רש"י על ביצה כ״ו א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה כ״ו ע״א:ב׳ רש"י על ביצה כ״ו ע״א:ד׳ »

1 ביצה פתח ↗

בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים לַעֲרֵים וְלַסְּקֵיהּ כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — קָא מַשְׁמַע לַן.

2 ביצה פתח ↗

1 לערים - לומר ודאי ימצא בו מום:

2 ולסקיה כרבי יהושע - דאמר בפרק משילין לקמן ביצה דף לז. אותו ואת בנו שנפלו לבור מעלה את הראשון ע"מ לשחוט ואינו שוחט וחוזר ומעלה את השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט:

1 ההלכה כוחה ותפקידה פתח ↗

אין ספק שכמו שבמילי דאורייתא מצאנו הערמות מסוגים שונים, כך גם במילי דרבנן לא כל ההערמות שוות. לכאורה ניתן להבחין בנקל, במה שתי הערמות שהן אסורות אליבא דכו"ע, שונות הן זו מזו וגם משאר ההערמות שבהן דנו. בבכור שנפל לבור ביום טוב, אין להערים ולהעלותו ביום טוב, אף על פי שהיה מן הראוי לעשות זאת משום צער בעלי חיים. נראה איזו הערמה אפשרית במקרה זה. רש"י מפרש שם: "לערים – לומר ודאי ימצא בו מום"34רש"י ביצה כו ע״א ד״ה לערים.. אין ספק שאם אסרו זאת, על אף הנימוק של צער בעלי חיים, הרי זה משום שהערמה כזו הינה חלשה מאד. אם אין שום יסוד לומר שיש שם מום, וזהו אף מום קבוע, ולהעלות את הבכור בלי בדיקת חכם, זה ממש כמו לעבור על האיסור לכתחילה. ועל כן אין מי שמתיר הערמה כזו. וכן מי שאכל עירובי תבשילים ואפה ובישל, אסרו עליו להערים, ואמרו שבמקרה זה החמירו חכמים בהערמה יותר מבמזיד. גם כאן ישנו טעם לכך שהערמה זו חמורה יותר. וכבר פירש רש"י: "ושאני הערמה ממזיד, דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד, דאילו מזיד – רשע הוא לעבור על דברי חכמים, ואין אחרים למדים הימנו, והוא עצמו משים אל לבו ושב, הלכך לא מיעקרא תורת עירוב, אבל מערים – סבור לעשות בהיתר, הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו, ואחרים למדין הימנו ומיעקרא תורת עירוב – הלכך קנסוהו רבנן"35רש"י ביצה יז ע"ב ד"ה שאני הערמה.. במובן מסוים זה דומה למה שמצאנו לעיל בדיני הערמה במילי דאורייתא, והוא שהיכא שע"י ההערמה נתבטלה כוונת התורה באותו העניין, אזי אסור להערים. גם כאן על ידי הערמה זו בעירובי תבשילים יתבטלו דברי חכמים, ועל כן חמור יותר להערים מאשר לעבור על האיסור במזיד. לקראת סוף דיוננו יש לציין כי הערמתו של ר' טרפון דומה לההערמות בדיני דאורייתא שהן אסורות. כמו אצל ר' טרפון, אף באותן ההערמות, טובת הזולת היא שקובעת. מירוח עכו"ם איננו פוטר והערמת ריבית אסורה משום ההפסד שנגרם מחמת ההערמה לזולת. ואילו ר' טרפון הערים באיסור דרבנן וקידש שלוש מאות נשים בשנת בצורת בכדי לעזור להן. אכן, לפעמים אסרו הערמה מתוך דאגה לזולת ולפעמים התירוה מתוך אותה הדאגה. על הערמתו של ר' טרפון אין מי שחולק שהיא מותרת.

« רש"י על ביצה כ״ו ע״א:ב׳ רש"י על ביצה כ״ו ע״א:ד׳ »