רש"י על חולין כ״ד ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ״ד ע״ב:ו׳ רש"י על חולין כ״ד ע״ב:ח׳ »

7 וְהָא הַאי קְרָא בִּלְוִיִּם כְּתִיב? כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹּהֲנִים ״לְוִיִּם״, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן: ״וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק״.

פירוש רש"י על חולין כ״ד ב:ז׳

7 והא האי קרא בלוים כתיב - ואמרן בהו דאין נפסלים אלא בקול:

8 וזה אחד מהם והכהנים הלוים בני צדוק - דע"כ צדוק כהן הוה וקרי להו לבניו לוים על שם שמשבט לוי הם. ואני שמעתי לשון לוים שמשים כמו במדבר יח וילוו עליך וגו':

« רש"י על חולין כ״ד ע״ב:ו׳ רש"י על חולין כ״ד ע״ב:ח׳ »