רש"י על בבא מציעא צ״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא מציעא צ״ג
1 הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵין הָרַב יָכוֹל לוֹמַר לָעֶבֶד עֲשֵׂה עִמִּי וְאֵינִי זָנָךְ – שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יָכוֹל הָרַב לוֹמַר לָעֶבֶד עֲשֵׂה עִמִּי וְאֵינִי זָנָךְ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
2 אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּשֶׁאֵין מַעֲלֶה לָהֶן מְזוֹנוֹת, וּבְהָא פְּלִיגִי: דְּמָר סָבַר יָכוֹל, וּמַר סָבַר אֵין יָכוֹל. וְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: יָכוֹל הָרַב, שָׁבֵיק מַתְנִיתִין וְעָבֵיד כְּבָרַיְיתָא?!
3 אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל, וְלָא מָצֵי קָצֵיץ. וּמַאי ״קוֹצֵץ״ דְּאָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא – מְזוֹנוֹת.
4 דִּכְווֹתֵיהּ גַּבֵּי בְּהֶמְתּוֹ תֶּבֶן נִקּוֹץ לַהּ! אֶלָּא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: דְּמָר סָבַר – מִשֶּׁלּוֹ הוּא אוֹכֵל, וּמָר סָבַר – מִשֶּׁל שָׁמַיִם הוּא אוֹכֵל.
5 מַתְנִי׳ קוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ, עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת. אֲבָל אֵינוֹ קוֹצֵץ עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי בְּהֶמְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת.
6 הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן – פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן. נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו, נִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו – הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן – מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן.
7 שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת אוֹכְלִין מֵהִלְכוֹת מְדִינָה, אֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה.
8 גְּמָ׳ שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת. אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִין. אֲבָל שׁוֹמְרֵי גִיתּוֹת וַעֲרֵימוֹת – אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. קָסָבַר: מְשַׁמֵּר כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי.
9 וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שׁוֹמְרֵי גִיתּוֹת וַעֲרֵימוֹת. אֲבָל שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים – אֵינָן אוֹכְלִים לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה. קָא סָבַר מְשַׁמֵּר לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי.
10 מֵתִיב רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא: הַמְשַׁמֵּר אֶת הַפָּרָה – מְטַמֵּא בְּגָדִים. וְאִי אָמְרַתְּ מְשַׁמֵּר לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי – אַמַּאי מְטַמֵּא בְּגָדִים? אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָזִיז בָּהּ אֵבֶר.
11 מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: הַמְשַׁמֵּר אַרְבַּע וְחָמֵשׁ מִקְשָׁאוֹת – הֲרֵי זֶה לֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵאֶחָד מֵהֶן, אֶלָּא מִכׇּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִי אָמְרַתְּ מְשַׁמֵּר לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי – אַמַּאי אוֹכֵל?
12 אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: בַּעֲקוּרִין שָׁנוּ. עֲקוּרִין – וַהֲלֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן לְמַעֲשֵׂר? שֶׁלֹּא נִיטַּל פֵּיקֶס שֶׁלָּהֶם.
13 אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל מִסְתַּבְּרָא, דִּתְנַן, וְאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה: הָעוֹשֶׂה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ כּוּ׳. מִכְּלָל דְּאִיכָּא דְּלָא קָא אָכֵיל מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה.
14 אֵימָא סֵיפָא: וְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין. מַאי אֵינָן אוֹכְלִין? אִילֵּימָא שֶׁאֵין אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה – הַיְינוּ רֵישָׁא, אֶלָּא לָאו שֶׁאֵין אוֹכְלִין לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה. וּמַאי נִיהוּ – עוֹשֶׂה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּמַר מְלָאכָה, וְכׇל שֶׁכֵּן שׁוֹמְרֵי גַנּוֹת וּפַרְדֵּסוֹת.
15 מַתְנִי׳ אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים הֵן: שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל, וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל.
16 וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִים עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵידָה וְאֶת הַגְּנֵיבָה.
17 גְּמָ׳ מַאן תְּנָא אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים? אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: רַבִּי מֵאִיר הִיא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: מִי אִיכָּא דְּלֵית לֵיהּ אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ, מַאן תָּנָא שׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר – רַבִּי מֵאִיר הִיא.
18 וְהָא רַבִּי מֵאִיר אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ, דְּתַנְיָא: שׂוֹכֵר כֵּיצַד מְשַׁלֵּם? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר! רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אִיפְּכָא קָתָנֵי.
19 אִי הָכִי, אַרְבָּעָה? שְׁלֹשָׁה נִינְהוּ! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין, וְדִינֵיהֶם שְׁלֹשָׁה.
20 הָהוּא רָעֲיָא דַּהֲוָה קָא רָעֵי חֵיוָתָא אַגּוּדָּא דִּנְהַר פָּפָּא. שְׂרִיג חֲדָא מִינַּיְיהוּ וּנְפַלַת לְמַיָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה וּפַטְרֵיהּ. אָמַר: מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד?
21 הָא נְטַר כִּדְנָטְרִי אִינָשֵׁי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, עָל לְמָתָא בְּעִידָּנָא דְּעָיְילִי אִינָשֵׁי – הָכִי נָמֵי דְּפָטוּר?! אֲמַר לֵיהּ: אִין. גְּנָא פּוּרְתָּא בְּעִידָּנָא דְּגָנוּ אִינָשֵׁי – הָכִי נָמֵי דְּפָטוּר?! אֲמַר לֵיהּ: אִין.
22 אֵיתִיבֵיהּ: אֵלּוּ הֵם אוֹנָסִין שֶׁשּׁוֹמֵר שָׂכָר פָּטוּר עֲלֵיהֶן – כְּגוֹן: ״וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב״. אֲמַר לֵיהּ: הָתָם בְּחַזָּנֵי מָתָא.
23 אֵיתִיבֵיהּ: עַד מָתַי שׁוֹמֵר שָׂכָר חַיָּיב לִשְׁמוֹר – עַד כְּדֵי ״הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלַּיְלָה״. אֲמַר לֵיהּ: הָתָם נָמֵי בְּחַזָּנֵי מָתָא. אֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ יַעֲקֹב אָבִינוּ חַזַּן מָתָא הֲוָה! דַּאֲמַר לֵיהּ לְלָבָן: נְטַרִי לָךְ נְטִירוּתָא יַתִּירְתָּא כְּחַזָּנֵי מָתָא.
24 אֵיתִיבֵיהּ: רוֹעֶה שֶׁהָיָה רוֹעֶה וְהִנִּיחַ עֶדְרוֹ וּבָא לָעִיר, בָּא זְאֵב וְטָרַף, וּבָא אֲרִי וְדָרַס – אֵין אוֹמְרִים: אִילּוּ הָיָה שָׁם הָיָה מַצִּיל. אֶלָּא אוֹמְדִין אוֹתוֹ: אִם יָכוֹל לְהַצִּיל – חַיָּיב, אִם לָאו – פָּטוּר.
25 מַאי לָאו דְּעָל בְּעִידָּנָא דְּעָיְילִי אִינָשֵׁי? לָא, דְּעָל בְּעִידָּנָא דְּלָא עָיְילִי אִינָשֵׁי. אִי הָכִי, אַמַּאי פָּטוּר? תְּחִילָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס, חַיָּיב!
26 דִּשְׁמַע קָל אַרְיָה וְעָל. אִי הָכִי, אוֹמְדִין אוֹתוֹ? מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעְבַּד?! הָיָה לוֹ לְקַדֵּם בְּרוֹעִים וּבְמַקְלוֹת.
27 אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא שׁוֹמֵר שָׂכָר? אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נָמֵי, דְּהָא מָר הוּא דְּאָמַר: שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהָיָה לוֹ לְקַדֵּם בְּרוֹעִים וּבְמַקְלוֹת וְלֹא קִידֵּם – חַיָּיב. שׁוֹמֵר חִנָּם בְּחִנָּם, שׁוֹמֵר שָׂכָר בְּשָׂכָר.
28 וְעַד כַּמָּה? עַד כְּדֵי דְמֵיהֶן. וְהֵיכָן מָצִינוּ בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁחַיָּיב בָּאוֹנָסִין? דַּהֲדַר שָׁקֵיל דְּמֵיהֶן מִבַּעַל הַבַּיִת.
29 אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִי הָכִי, מַאי אַהֲנִי לֵיהּ מִינַּהּ? נָפְקָא מִינַּהּ לְכוּשְׁרָא דְחֵיוָתָא. אִי נָמֵי לְטִרְחָא יַתִּירְתָּא.
30 רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא לָא סְבִירָא לְהוּ הָא דְּרַבָּה, דְּאָמְרִי: לְהָכִי יְהַבִי לָךְ אַגְרָא, לְנַטּוֹרֵי לִי נְטִירוּתָא יַתִּירְתָּא.
31 בַּר אַדָּא סָבוֹלָאָה הָוֵי הֲוָה קָא מְעַבַּר חֵיוָתָא אַגַּמְלָא דְנַרֶשׁ. דְּחַפָה חֲדָא לַחֲבֶרְתַּהּ וּשְׁדָיתַהּ בְּמַיָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא, חַיְּיבֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי הֲוָה לִי לְמֶעְבַּד? אֲמַר לֵיהּ: אִבְּעִי לָךְ לְעַבּוֹרֵי חֲדָא חֲדָא. אֲמַר לֵיהּ: יָדְעַתְּ בֵּיהּ בְּבַר אֲחָתָיךְ דְּמָצֵי למְעַבַּר חֲדָא חֲדָא? אֲמַר לֵיהּ: כְּבָר צְוַוחוּ קַמָּאֵי דְקַמָּךְ וְלָא אִיכָּא דְּאַשְׁגַּח בְּהוּ.
32 אַיְבוּ אַפְקֵיד כִּיתָּנָא בֵּי רוּנְיָא. אֲזַל שַׁבּוּ שַׁמְטֵיהּ מִינֵּיהּ. לְסוֹף הוּכַּר הַגַּנָּב. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, חַיְּיבֵיהּ. לֵימָא פְּלִיגָא דְּרַב הוּנָא בַּר אָבִין?
33 דִּשְׁלַח רַב הוּנָא בַּר אָבִין: נִגְנְבָה בְּאוֹנֶס וְאַחַר כָּךְ הוּכַּר הַגַּנָּב, אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא – רָצָה נִשְׁבָּע, רָצָה עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין. אִם שׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא – עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין וְאֵינוֹ נִשְׁבָּע.
34 אָמַר רָבָא: הָתָם גַּבְרֵי דְּפַרְמוּסְקָא הֲווֹ קָיְימִי, דְּאִי רְמָא קָלָא הֲווֹ אָתוּ וּמַצְּלִין לֵיהּ.
35 מַתְנִי׳ זְאֵב אֶחָד – אֵינוֹ אוֹנֶס. שְׁנֵי זְאֵבִים – אוֹנֶס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּשְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים, אַף זְאֵב אֶחָד אוֹנֶס.
36 שְׁנֵי כְלָבִים – אֵינוֹ אוֹנֶס. יָדוּעַ הַבַּבְלִי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מֵרוּחַ אַחַת – אֵינוֹ אוֹנֶס, מִשְׁתֵּי רוּחוֹת – אוֹנֶס. הַלִּסְטִים – הֲרֵי זֶה אוֹנֶס. הָאֲרִי הַדּוֹב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ – הֲרֵי אֵלּוּ אוֹנֶס.
37 אֵימָתַי – בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן. אֲבָל הוֹלִיכָן לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים – אֵינוֹ אוֹנֶס.
38 מֵתָה כְּדַרְכָּהּ – הֲרֵי זֶה אוֹנֶס. סִגְּפָהּ וָמֵתָה – אֵינוֹ אוֹנֶס. עָלְתָה לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה – הֲרֵי זֶה אוֹנֶס. הֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה וָמֵתָה – אֵינוֹ אוֹנֶס.
39 גְּמָ׳ וְהָתַנְיָא: זְאֵב אֶחָד – אוֹנֶס! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הָהִיא בִּשְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים, וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא.
40 הַלִּסְטִים – הֲרֵי זֶה אוֹנֶס. אַמַּאי? לוֹקֵי גַּבְרָא לַהֲדֵי גַּבְרָא! אָמַר רַב: בְּלִסְטִים מְזוּיָּין.
41 אִיבַּעְיָא לְהוּ: לִסְטִים מְזוּיָּין וְרוֹעֶה מְזוּיָּין, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן אוֹקֵי גַּבְרָא לַהֲדֵי גַּבְרָא, אוֹ דִלְמָא: הַאי מָסַר נַפְשֵׁיהּ, וְהַאי לָא מָסַר נַפְשֵׁיהּ? מִסְתַּבְּרָא דְּהַאי מָסַר נַפְשֵׁיהּ, וְהַאי לָא מָסַר נַפְשֵׁיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: אַשְׁכְּחֵיהּ רוֹעֶה, וַאֲמַר לֵיהּ: גַּנָּבָא סַרְיָא! בְּדוּכְתָּא פְּלָנְיָא יְתִיבִינַן,
פירוש רש"י על בבא מציעא צ״ג
1 הניחא וכו' - פלוגתא במסכת גיטין:
2 אלא אידי ואידי כשאין מעלה - דכולי עלמא משלו הוא אוכל ובהא פליגי וכו':
3 הכי גרסינן ולרבי יוחנן וכו' - ולא גרס אי הכי גדולים נמי דהא אמרן ידעי ומחלי:
4 משל שמים הוא אוכל - ואפילו מעלה מזונות לא מצי קייץ אקטנים:
5 ומאי קוצץ דר' אושעיא מזונות - שיתן להם מזונות מעיקרא הרבה שלא יוכלו לאכול מן הענבים:
6 נקוץ לה - דהתניא לעיל רשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר וכו':
7 מר סבר - תנא דברייתא משלו הוא אוכל ולרבי יוחנן בין כשמעלה מזונות ובין שאין מעלה מזונות ובר פלוגותיה מוקי לה במעלה ותנא דידן סבר משל שמים הוא אוכל ואפילו מעלה מזונות נמי לא מצי קייץ:
8 מתני' מהלכות מדינה - כבר נהגו כן:
9 גמ' לא שנו - דאין שומרין אוכלין מן התורה:
10 אלא שומרי גנות ופרדסין - דהוה ליה מחובר בשעה שאין גמר מלאכה הלכך מן התורה לא אכיל ואכיל מהלכות מדינה וכל שכן עושה במחובר כגון מנכש דאכיל ממנהג המדינה:
11 אבל שומרי גיתות וערימות - עד שלא נגמרה מלאכתן למעשר אוכל אף מן התורה כדין עושה בתלוש:
12 ושמואל אמר לא שנו - דאכלי מיהת מהלכות מדינה אלא שומרי תלוש אבל שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא דמשמר לאו עושה מעשה הוא הלכך לא אכיל מדאורייתא:
13 המשמר פרה אדומה - משחיטתה ועד כינוס אפרה:
14 מטמא בגדים שעליו - דתנן פרה פ"ד מ"ד כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים:
15 גזירה שמא יזיז בה אבר - ורבנן הוא דגזרו על הטומאה ולאו מדאורייתא:
16 מקשאות - שגדילין בהן קישואין:
17 ארבע וחמש מקשאות - של חמשה אנשים:
18 אמאי אוכל - הא אמרת שומרי מחובר אפילו מהלכות מדינה לא אכלי אלא על כרחך כעושה מעשה דמי ואכלי מיהו מהלכות מדינה כי מתניתין מכלל דשומרי תלוש אפילו מדאורייתא נמי אכלי:
19 בעקורין שנו - עקורין משרשיהן עם קישואין שבהם להכי קרי ליה מקשאות ולא קרי ליה קישואין ומשום דשומרי תלוש הם אכלי מהלכות מדינה כי מתני':
20 בשלא ניטל פקס שלהן - ואמר מר לעיל בפרקין בבא מציעא דף פח: דקישואין משיפקסו:
21 כשמואל מסתברא - דעושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה אפילו מהלכות מדינה לא אכיל וכ"ש שומרי מחובר דהוי שעה שאינה גמר מלאכה ולאו עושה מעשה הוא ומתניתין בשומר תלוש:
22 מכלל דאיכא דלא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה - מדלא תנא אלו אוכלין סתמא ומאי נינהו או עושה במחובר בשעה שאינה גמר מלאכה או עושה בתלוש בשעה שנגמרה מלאכתו או דבר שאין גדולו מן הארץ:
23 אימא סיפא ואלו שאינן אוכלין - וקתני הכי מאי אינן אוכלין אי נימא שאין אוכלין וכו':
24 אלא לאו שאינם אוכלין כלל - מהשתא על כרחך מן התורה דתני ברישא דאשמעינן דאיכא אחרינא דאכיל ולא מן התורה במשמר תלוש עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר קאמר דכיון דאינו עושה מעשה לא אכיל מן התורה ואכיל מהלכות מדינה דאילו במשמר במחובר ליכא לאוקמא דהא אפילו עושה מעשה ממש קתני סיפא דלא אכיל כלל בשעה שאינה גמר מלאכה וכ"ש משמר:
25 מתני' שומר חנם נשבע על הכל - על כל המאורעות הכתובות בשאר שומרים לחיוב הוא נשבע שכך עלתה לו ופטור ולקמן בהשואל בבא מציעא דף צד: יליף לכולה מתניתין מקראי:
26 על הכל - גניבה ואבידה ואונסין:
27 גמ' מי איכא דלית ליה ארבעה שומרין - על כרחך ארבעה מיני שומרין אשכחן:
28 מאן תנא שוכר כשומר שכר דמי - דקתני מתניתין בתרוייהו פטורין מאונס ומשלמין גניבה ואבידה:
29 רבי מאיר היא - כדמפרש ואזיל: רבה בר אבוה תנא מתניתין שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם:
30 חיותא - בהמות:
31 שריג - החליקה:
32 הא נטר כדנטרי אינשי - ואין אבידה אלא אונס:
33 בחזני מתא - שומרי העיר בלילה שכל סמך אנשי העיר עליהם לשמור גופם וממונם הנהו ודאי בעו נטירותא יתירתא:
34 ארי ודרס - ארי דרכו לדרוס הבהמה במקום שמוצאה ודרך זאב לטורפה חיה ולהוליכה במקום שהוא בטוח ושם הורגה:
35 מאי לאו וכו' - אפ"ה חייב:
36 א"ה אמאי פטור - כי אין יכול להציל:
37 תחילתו הוה בפשיעה - גבי כל מזיקין קטנים וקלים דהוא יכול להציל שהרי הניחם ובא לו וסופו נמי נהי דמזיק חזק בא עליהן שאם היה שם לא היה יכול להציל והו"ל אונס מיהו תחילתו בפשיעה הוה דחייב דהכי פסקינן הלכתא בהמפקיד לעיל בבא מציעא דף מב::
38 דשמע קול ארי ועל - מאימתו שאנוס הוא:
39 שומר חנם יש לו לקדם בחנם - ולא לשכור אנשים ושומר שכר יש עליו לשוכרן:
40 עד כדי דמיהם - של בהמות:
41 והיכן מצינו - דקא רמית עליה לשכור אנשים משלו:
42 לכושרא דחיותא - כושר הבהמות שמכיר בהן כבר ולמודות בביתו:
43 לטרחא יתירתא - שלא יצטרך לחזור אחר הבהמות לקנות:
44 לא סבירא להו הא דרבה - דאמר לעיל דמכי נטר כדנטרי אינשי הוה אידך אנוס ופטור:
45 להכי יהבי לך וכו' - ונהי דלאו פשיעה הוא אונס נמי לא הוי והו"ל כאבידה:
46 אגמלא דנרש - גשר של נרש:
47 בבר אחתיך - כלומר בבן עמך ואומתך:
48 שבו - שם הגנב לסטים מזויין היה:
49 חייביה - לשלם הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום. עליו לטרוח אחר הגנב עד שיוציא מידו:
50 עושה עמו דין - פרעון והיינו פליגי דהא רוניא שומר חנם הוה וחייביה רב נחמן לשלומי:
51 דפרמוסקא - אנשי השלטון היו שם:
52 מתני' בשעת משלחת זאבים - שחיה רעה משולחת בגזירת המלך קופצת היא על אדם אחד:
53 הלסטם - גרסינן וחד לסטם קאמר:
54 הברדלס - פוטיי"ש בלעז:
55 סיגפה - עינה ברעב או העמידה בקיץ בחמה ובחורף בצינה לענות נפש במדבר ל׳:י״ד מתרגם לסגפא נפש:
56 עלתה לראשי צוקין - אוקימנא בפרק המפקיד לעיל בבא מציעא דף לו: תקפתו ועלתה לצוקין הרים חדין וגבוהין:
57 גמ' האי מסר נפשיה - הלסטים ע"מ כן בא או ליהרג או להרוג ויקח ממון אבל הרועה אין לו למסור נפשו על כך:
58 אשכחיה רועה - לגנב קודם שנטל הימנו כלום וגיזמו וחירפו:
59 אמר לו גנבא סריא - מוסרח ויבאש שמות טז מתרגמינן וסרי ובתשובות הגאונים ראיתי סריא פושע: