רש"י על חולין ל״ז א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ל״ז ע״א:א׳ רש"י על חולין ל״ז ע״א:ג׳ »

2 מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסוּכֶּנֶת, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרֶגֶל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דַּיָּהּ אִם זִינְּקָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם – כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּינְּקָה, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל, אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ.

פירוש רש"י על חולין ל״ז א:ב׳

2 מתני' עד שתפרכס - דאי לא מפרכס קים להו לרבנן דנטולה נשמתה קודם גמר שחיטתה כדאמרינן בגמרא:

3 אם זינקה - כדרך שהבהמות נופחות בגרונם והדם מקלח ומזנק בכח:

4 זינוק קילוח:

5 השוחט בלילה - בהמה מסוכנת שצריכה פירכוס ולא ידע אי פירכסה:

6 ולמחר השכים ומצא - כותלי בית שחיטת הצואר מלאים דם כשרה מפני שזינקה:

7 וכמדת ר"א - דמכשר לה בזינוק אמרה ר"ש:

« רש"י על חולין ל״ז ע״א:א׳ רש"י על חולין ל״ז ע״א:ג׳ »