא ליה דבעי עשורי:

15 ממקום אחר - שמא הוי ליה ירק תלוש בביתו ואמר הרי הוא מעשר על אגודה זו:

16 לתרום שלא מן המוקף - מן המחובר וסמוך לו כגון אין מקיפין שתי חביות ביצה דף לב: וכמו מקפת וקורא לה שם נדה דף עא: לשון מקריב ומגיען זה לזה. ואסור לחבר להפריש ממה שאין לפניו על מה שלפניו דשמא אותו שהוא סומך עליו אינו בעין שנאבד או נרקב ונמצא שאין אומר כלום ואוכל טבלים:

17 נתן עיניו בצד זה - לקרוא לו שם מעשר על צד שני ואכל מצד שני:

18 חזי מאן גברא רבה אסהיד עליה - ראה כמה אדם גדול העיד עליו דהיינו רבי יהושע הואיל ובא להעיד על זאת יפה כוון ודקדק בדבר אל נכון:

19 גינאי - שם הנהר:

20 רצון קוני - כל הנחלים הולכים אל הים בגזירת המלך:

21 ספק עושה - שמא לא יתנו לך בפדיון:

22 דבמצוה עסיק - דכתיב שמות יב ושמרתם את המצות דמתחלת טחינה והרקדה בעיא שימור לשם מצה:

23 דלווה בהדייהו - נתחבר עמם בדרך:

24 טייעא - סוחר ערבי:

25 כך עושין - בתמיה:

26 לבני לויה - לבני חבורה שמניחן והולך:

27 דלמא ה"נ חדא זימנא - אלא מתיירא היה שלא יחזרו המים וישטפו השנים והיה מדבר עליהם שימתין להם הנהר:

28 כמשה ושתין רבוון - שנחלק להן ים סוף:

29 חבטינהו - בנפה חבטינהו לנקותם וויניר"א בלע"ז. וליכא למימר לשון דישה דמעיקרא היו עומדים בקליפתן דאם כן אמאי לא אכלה מעיקרא הרי לא נתחייבו במעשר עד שיתמרחו בכרי דכתיב ראשית דגנך ותנן בהדיא פאה פ"א מ"ו מאכיל לבהמה לחיה ולעופות עד אשר ימרח דכל אכילת בהמה חשיב אכילת עראי:

30 נקרינהו - בידים מן האבנים והפסולת:

31 ומי מיחייבא - מאכל בהמה הנלקח מעם הארץ כלום גזרו עליו משום דמאי ואע"פ שאילו ודאי לא עישרו היה מחייב לעשר על ספק מיהא לא גזור דתנן הלוקח מעם הארץ פירות מן השוק לזרע ולבהמה אע"פ שהזרע ומאכל בהמה בכלל שאר תבואה הן וחייבין במעשרות לא גזרו עליהם משום דמאי דמסתמא רוב עמי הארץ מעשרין הן ולא החמירו חכמים על הדמאי כל כך:

32 לעורות - לעבדן:

33 והתניא - בניחותא. והנך שעורים לאדם לקחום מתחלה:

34 שמע רבי - דהוה קאתי ר' פינחס:

35 רצונך סעוד אצלי - יהי רצונך לסעוד אצלי:

36 צהבו פניו - שמח מפני שלא היה ר' פינחס רגיל ליהנות משל אחרים כדלקמן:

37 אמר ליה - רבי פינחס וכי סבור היית שמודר הנאה מישראל אני:

38 ישראל קדושים הם - וראויין ליהנות מהם:

39 אבל יש רוצה - לההנות אחרים משלו ואין יכולת בידו וממנו איני רוצה ליהנות שלא אכביד עליו:

40 ויש שיש - יכולת בידו ואינו רוצה לההנות אחרים ואע"פ שאומר בא וסעוד אין לבו חפץ ואיני נהנה ממנו משום דכתיב אל תלחם לחם רע עין:

41 אל תלחם - אל תסעוד. לחם לשון סעודה כדכתיב שמואל א כ לא בא אל הלחם וכתיב דניאל ה בלשאצר מלכא עבד לחם רב:

42 כמו שער - כאילו אתה פותח שער בבטנו. וי"א לשון מרירות כמו ירמיהו כט כתאנים השוערים:

43 מסרהיבנא - לשון בהלה ומהירות כלומר צריך למהר ולילך לדבר מצוה ואין פנאי לסעוד:

44 כודנייתא - פרדות ושל רבי היו:

45 מלאך המות - שמכה ושוב אין המכה חיה כדלקמן:

46 ולפני עור וגו' - דכי היכי דאסירן לך אסירן לאחריני. והא ליכא למימר דמזבן להו לעובדי כוכבים דתנן אין מוכרין להם בהמה גסה ע"ז דף יד::

47 מפקרנא להו - אשלחם ביערות דעלמא להפקר:

48 מפשת היזיקא - דמתוך שלא יהיו נשמרות ירבו נזקיהן:

49 עקרנא - שלא יוכלו לבעט ובל תשחית ליכא שיהו ראויות לדישה:

50 עקרנא - מנשר פרסותיהן ועדיין הן יכולין לילך:

51 מבתש - מפציר וחברו בשבועות דף ל:. מבתש גרסינן בבי"ת ולא בכ"ף:

52 גבה טורא בינייהו - והבדילן:

53 בחייהן - של צדיקים כך נותן הקדוש ברוך הוא לבו על תאותם שלא להעביר דעתם שגרם הדבר שנכנס בפתח הפרדות שיפרוש ולא יעבור על דעתו הראשונה שאין דרכו לסעוד משל אחרים כדלקמן:

54 על אחת כמה וכמה - שהרי במיתתן גדולים יותר מבחייהן כדאמר רבי חמא:

55 קוברים איש - רשע היה ולא ניתן להיקבר אצל צדיקים:

56 ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי - ואילו בחייו כשרצה להחיות בן השונמית הוצרך לשום פיו על פיו ועיניו על עיניו ולבקש רחמים:

57 ודלמא לקיומי ברכתא דאליהו - דלא סגי שלא תתקיים דכתיב בצדיקים איוב כב ותגזר אומר ויקם לך ולאו משום אלישע הוה:

58 פי שנים - אליהו החיה בן הצרפית ואלישע בן השונמית וצריך להחיות עוד אחר:

59 אי הכי - דליקיומי ברכתא דאליהו:

60 היינו דתניא - בתמיה. ואי משום ברכתא דאליהו היה צריך להחיות ממש כמו שעשה אותו שהחיה אליהו אלא לאו ש"מ משום אלישע הוה ולא הוה צריך לאלישע אלא לסלקו מאצלו והחייהו עד שנסתלק משם:

61 אל נא תהי כמת - בצרעת מרים כתיב:

62 למה נקרא שמם - דכודנייתא ימים דכתיב בראשית לו אשר מצא את הימים:

63 לא שאלני - רבי חנינא רופא היה ומהכא מייתי לה במסכת יומא בהוציאו לו:

64 וחיה - משמע שמת המוכה:

65 וחיית - לשון נקבה ואמכה קאי שאין המכה מתרפאת:

66 אין עוד מלבדו - משום רבי חנינא נקט לה:

67 אפילו כשפים - אינן מלבדו כלומר שלא מדעתו שאם אין גזירה מלפניו אין מריעין לו לאדם:

68 מהדרא - מחזרת וטורחת שלא יבין:

69 למשקל עפרא - ולעשות לו כשפים להמיתו:

70 כשפים - נוטריקון מכחישים פמליא של מעלה שלא גזרו על אדם זה למות והוא מת על ידי כשפים:

71 נוקף - נוגף אישופיי"ר בלע"ז:

72 מכריזין - גזרו עליו:

73 מרצה - מכפר:

74 גודל ימין - מפני שהוא נוגף בכח ומצטער הרבה:

75 ובניקוף שני - קודם שנתרפא הראשון:

76 בצע - ברכת המוציא שלא רצה לאכול כזית משל אחרים: