רש"י על חולין ט״ז ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ט״ז ע״ב:י״ד רש"י על חולין ט״ז ע״ב:ט״ז »

1 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

חולין טז: "דתניא, 'כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר וגו'& דברים יב, כ. רבי ישמעאל אומר, לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה "כשיבאו לארץ יוכלו לאכול בשר לתאותן בלא שום הקרבה" רש"י שם. שבתחילה "כשהיו במדבר משהוקם המשכן" רש"י שם נאסר להם בשר תאוה "שאין יכולים לאכול אלא בשר שלמים" רש"י שם, משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה". וראה גו"א ויקרא פ"ג אות ח, ושם פי"ז אות א.

2 דור רביעי פתח ↗

והתוס׳ הקשו על רש״י דכמו לר״ע דניחא לי׳ דיליף היתר נחירה במדבר מכללא מדחייבה רחמנא בזביחה כשנכנסו לארץ, למה לא ניחא לי׳ לרי״ש דיליף איסור בשר תאוה מכללא דאשתראי בקרא דכי ירחיב ה׳ את גבולך וכו׳, אבל כבר כתבנו, דדור המדבר לא ידעו ממשנה תורה עד סוף ארבעים ולא מצי ידעו לא איסור ולא היתר מן הכתובים שבפ׳ ראה אבל הי׳ מוכרח משה רבינו לומר להם מפי הגבורה תיקון נחירה לאכול בשר, או איסור בשר תאוה, וכל מה שאמר להם משה בציווי השם הוא תורה שבכתב. והי׳ מוכרח לכתבו בד׳ ספרים בין שאר הציווים והפרשיות שבתורה, ולכן מה שכ׳ רש״י בר״ע דמהאי קרא דכתיב כי ירחק וזבחת נפ״ל דעד השתא לא נצטוו על הזביחה, היינו דאנן דידעינן זאת מהאי קרא אבל לדור המדבר הי׳ להם מקרא אחר המתיר להם הנחירה והוא קרא דושפך את דמו דכתיב בחיה ועוף והוא נחירה כמש״כ לעיל, ויליף בהמה מעוף מהקישא דזאת תורת הבהמה והעוף, והא דכתב רש״י דמהאי קרא דוזבחת יליף ר״ע משום דקרא דושפך יש למילף להיפך נמי וכרי״ש שפיכה שפיכה משחוטי חוץ ולומר דהאי ושפך שחיטה קאמר או קאמר, דשחיטת חולין בבקר וצאן מקדשים ילפינן ועוף מהקישא לבהמה כנ״ל, ולכן הכל תלוי איך מפרשינן האי קרא דכי ירחק וזבחת, כי משם ניקח לפרש קרא דושפך את דמו, וגם קרא דושחט את בן הבקר דהוא עבודה בקדשים דוקא, ותדע דאם נאמר דליכא שום קרא אחר להיתר נחירה אלא מקרא דוזבחת, קשה נחירה לר״ע מנ״ל דילמא שאר הריגה, וע״כ לומר דמושפך את דמו יליף דבעינן עכ״פ נחירה ממילא דמצי ליליף נמי דסגי בנחירה, וכמו למ״ד דאין שחיטה לעוף מן התורה דיליף מהאי קרא דבשפיכה בעלמא סגי, ויליף בהמה מעוף בהקישא כנ״ל.

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

87 וצרף לכאן את דעת רבי ישמעאל חולין טז:, שבארבעים שנה שבמדבר נאסר לישראל בשר תאוה, ורק הותר להם בשר של שלמים "ואם היו שוחטין בלא קרבן היו ענושים כרת" רש"י שם. וראה רמב"ן ויקרא יז, ב, שפירש שם "כי היה האיסור מתחלה בהיותם במדבר, שיקל עליהם להביא כל זבחיהם אל פתח אוהל מועד, אבל אחרי שירחיב גבולם יאכלו בשר תאוה וישחטו בשעריהם". וכן הוא ברש"י דברים יב, כא. ועכ"פ מבואר שדין אכילת בשר הוא מיתלא תלי בהקרבתו ע"ג המזבח, וכדברי המהר"ל כאן.

3 חולין פתח ↗

שֶׁבַּתְּחִלָּה, נֶאֱסַר לָהֶם בְּשַׂר תַּאֲוָה, מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ הוּתַּר לָהֶם בְּשַׂר תַּאֲוָה.

4 חולין פתח ↗

שֶׁבַּתְּחִלָּה, נֶאֱסַר לָהֶם בְּשַׂר תַּאֲוָה, מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ הוּתַּר לָהֶם בְּשַׂר תַּאֲוָה.

1 שמתחלה - כשהיו במדבר משהוקם המשכן:

2 נאסר להם בשר תאוה - שאין יכולין לאכול אלא בשר שלמים ואם היו שוחטין בלא קרבן היו ענושים כרת כדכתיב ויקרא יז ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו':

3 נכנסו לארץ - נתרחקו מן המזבח:

4 הותר להם - מן המקרא הזה שיזבחו בשר לתאותן ויאכלו:

2 גור אריה על ויקרא פתח ↗

במוקדשים הכתוב מדבר. דאין לומר שהכתוב מדבר בחולין, שאם שוחט חולין בחוץ יהיה חייב כרת, שלא מצאנו שום אזהרה על זה, וכלל אמרו חכמים ז"ל יומא סוף פא. לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר. בשלמא אי קאי קרא על שוחט קדשים בחוץ, תמצא אזהרה "השמר לך פן תעלה עולתך וגו'" דברים יב, יג. ומה שפירש רש"י בחולין טז ע"ב ד"ה נאסר על ההיא דאמרינן שמתחלה נאסר להם בשר תאוה, מפני שכתב "איש אשר ישחט שור או שה וגו'", ואם כן מוכח מדבריו שבחולין איירי, נראה לי, והוא נכון מאד על דרך פירוש רש"י, שאין לומר שעיקר הכתוב מדבר בחולין, שהרי חייב כרת בכתוב פסוק ד, ואין בחולין כרת, אלא מדכתיב סתם "איש איש אשר ישחט שור או כבש וגו'", ולא כתיב 'איש אשר ישחט עולה או זבח', אלא מפני שאין שום בשר שנשחט חוצה, לפי שנאסר להם בשר תאוה, לפיכך לא כתב לך 'אשר ישחט עולה או זבח', דמשמע אבל אחר מותר לשחוט בחוץ, וכיון שאין שום דבר שנשחט רק קדשים, שהרי אסור להם בשר תאוה, לא הוצרך לפרש קדשים, וכתב סתם "אשר ישחט שור או שה":

2 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

« רש"י על חולין ט״ז ע״ב:י״ד רש"י על חולין ט״ז ע״ב:ט״ז »