רש"י על חולין ל״ז א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ל״ז ע״א:א׳ רש"י על חולין ל״ז ע״א:ג׳ »

1 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה עד שתפרכס, דאי לא פרכסה, קים להו לרבנן דנטולה נשמתה קודם גמר שחיטה עכ״ל, והנה הרע״ב מברטנורא במשניות כתב בלשון שמא, דטמא נטולה נשמתה קודם גמר שחיטה, וכרש״י משמע נמי בגמ׳ לקמן, דקאמר רבא, כל שאינה עושה כן בסוף שחיטה, בידועה שנטולה נשמתה קודם לכן, וכן פסק הרמב״ם בפ״ד הי״ג ממ״א, דכל שלא פירכסה כלל הרי זו נבלה ולוקין עליה, ויש לראות למה באמת היא נבלה ודאית, כיון דבריאה לא בעינן פרכוס, הרי דאפשר שיש בה חיות בלי שתפרכס, אבל מכאן יש ראי׳ ברורה למה שכתבנו למעלה, על המשנה הקודמת, דכל שיצאה ממנה דם הנפש בשפע, אפשר שתצא נשמתה גם בלא פרכוס, ואע״ג דאנן לא פסקינן כר״א דדי אם זינקה הטור באמת פסק כר״א ור״ש במצא כתלי ביה״ש מלאים דם, אבל בשופך דם בשפע ובכח ודאי לכ״ע מודים, דאין לך פרכוס גדול מזה, אבל מסוכנת דמסתמא אינה מוציאה דמה אלא לאט לאט או לא מוציאה דם כלל, בזה כל שאינה מפרכסת, ע״כ דיצאה נשמתה קודם לכן, ועיין בפרמ״ג סי׳ י״ז ובחי׳ חת״ס ז״ל. אבל מה שכ׳ רש״י דנוטלה נשמתה קודם לכן, לכאור׳ נראה למידק מני׳ דאם יצאה נשמה עם גמר השחיטה שפיר דמי וכדמשמע נמי מרבא דלקמן שאמר בידועה שנטולה נשמתה קודם לכן, אבל הש״ך בסי׳ י״ז סק״ג פסק דבעינן חיות אחר גמר שחיטה, וכן משמע מרש״י גופא בסוף הסוגי׳ ד״ה בסוף שחיטה שכ׳ וז״ל ״סוף שחיטה ממש שתפרכס בגמר שחיטה דתהוי בה חיות אחר השחיטה״ עכ״ל, הרי דכל שהשחיטה ומיתה באין כאחת נבלה, וראיתי במשניות חדשות דפוס ווילנא בחדושי יתרון האור, פלפול ארוך בזה, והגאון ז״ל ברוחב בינתו ביאור דכן הוא כדעת הש״ך, אלא שהביא דברי הפר״ח ז״ל שקמתמה, מ״ש שחיטה מגט, דבגט דהמיתה והגט כאחת מהני וחל הגט, כדמוכח מסוגי׳ דב״ב קנ״ז ע״א, והגאון ז״ל נדחק לומר דשחיטה איכא הללממ״ס שבעינן חיות אחר גמר שחיטה, אלא דבעצמו הרגיש שהדבר קשה לאמרו עיי״ש, אבל לפע״ד נראה לחלק, דבשלמא גט ומיתה שניהם המה מתירין את האישות, ואינם סותרים אהדדי לכן מצו חלין גם ביחד, וכמו גטה וחצרה דבאין כאחת, אבל שחיטה ומיתה הן דברים הסותרות זו את זו, דהמיתה אוסרת את הבע״ח באיסור נבלה, והשחיטה מכשרת, שלא תחול איסור נבלה, ואיך אפשר שיחולו שניהם כאחד, ואדרבה מגט ומיתה יש ראי׳ דשחיטה ומיתה אסורה דהרי בגט ומיתה אסורה לכהן, אע״פ שנעשית אלמנה אבל נעשית ג״כ גרושה, וא״כ ה״ה הכי שחוטה ונבלה הוה ולכן אסורה, כיון דשניהם חלין וסותרין אהדדי, הרי אין כאן היתר נבלה, ולכאור׳ הי׳ ראי׳ לדין זה דבעינן חיות אחר גמר שחיטה, מהא דתנן במשנתנו, בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה, שאין אלא הוצאת נפש בלבד, הרי דהמיתה עם השחיטה בב״א פסולה, אלא דהרמב״ם עומד לנגדי, כי במסוכנת שלא פרכסה כלל כתב דהוה נבלה ולוקין עליה וכמו שהבאתי לשונו לעיל ובהאי דינא דדקה שפשטה ידה ולא החזירה כתב ״אסורה״ ולא נבלה ולא מלקות, וכפי הנראה, דייק הרמב״ם לישנא דתנא דתנא פסולה, ולא נבלה דאין כאן אלא איסור דרבנן או מהלכה שאין לוקין עליה ואינה מטמא כנבלה, וכן בכ״מ במס׳ זו שקתני שחיטתו פסולה, ולא קתני נבלה, מתפרש כן, והדבר מובן דכל ששם שחיטה עליה אלא שפסולה, אינה כנבלה, וא״כ יש ראי׳ מכאן להיפך, דהא דבעינן חיות בגמר שחיטה הוא רק דרבנן, או הלכה, אבל לא מעיקר ד״ת, אלא דאני תמה על הרמב״ם דמאחר שלאחר הודאת ר״ע לר׳ ישבב לעיל כל פסולי שחיטה המה נבלה לענין טומאה וע״כ גם לענין מלקות, למה לא נימא גם על האי דינא, דהוה מהלכה וקרי לי׳ פסול בשחיטה, קודם חזרת ר״ע, אבל לאחר שהודה גם האי פסול בשחיטה לוקין עליה ומטמא כנבלה גמורה, ולחלק בין הנושאים קשה וצע״ג ודו״ק. שוב נתיישבתי דלר״ע קודם חזרה, דסימן אחד נמי מטהר מידי נבלה, א״כ כל שיצאה נשמתה בסוף סימן השני ודאי דאינה אלא אסורה, ככל פסולי שחיטה, ולא נבלה, כי בסימן הראשון כבר יצאה מידי נבלה וכיון דכל המס׳, נשנית כר״ע קודם חזרה שפיר קתני במשנה רק פסולה ולא נבלה, אבל הרמב״ם שכתב דין זה אחר חזרת ר״ע הוו״ל לפסוק גם בזה נבלה ולוקין עליה, ודו״ק.

2 חולין פתח ↗

מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסוּכֶּנֶת, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרֶגֶל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דַּיָּהּ אִם זִינְּקָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם – כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּינְּקָה, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל, אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ.

3 חולין פתח ↗

4 חולין פתח ↗

5 חולין פתח ↗

6 חולין פתח ↗

1 מתני' עד שתפרכס - דאי לא מפרכס קים להו לרבנן דנטולה נשמתה קודם גמר שחיטתה כדאמרינן בגמרא:

2 אם זינקה - כדרך שהבהמות נופחות בגרונם והדם מקלח ומזנק בכח:

3 זינוק קילוח:

4 השוחט בלילה - בהמה מסוכנת שצריכה פירכוס ולא ידע אי פירכסה:

5 ולמחר השכים ומצא - כותלי בית שחיטת הצואר מלאים דם כשרה מפני שזינקה:

6 וכמדת ר"א - דמכשר לה בזינוק אמרה ר"ש:

1 דור רביעי על חולין פתח ↗

« רש"י על חולין ל״ז ע״א:א׳ רש"י על חולין ל״ז ע״א:ג׳ »