רש"י על בבא מציעא צ״א ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא צ״א ע״ב:ט׳ רש"י על בבא מציעא צ״א ע״ב:י״א »

10 וְכוּלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה, אֲבָל מִשּׁוּם הָשֵׁב אֲבֵידָה לַבְּעָלִים אָמְרוּ: פּוֹעֲלִין אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאוֹמָן לְאוֹמָן, וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת, וּבַחֲמוֹר כְּשֶׁהִיא פּוֹרֶקֶת.

פירוש רש"י על בבא מציעא צ״א ב:י׳

10 וכולן לא אמרו - שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה ולא שישב לו ויאכל לומר הרי מנעתי עצמי עד כאן לא בטלתי לאכול עכשיו אשב לי ואוכל:

11 אבל מפני השב אבידה לבעלים - שלא יבטל ממלאכתו ויאכל:

12 אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן - כשגמרו שורה זו והולכין להתחיל בחבירתה ואע"ג דההיא שעתא לאו שעת מלאכה היא ניחא ליה לבעל הבית בהא:

13 וחמור כשהיא פורקת - בגמרא מפרש לה:

« רש"י על בבא מציעא צ״א ע״ב:ט׳ רש"י על בבא מציעא צ״א ע״ב:י״א »