רש"י על בבא מציעא צ״ז א:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא צ״ז ע״א:י״א רש"י על בבא מציעא צ״ז ע״א:י״ד »

13 לָא מִיפְשָׁע פְּשַׁעוּ בָּהּ, אֶלָּא אִיגְּנוֹבֵי אִיגְּנוּב, וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ בֵּי גַנָּב הָוֵי. וַאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא וְחַיְּיבִינְהוּ. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא: גְּנֵיבָה בִּבְעָלִים הִיא. אִכְּסִיף. לְסוֹף אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דִּלְמֵיסַר טְעוּנַהּ הוּא דִּנְפַק.

פירוש רש"י על בבא מציעא צ״ז א:י״ג

13 ומתה כדרכה בי גנב - ואפ"ה חייבין דאי נמי שבקה מלאך המות. בי גנב הוה קיימא כדאמרינן בפרק המפקיד לעיל בבא מציעא לו: הלכך משנגנבה חייב בתשלומין:

14 גניבה בבעלים - גניבה זו שאתה מחייבו בבעלים היא שכירותה בשעת שכירות כשנכנסה לרשותו ותניא לעיל בבא מציעא ד' צה: היה עמו בשעת שאילה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה:

« רש"י על בבא מציעא צ״ז ע״א:י״א רש"י על בבא מציעא צ״ז ע״א:י״ד »