רש"י על בבא מציעא צ״א א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא צ״א ע״א:ג׳ רש"י על בבא מציעא צ״א ע״א:ה׳ »

4 תָּנוּ רַבָּנַן: הַחוֹסֵם אֶת הַפָּרָה וְדָשׁ בָּהּ – לוֹקֶה, וּמְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה קַבִּין לְפָרָה וּשְׁלֹשָׁה קַבִּין לַחֲמוֹר. וְהָא אֵינוֹ לוֹקֶה וָמֵת, וְאֵינוֹ לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. אָמַר אַבָּיֵי: הָא מַנִּי – רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם.

פירוש רש"י על בבא מציעא צ״א א:ד׳

4 ג' קבין לחמור - כך שיערו חכמים אכילתו:

5 ה"ג והא אין לוקה ומת ואין לוקה ומשלם - דהוו . להו שתי רשעיות וכתיב דברים כה כדי רשעתו:

6 ר"מ היא - במס' מכות דף ד. מעידין אנו על איש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז לוקין ומשלמין אם נמצאו זוממין:

« רש"י על בבא מציעא צ״א ע״א:ג׳ רש"י על בבא מציעא צ״א ע״א:ה׳ »