רש"י על חולין ט״ז ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ט״ז ע״ב:י״ג רש"י על חולין ט״ז ע״ב:ט״ו »

14 לְעוֹלָם שׁוֹחֲטִין, מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבָּה: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, דְּתַנְיָא: ״כִּי יַרְחִיב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר וְגוֹ׳״, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַתִּיר לָהֶם בְּשַׂר תַּאֲוָה.

פירוש רש"י על חולין ט״ז ב:י״ד

14 לעולם שוחטין - לעולם מותר לשחוט ולאכול:

15 מאן תנא - דמתניתין דאיצטריך ליה למימר דישראל מותרין לשחוט ולאכול דהא תנא ליה רישא הכל שוחטין לאתויי כל הנך דאצטריכו לאתויי שראוין לשחוט כגון כותי ומומר וטמא בחולין:

16 להתיר להם בשר תאוה - כשיבואו לארץ יוכלו לאכול בשר לתאותן בלא שום הקרבה:

« רש"י על חולין ט״ז ע״ב:י״ג רש"י על חולין ט״ז ע״ב:ט״ו »