רש"י על חולין נ״ב ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ב ע״ב:י״ג רש"י על חולין נ״ב ע״ב:ט״ז »

1 מהר"ם שיף פתח ↗

מ"ש האשר"י ועוד אליבא דרב לא אימעט כו'. ר"ל עוד הוכחה דהלכה כאב"א דגם לרב ר"י לפרש דלתי' ראשון לא אימעט חתול מדרוסת דקה דרב בא לאשמועינן דזאב בגסה נמי דריס ודת"ק פליג אר"י א"כ לא איתמעט חתול מדקה כלל שהרי דריסת הזאב דמתני' פירושו נמי בגסה והנה כולה סוגיא מוכחת דחתול אין לו דריסה בדקה רק בגדיים וטלאים דוקא והיינו כאיבעית אימא דלמעוטי חתול אתי:

2 חולין פתח ↗

מִכׇּל מָקוֹם, לְרַב חִסְדָּא קַשְׁיָא, הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: בְּרִיבִּי אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ אֵין דְּרוּסָה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַצִּילִין, אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ מַצִּילִין – יֵשׁ דְּרוּסָה.

3 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה אלא במקום שאין מציל. לעוף כו'. קשה כיון דשיטתו דאף באין מציל מטיל ארס אלא דלא אלים זיהרי' כמו דמסיק. א"כ נוכל לומר דבעופות קלי הארס. והקושיא מתרנגולת דר"כ לשיטתו הוא דהרי חזינן דיש לו כעס אף באין מציל כיון דהטיל הארס על הדשא בלי שום הנאה ע"כ אינו אלא מפני כעסו. דכשדורס בע"ח הוא די"ל דמפני הנאתו עושה דמשמע במדרש רבה ר"פ אמור דרק הנחש אין לו הנאה בהטלת ארסו. ולא זולתו מבעלי ארסיים:

4 חולין פתח ↗

1 בריבי - שם חכם:

2 לא אמרו אין דרוסה - לחתול:

3 אלא במקום שאין מצילין - לעוף או לגדי מידו דאינו כועס כל כך ולא אלים זיהריה:

4 אבל במקום שיש לה מציל - הוא כועס ויש לו ארס חזק וכשמכה בצפורן משליך בה ארס ודרב חסדא בשיש מצילין:

« רש"י על חולין נ״ב ע״ב:י״ג רש"י על חולין נ״ב ע״ב:ט״ז »