רש"י על חולין כ״ד ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ״ד ע״ב:ז׳ רש"י על חולין כ״ד ע״ב:ט׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים פתח ↗

השמטה במ"ש לעיל גבי קטן. ועי' רש"י חולין דף כ"ד ע"ב גבי איש דמשמע שם דרק כהן אימעוט מהך קרא דאיש ומשמע שם דאין שם כהן עליו לענין עבודה ויהי' נ"מ ג"כ למ"ש רבינו בהל' סוטה פ"ד ה"ט דאם כתבה כהן קטן פסולה ומשמע שם מלשונו דהמעוט הוא משום קרא דהכהן ולא משום דבעי לשמה ונ"מ דלא מהני אם אחר עע"ג כמו גבי גט ועי' יומא דף מ"ג ע"א גבי הזאה דאמר שם דהיכא דלא בעי איש רק בעי כונה די בקטן שיש בו דעת כגירסת רבינו בהל' פרה פ"י ומשום דס"ל דבעי כונה לטהרה ע"ש בהשגות ובתו"י שם דלא ס"ל כן ורש"י סוטה דף ל"ט וסנהדרין דף ע"ז ע"ב דס"ל דבעי כונה. וכמה יהי' זה תליא בפלוגתא ביבמות דף ק"ה ע"ב אליבא דר"י דלא בעי אשה רק כונה לחד ס"ל דרק עד שתגיע לעונת נדרים וחד ס"ל דדי בעונת הפעוטות וכן הדין גבי ק"פ וכמבואר בסוכה דף מ"ב ע"ב דאז הוה הקטן בגדר מנין לא בגדר שה לבית אבות וכמ"ש רבינו בפ"ב מהל' ק"פ ה"ד ואז אם אח"כ נתגדל פטור מפסח שני כמ"ש רבינו שם פ"ה ה"ז משא"כ אם נשחט עליו בגדר שה אז אם אח"כ נתגדל צריך להביא פסח שני וע"ש דף פ"ח ע"א דאמה העברי' יכולה לשחוט בפ"ע אף דע"כ עדיין לא הביאה ב' שערות וכן נ"מ למה דאמר בירוש' פ"ה דפסחים דאם שחטו לשם קטן שלא למנויו פסול וזה ג"כ רק אם הוה בר דעת דהוה בגדר מנין ע"ש דף ס"ב ומה דאמר בירוש' דאם שחטו על מי שהי' בדרך רחוקה ור"ל ג"כ שלא למנויו דפסול היינו למ"ד בבלי ובירוש' דאם זרק הורצה וכן יהי' נ"מ גבי אם יהי' חמץ לקטן אם עובר השוחט או הזורק כיון דהוא עצמו לא עבר ועי' בירוש' פ"ה שם אם זה דומה לגדר ביעור או לגדר אכילה כגון חמץ לב"ש כזית או שיאור לדידן ע"ש וי"ל דזה תליא אם טפל חמור מן העיקר ועי' סנהדרין דף נ"ה ע"ב גבי קטן מה הוא הפטור שלו ורש"י שם דף ס"ו ע"ב וכעין שכ' התוס' ביבמות דף ע"ז ע"ב גבי חלל דחייבי עשה אם יש עליו לאו ויהי נ"מ ג"כ למ"ש לעיל גבי פסח שבישל בחמי טבריא דפסול אם יהי' חייבים עליו עכ"פ משום כל שבקודש פסול כיון שהאיסור הוא רק מחמת עשה ולכך דייק רש"י ר"ה דף ה' ע"ב גבי בכור שעברה שנתו משום לאו וב"ת ולא כ' משום הך דשנה דזה א"א דעי"ז יהי' עליו פסול לאו ועי' במ"ש בח"א בהל' מא"ס בהך דזבחים דף ק"ו ע"ב גבי פירות שביעית לאחר הביעור שיהי' אסור משום לאו דלא תאכל כל תועבה. עכ"פ הקטן צריך שיהי' בו דעת ועי' תוס' בכורות דף ל"ז ע"א דכ' שם דגם קטן הפסול שלו משום דאינו שוה כו' ואינו מחלל וע"כ כה"ג: ע"כ השמטה

2 חולין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם״, מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: קָטָן פָּסוּל לַעֲבוֹדָה, וַאֲפִילּוּ תָּם. מֵאֵימָתַי כָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה? מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, אֲבָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לַעֲבוֹד עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן עֶשְׂרִים.

8 איש ולא קטן - דהכי משמע איש הוא דבעי מומא לאיפסולי ואשר יהיה בו מום לא יגש הא קטן אפילו תם לא יגש:

9 אבל אין אחיו הכהנים - הוא דאין מניחין אותו אבל רבנן לא פסלוהו:

« רש"י על חולין כ״ד ע״ב:ז׳ רש"י על חולין כ״ד ע״ב:ט׳ »