רש"י על חולין כ״ד ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ״ד ע״ב:ח׳ רש"י על חולין כ״ד ע״ב:י״א »

9 אִיכָּא דְאָמְרִי: הָא רַבִּי הִיא, וַאֲפִילּוּ פָּסוּל דְּרַבָּנַן לֵית לֵיהּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: רַבִּי אִית לֵיהּ פָּסוּל מִדְּרַבָּנַן, וְהָא רַבָּנַן הִיא, וּלְכַתְּחִלָּה הוּא דְּלָא, אֲבָל דִּיעֲבַד – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה.

פירוש רש"י על חולין כ״ד ב:ט׳

9 איכא דאמרי הא רבי היא - דאמר לעיל אומר אני עד שיהיה בן כ' ואשמועינן הכא דרבי גופיה לא פסיל ליה בדיעבד ואפילו מדרבנן אלא שאין אחיו הכהנים מניחין אותו לכתחלה:

10 ואיכא דאמרי לרבי פסול מדרבנן - אפילו בדיעבד עד שיהא בן כ':

11 והא - מתניתין דמכשיר ליה אלא שאין אחיו הכהנים מניחין אותו רבנן היא ואשמעינן דאפילו רבנן מודו דלכתחלה לא והא דמכשרו לעיל בדיעבד:

« רש"י על חולין כ״ד ע״ב:ח׳ רש"י על חולין כ״ד ע״ב:י״א »