רש"י על חולין י׳ ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

רש"י על חולין י׳ ע״ב:י״א » « רש"י על חולין י׳ ע״ב:י״ג

1 מלאכת שלמה על משנה נגעים פתח ↗

ולא עומד וכו' וזהו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם הלך לביתו והסגיר או עמד על פתח הבית והסגיר מוסגר שנאמר והסגיר את הבית מכל מקום הגהה לשון ספר לקח טוב בפרשת מצורע ויצא הכהן מן הבית תנן במשנה יכול ילך לתוך ביתו ויסגיר ת"ל אל פתח הבית כך נראה שמפ' הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות טומאת צרעת ורבינו הלל פירש יכול ילך לביתו ויחזור ויסגירו וכן פירש"י בחולין ע"ש ת"ל אל פתח הבית יצא ויסגיר ולא שילך ויחזור ויסגיר וכן אינו עומד בתוך הבית שהנגע לתוכו ויסגיר יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר ת"ל ויצא שיעקר מכל הבית וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אם הסגיר מוסגר אפי' עמד תחת המשקוף או שהלך לביתו והסגיר שנאמר והסגיר את הבית מ"מ. ועיין בספר קרבן אהרן פרשה ו' דפרשת מצורע:

2 דור רביעי פתח ↗

רש״י ד״ה יכול, יהי׳ רשות לילך לביתו ולחזור ולסגור הדלת, עכ״ל ועיין במהרש״א שכ׳ דבין ברישא דלא ילך לביתו לכתחלה, ובין בסיפא דבדיעבד שפיר דמי, סתמא קתני, ומיירי בכל גוונא עיי״ש ולא ידעתי מה הועיל בזה דסכ״ס קשה, דאם לא ניזל בתר חזקה, מהיכי תיתי נאמר דיסגר ע״י חבל ארון מביתו, ומש״כ דברייתא סתמא קתני, ליתא, דא״כ מה משני ראב״י כגון דקיימא דרא דגברי, כיון דברייתא סתמא קתני, אפילו לא קיימי דרא דגברי ומה לי אי מוקמינן כגון דקיימי דרא דגברי, או כגון דחוזר לפתח הבית לראות הנגע, דהרי עיקר הברייתא לא מיירי אלא מדין דיסגר מיד כאשר יצא מן הבית ולא ישהה, והא דנקט שלא ילך לביתו, אורחא דמלתא נקט, דאם אין לו עסק אחר למה ישהה שם, אבל גם בשהיי׳ שם עובר על המצוה דלכתחלה שיסגור מיד. אבל לפענ״ד דהכי מתפרש קושי׳ הש״ס על ראב״י, דאי לא אזלינן בחר חזקה וצריך לראות הנגע אחר שיצא קודם ההסגר, מנ״ל לדרוש ממה דכתיב ״אל פתח הבית״ דלא ישהה בהסגרו, דלמא לעולם מותר לשהות וממילא גם לילך לביתו, אבל הקרא אתא לומר דרק בעמדו על פתח הבית ורואה את הנגע יסגר, ולאפוקי שלא ילך משם ויסגר מרחוק באופן שאינו רואהו את הנגע, ובדיעבד פשיטא דלא מעכב האי ראי׳, דכל זמן דלא מתילד ריעותא ודאי לא חיישינן דבציר לי׳ שיעורא, כמש״כ לעיל, אלא שאם נמצא חסר לסוף שבעה באמת טהור למפרע דלא מוקמינן אחזקה, ולכן אמרה תורה, דיעמוד על פתח הבית, ומדלא מפרשינן קרא הכי, ש״מ דאזלינן בתר חזקה וליכא קפידא לילך לביתו ולסגור משם, אלא משום שהיי׳, וע״ז מתרץ ראב״י דלעולם איכא למימר דלא אזלינן בתר חזקה, ומ״מ א״א לפרש הקרא דמשום שיראה את הנגע צריך לעמוד על פתח הבית בשעת הסגר, דהרי גם מביתו יכול לראות ע״י דרא דגברי, אלא דמשום שלא ישהה אמרה התורה אל פתח הבית. וע״כ לפרש כן, דאי כמש״כ המהרש״א, משום דלישנא דברייתא דסתמא קתני קשי׳ לי׳, דודאי מיירי גם לסגרו מביתו קשה טובא דהא ראב״י אינו חולק על גוף דין דחזקה, שהוא מהללממ״ס אלא דלא יליף מנגע וכמש״כ המהרש״א בתוס׳ ד״ה מנא הא מלתא בדף הסמוך, וא״כ אלישנא דברייתא לק״מ, דמאחר דעכ״פ אזלינן בתר חזקה לכן קאמר סתם, דאפילו ילך לביתו ויסגור משם ע״י חבל, נמי שפיר דמי׳, אבל מקרא לא מצינן למילף, דשמא אי לאו דידעינן מהלכה דאזלינן בתר חזקה הוה מפרשינן דאם הלך לביתו וחזר לפתח הבית, שוב מצאתי שהלב ארי׳ עמד ע״ז, והביא שכן הקשה הרמב״ן מובא בחי׳ הר״ן ואין אחד מהם העלה בזה דבר המתקבל, אולם לפי פירושינו ניחא, דהכי קא קשי׳ לי׳ דאם רק מהלכה ידעינן חזקה, אז שמא בנגע גזה״כ הוא דלא נסמך אחזקה, וכמו שמצינן בתרומה וקדשים דהיסח הדעת פוסל בהם ולא אזלינן בחר חזקה, ונפרש הקרא כפשוטו, דיעמוד על פתח הבית כדי לראות הנגע בשעת הסגר, אלא ודאי מנגע גופא ילפינן חזקה, וכאביי דאחורי הדלת מאי איכא למימר, וע״ז השיב ראב״י, דלעולם י״ל דלא מנגע ילפינן חזקה אלא מהלכה, ומאחורי הדלת נמי יש לראות הנגע ע״י פתיחת חלון, ומה דלא מפרשינן הקרא דגזה״כ הוא בנגע כנ״ל, משום דגם בלי לעמוד על פתח הבית מצי לברר שלא נחסר הנגע ע״י דרא דגברי, לכן ע״כ הקרא אתא שלא ישהה, ויסגור מיד, כנלפע״ד נכון פירוש הסוגי׳ ואע״פ שהראשונים וגם האחרונים לא נחתו לזה, מקום הניחו לי להתגדר בו ודו״ק.

2 דור רביעי על חולין פתח ↗

1 תניא דלא כרב אחא בר יעקב - דאמר דלא מוקי אחזקתו אלא ביצא דרך אחוריו דחזי ליה עד שעת הסגר דהכא קתני שאם הלך לביתו והסגירו הסגרו הסגר והכא ודאי איכסי נגע מיניה ומוקמי ליה אחזקיה:

2 יכול - יהא לו רשות לילך לתוך ביתו ולחזור ולסגור הדלת:

2 מהר"ם על חולין פתח ↗

ברש"י ד"ה יכול יהא לו רשות לילך לביתו וכו'. הא דפירש רש"י ברישא דמתני' דקאמר יכול ילך לתוך ביתו ויסגיר דר"ל יכול יהא לו שהות לילך לתוך ביתו ולחזור כו' ובסיפא דקאמר מנין שאם הלך לתוך ביתו והסגיר וכו' פי' הלך לתוך ביתו והסגיר על ידי חבל ארוך וכו' נ"ל משום דברישא דקאמר ויצא הכהן וכו' יכול וכו' ת"ל אל פתח הבית משמע שבא התנא לדקדק על היציאה לחוץ למעוטי שלא יצא כלל מפתח הבית והלאה אפילו אם רוצה לילך לתוך ביתו לחזור וכ"ש אם אינו חוזר אלא שרוצה לסגור ע"י חבל ארוך אכל בסיפא דבא לרבות וקאמר ת"ל והסגיר את הבית מ"מ משמע דבכל ענין מרבה המקרא שהסגרו יהא הסגר אפי' אינו חוזר כלל אלא שסוגר בתוך ביתו ע"י חבל ארוך דהא קאמר ת"ל והסגיר את הבית מ"מ משמע בכל ענין והוכרח רש"י לפרש הסיפא כן דר"ל דמסגיר ע"י חבל ארוך דאל"כ לא הויא דלא כרב אחא כלל ולא הוי מייתי גמרא ראיה כלל וק"ל אבל עיין בנדרים דף נ"ו דשם פרש"י ברישא בענין אחד:

2 משנה למלך על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

ואחר שיראה הכהן את הנגע וכו'. בפ' הנודר מן הירק דף נ"ו תניא ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לביתו ויסגיר ת"ל אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר ת"ל מן הבית עד שיצא מן הבית כולו הא כיצד עומד בצד המשקוף ויסגיר ומנין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת המשקוף והסגיר שהסגרו מוסגר ת"ל והסגיר את הבית מ"מ ע"כ. והנה הנראה מדברי רש"י והר"ן והרא"ש והתוספות שם דס"ל דקרא דוהסגיר את הבית דכתב רחמנא הוא סגירת הדלת ממש שכן פירשו במאי דאמרינן יכול ילך לביתו ויסגיר דהיינו ע"י חבל ארוך או ע"י שליח ולא ידעתי מאין למדו זה רבותינו והא גבי נגעי אדם כתיב והסגיר הכהן את הנגע וכן גבי נגעי בגדים והתם פירוש הסגר הוא שיאמר הכהן שהוא מוסגר לפי שהכל תלוי בפי הכהן שיחליט או יפטור או יסגיר וכמ"ש רבינו בפ"ט מהלכות אלו דין ב' וא"כ גבי בתים נמי דכתב רחמנא והסגיר את הבית היינו שיאמר הכהן שבית זה הוא מוסגר לפי שבית המוסגר הוא אב מאבות הטומאה וכמו שנתבאר כל זה בפי"ו מהלכות אלו ופשיטא שהכל תלוי בדיבור הכהן ולזה כתב רחמנא והסגיר את הבית כלומר שיאמר שבית זה הוא מוסגר דומיא דאדם וכלים וברייתא זו הכי מיפרשא דרחמנא אמר דאמירה זו שאומר הכהן דבית זה הוא מוסגר תהיה אחר שיצא הכהן מן הבית אל פתח הבית ולזה דרשו דאי כתב רחמנא מן הבית ה"א שילך לביתו ויאמר שהבית הוא מוסגר שלא היתה הקפדת הכתוב אלא על היציאה מן הבית אבל לאחר שיצא בכל מקום שיסגיר שפיר דמי תלמוד לומר אל פתח הבית ואי כתב אל פתח הבית הוה אמינא יעמוד תחת המשקוף ויאמר שבית זה הוא מוסגר תלמוד לומר מן הבית עד שיצא מן הבית כולו הא כיצד עומד בצד המשקוף ויאמר בית זה מוסגר הוא אבל שיצטרך הכהן לסגור הדלת לא ידעתי מנין זה ודברי רבינו לדידי הכי מיפרשן שכתב ויסגיר או יחליט או יפטור ויסגיר הוי בדיבור דומיא דיחליט או יפטור וס"ל לרבינו דכי היכי דבהסגר קפיד רחמנא שיהיה אחר שיצא מן הבית ה"ה בהחלט או בפטור אבל אם נאמר דהסגר זה הוא סגירת הדלת ממש וחידוש הוא שחידש הכתוב בנגעי בתים מנא ליה לרבינו דגם כשמחליט או פוטר שיהיה אחר שיצא מן הבית דהא פשיטא כשמחליט או פוטר ליכא סגירת דלת וא"כ אפשר דלא קפיד קרא שיהיה אחר שיצא מן הבית אלא בדאיכא סגירת דלת אלא ודאי דס"ל לרבינו דהסגר זה הוא אמירה בעלמא שיאמר הכהן שהוא מוסגר דומיא דהחלט ופטור משום הכי ס"ל דכולם שוים בדינם כמ"ש מרן. עוד ראיתי לדקדק לפי שראיתי שינויי לשונות בדברי רש"י ז"ל דבפרק הנודר פירש"י יכול ילך לביתו ויסגיר ע"י שליח ע"כ. ובפ"ק דחולין עלה י' פירש יכול יהא לו רשות לילך לתוך ביתו ולחזור ולסגור הדלת ע"כ. וראיתי להרב בעל קרבן אהרן בפרשת מצורע שעמד בזה וכתב דרש"י בחולין הוכרח לפרש כן משום דהתם הביאו ברייתא זו לאותובי לרב אחא בר יעקב דאמר דקרא דויצא מן הבית הוא ביצא דרך אחוריו ולעולם קא חזי ליה ולא הסיר ראייתו ממנו ואותיב ליה מהכא יכול ילך לתוך ביתו ואם נאמר כמו שפירש בנדרים אין הוכחה לאותיב מיניה לרב אחא שעדיין יפרש רב אחא דהלך לאותו דרך דרך אחוריו ופניו לנגע ובחבל ארוך סגר לזה פירש"י דפירוש הברייתא שלא חייבו הכתוב להסגיר תיכף מהר אלא נתן לו רשות שיצא למקום שירצה ואחר יסגיר ואם כן יכול אני לומר שילך לתוך ביתו ואח"כ יחזור ויסגיר שבזה יעלם עיניו ממנו ואיכא למיחש שמא נפחת והסגירו בפחות מכשיעור ע"כ ואין דבריו מובנים אצלי כלל דאף לפי מה שפירש"י בחולין עדיין יש לדחות ולומר דלעולם בעינן שלא יעלם הנגע מעיני הכהן אלא דאשמעינן קרא דלמצוה בעינן שתיכף ומיד בעומדו על הפתח יסגיר הדלת אבל בדיעבד אם הלך לביתו דרך אחוריו ופניו כנגד הפתח וחזר וסגר הדלת דהסגרו הסגר ועוד אם כפי מה שפירש"י בפרק הנודר ליכא תיובתא לרב אחא אמאי לא תירץ כן רב אחא והוצרך לאוקומי ברייתא דקיימי דרא דגברי ועוד למה לא פירש רש"י בנדרים כמו שפירש בחולין מאחר שמה שפירש בחולין הוא מוכרח בפירוש הברייתא מדאותיבו מינה לרב אחא. עוד אני תמיה בדברי רש"י במה שפירש במאי דאמרינן ומנין שאם הלך לביתו והסגיר כו' דהיינו ע"י חבל ארוך כגון שהיה ביתו סמוך לשם ע"כ. ולא ידעתי למה לא פירש סיום הברייתא דומיא דמאי דפירש ברישא ועוד שהנראה מדברי רש"י דהקושיא לרב אחא הוא מסיום הברייתא דקתני שאם הלך לביתו והסגיר שהסגרו הסגר ולדברי הרב בעל קרבן אהרן מאחר שסיום הברייתא פירש רש"י דהיינו ע"י חבל ארוך ליכא תיובתא לרב אחא מברייתא זו וכמבואר. סוף דבר דברי רש"י דחולין צריכין אצלי תלמוד. עוד ראיתי שינויי נוסחאות בברייתא זו דבפרק הנודר גרסינן ומנין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת המשקוף ובחולין גרסי' או שעמד בתוך הבית וגירסת ת"כ היא כגירסתנו בחולין וראיתי לרש"י בחולין שכתב בתוך הבית תחת המשקוף ע"כ. ולפי זה אין חילוק בין ההוא דנדרים להא דחולין. והיה נראה לי דאם הסגיר בתוך הבית דאין הסגרו הסגר דדוקא בהלך לביתו או שעמד תחת המשקוף דהא קיים עיקר קרא דכתיב ויצא אף דלכתחלה בעינן שיהיה עומד בצד המשקוף אם עבר ולא עמד בצד המשקוף בין שהלך לביתו בין שעמד תחת המשקוף הסגרו הסגר דהא מ"מ יצא מן הבית דהא בכל דוכתא מן האגף ולחוץ לא הוי בכלל בית אבל היכא דלא יצא מן הבית כלל והסגירו בתוך בית המנוגע אפשר דלא מהני הסגר זה ולזה פירש"י בתוך הבית תחת המשקוף שאם לא היה תחת המשקוף אלא לפנים מהמשקוף לא מהני. ונראה שזה הוא דעת רבינו שבתחלה נקט שלש חלוקות לא שיסגיר והוא בתוך ביתו או בתוך בית המנוגע או תחת המשקוף ואח"כ לא נקט אלא שתי חלוקות דאם הלך לתוך ביתו או שעמד תחת המשקוף וחלוקת דבתוך בית המנוגע השמיטה נראה שדעתו כמו שכתבנו דאם הסגיר בתוך הבית המנוגע דלא מהני. וראיתי להר"י קורקוס שכתב דלדעת רבינו נמי אם הסגירו בתוך בית המנוגע דהסגרו הסגר ולא ידעתי מי הכניסו בתגר זה מאחר דדברי רבינו דייקי שפיר היפך ממ"ש ואי איתא כדבריו לישמעינן רבותא דאפילו הסגיר בתוך בית המנוגע דמהני וכ"ש הסגיר תחת המשקוף אלא ודאי כדכתיבנא. וראיתי להר"ש בפרק י"ב דנגעים דגירסתו בת"כ היתה עמד תחת המשקוף והסגיר עמד בבית שהנגע בתוכו והסגיר וכו' אך דברי רבינו נוחים אצלי לפי גירסתנו בת"כ. עוד ראיתי להר"י קורקוס שכתב דהיכי משכחת לה שיסגיר והוא בתוך הבית דמשכחת לה שיצא דרך גגות או חלון וכיוצא בזה א"נ שישב שם עד הלילה ולמנות השבעה משעת הסגר עכ"ד. והנה תירוץ זה האחרון לא ידעתי כוונתו. ולפי מה שכתבנו לעיל דלדעת רבינו הסגר זה אינו סגירת הדלת הדברים הם כפשטן. עוד כ' הרב הנזכר דמ"ש רבינו ויחליט ויפטור אגררא דהסגר דכ' כתב כן ואה"נ שאם מחליט או פוטר יכול לגזור כן והוא בתוך הבית ולכן לא הזכיר אח"כ כשאסר אלא שיסגיר כו' ולא הזכיר חליטה ופטור ע"כ. ואין דבריו נראים אצלי ומה שכתבנו הוא הנכון:

רש"י על חולין י׳ ע״ב:י״א » « רש"י על חולין י׳ ע״ב:י״ג