רש"י על חולין נ״ג ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ג ע״ב:י״ד רש"י על חולין נ״ד ע״א:א׳ »

15 רַב נַחְמָן אָמַר: בְּקוֹץ – עַד שֶׁתִּינָּקֵב לֶחָלָל, בִּדְרוּסָה – מִשֶּׁיַּאֲדִים בָּשָׂר כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים. רַב זְבִיד מַתְנֵי הָכִי: בִּדְרוּסָה – מִשֶּׁיַּאֲדִים בָּשָׂר כְּנֶגֶד בְּנֵי מֵעַיִים, בְּסִימָנִים – עַד שֶׁיַּאֲדִימוּ סִימָנִים עַצְמָם.

פירוש רש"י על חולין נ״ג ב:ט״ו

15 בקוץ עד שתינקב לחלל - אבל הגיע לחלל יש לחוש שמא ניקבו הדקין ובבדיקה אי אפשר מפני שאין נקב דק ניכר בהן:

16 בסימנין - דרסה בסימנין:

17 עד שיאדימו הן עצמן - אבל משום האדמת בשר שכנגדן לא מיטרפא דרוב סימנין קשין הן ואין ארס שולט בהן אבל כי האדימו הן עצמן הרי נגלה ששלט בהן:

« רש"י על חולין נ״ג ע״ב:י״ד רש"י על חולין נ״ד ע״א:א׳ »