רש"י על חולין נ״ג ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ג ע״ב:י״ג רש"י על חולין נ״ג ע״ב:ט״ו »

14 הֵיכִי דָּמֵי נִתְמַסְמֵס? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כֹּל שֶׁהָרוֹפֵא גּוֹרְדוֹ וּמַעֲמִידוֹ עַל בָּשָׂר חַי. אָמַר רַב אָשֵׁי: כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב כָּהֲנָא, אַיְיתוֹ קַמַּן הָהִיא רֵיאָה, דְּכִי הֲווֹ מוֹתְבִי לַהּ – יָתְבָה שַׁפִּיר, וְכִי הֲווֹ מַדְלוּ לַהּ – הֲוָה תָּלְחָה וְנָפְלָה תִּילְחֵי תִּילְחֵי, וְטָרֵיפְנָא לַהּ מִדְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ.

פירוש רש"י על חולין נ״ג ב:י״ד

14 גורדו - אם היה בא לרפאותו גורדו ומשליכו עד הבשר החי:

15 גורדו - בדל"ת:

16 תלחה - מתפרקת ונופלין ממנה חתיכות חתיכות:

17 מדרב הונא בריה דרב יהושע - דאמר כל שהרופא גורדו קרוי המסמסה וכאילו אינו והויא לה ריאה שחסרה:

« רש"י על חולין נ״ג ע״ב:י״ג רש"י על חולין נ״ג ע״ב:ט״ו »